יהודה יעלה אורח חיים קי

חיוב כעין שכתב תוספת כתובות כ"ג ד"ה תרווייהו כו' שע"י זריקתו התחיל לגרע החזקה כו' וכ"פ הפ"ח ססי' תקפ"ט שם כוונת הירושלמי וכן פי' בתשובת הלק"ט ח"ב ס' רע"ו עש"ה והארכתי במקומו בזה. ועוד נ"ל עפ"י דכבר העליתי בחידו' בסוגיא זו דמצ"כ דהא תליא בחקירה אחריתא אי מצות צ"כ למ"ד היינו מדאורייתא או רק מדרבנן ומי ששכח אם כיון או לא כוין. אי מצות צ"כ הוא מדרבנן הא קיי"ל ספק דרבנן להקל לכן אמרינן חזקה כיון א"כ הרי בערובין ל"ו פליגי תנאי ר' יוסי ור"מ באתחזק איסורא אי אמרינן נמי סדר"ב להקל ועי' ש"כ ופ"ח סי' ק"י וחוו"ד שם א"כ שפיר קאמר הירושלמי חזקה כוון. והדברים עתיקים. נאם אביך הנאמן הדש"ת הטרוד: הק' יהודאסאד **((הג"ה מבן המחבר) עי' בא"ח סי' ש"כ ובפלתי יו"ד סי' ק"ב ונוב"י מה"ת סי' נ"ד חיו"ד ורשב"א גופי' ס"ל סברת מרדכי עי' ת' רשב"א סי' תרכ"ג:)** **(שגם יש לומר דהא קוג"מ לר"י קאי וכיון דאיכא סתמא דלית ליה איסור מוסיף עי' פסחים ל"ה ור"י ס"ל בכ"מ הלכה נסתם ולית ליה לר"י אי' מסוף וכולל עי' א"ד יבמות ל"ב:)** **(ע"ד קו' הצ"צ י"ל עוד דנ"מ אם נדר מביצים כשירות ולא מטריפות דבלא"ה אסורים ולכן אם ודאי טריפה נתערבה ודאי בטלה. דאין בזה דשיל"מ דבזה לא נדר אבל בס' טריפה הוה ס"ד דאפשר ע"י שהי' כ"א יום יבורר שהי' כשירה ואז חל הנדר וה"ל דשיל"מ אך כיון דאין המתיר בודאי הר' אפשר שיהיה טריפה ול"ה דשיל"מ ולכן בטל וא"צ התרה על נדרו ואף אי אחר כך נתברר שהי' כשירה כבר נתבטל וכן כ' ג"כ מרן הגאון מאור הגולה מו"ה שלמה קלוגר ני' ראב"ד בעוב"י בראדי במכתבו אלי. וכוונתי לו ב"ה אבל יש לפקפק.)** **(עי' בט"ז יו"ד סי' ס"ט אשה ששכחה אי מלחה ונקה"כ שם ועי' ת' רשב"א סי' ש"כ ותשוב' שער אפרים סי' י"א ובליקוטי פרדס מרש"י סי' ב' ובמ"ל פ"ד מבכורות ותשובת שבו"י ח"ב סי' ס"ט ות' פ"מ ח"א סי' י"א וכה"ג בא"ח סי' ס"ז ונוב"י קמא חיו"ד סי' נ"ג וסד"ט סי' קצ"ט וצל"ח ברכות דף כ"א: תשובה קעג חו"ש וכ"ט לכבוד אהובי תלמידי החביב החריף ושנון ירא ושלם ומושלם מו"ה אליעזר נאדאש ני' וכעת אבדק"ק קאטה מכ"ק ונהניתי בדבריך והנני להשיבך על קצת. ע"ד החקירה של הפמ"ג בפתיחתו על הא"ח אי הא דקיי"ל מצות צ"כ דאור' הוא או דרבנן ורמהת עליו מסוגיא דעירובין דף צ"ה ע"ב מוכח בהדיא דמדאורייתא דינא הכי מצות צ"כ דאל"כ מ"ט דנ"ג הא עובר מה"ת על ב"ת דלא להקל על הד"ת אמרו עכ"ד: הנה כבר עמדו על מדוכה זו כת הקודמים בשו"ת שמש צדקה סי' ק"ט מחלק א"ח דף ל"ג ע"א ודף ל"ו ול"ז חקר בזה הס' דפמ"ג ומייתי עלה מהא דבל תוסיף דערובין צ"ה להוכיח דמצ"כ דאוריי' הוא ואחריו בגדולי מפרשי הש"ס בס' הורה גבר על מסכת הוריות דף ל"ב ובספר שמן רוקח מסכת ברכות דף י"ב כיון גם הוא לראיה זו וגם אני הרביתי חזון בזה בחי' הל"ת בראיות תלמידיות הרבה ובפרטות מצאתי מבואר הדבר ברשב"ם בפסחים דף קי"ד ע"נ שכתב בלשונו מצוה להביא מה"ת כו' ע"ש ובספר החרדים במצות התשובה פ"ד בסוף ספרו כתב וז"ל גדולי עולם פסקו מצ"כ ואם לא כיון כאילו לא עשה ולא יהיה ספק ספיקא דאורייתא לחומרא עכ"ל וכל האחרונים הנ"ל לא ראו דבריהם ואין עתה עת להאריך פה והדברים עתיקים ובחידושי הבאתי ראיות וסתירות לכל צד בעזה"י ועי' תשובת ח"צ סי' א': ומה שהעלית לתרץ קושית התוס' בערובין ק' לר"י ליתי עשה דמתן דמים ולדחי ל"ת דבל תוסיף עפ"י מ"ש בחי' רשב"א בר"ה דף ט"ז דבכל מצות עשה שאדם מבטל עובר נמי בלאו דלא תגרע א"כ נ"ל לקושית רמב"ן בפרשה יתרו למה עשה דוחה לא תעשה הא לא תעשה חמיר טפי דלוקין עליו נ"ל דה"ט לפי שבמ"ע יש גם ל"ת דבל תגרע אבל במתן דמים דאר"י לא נאמר בל תגרע אלא כשהוא בפ"ע א"כ לא דחי עשה לל"ת כה"ג [וכן העיר בני הב' שי'] ואגב תמהת על הט"א שהקשה שם על הרשב"א לדבריו א"כ למ"ד לאו שא"ב מעשה לוקין עליו בכל מ"ע חייב מלקות והרי בל תגרע הוא לאו שבכללות ואין לוקין עליו את"ד: הנה בזה צדקת להצדיק דברי הרשב"א מקושי' ט"א כאשר העיר גם בני מ' א"ש ני' י ויפה כוונת בזה להגאון בספר תורת חסד כלל ל"ד ובספרו שו"ת שמן רוקח ח"ש סי' י"ד חיו"ד עש"ה איברא לאו מלתא פסיקא כ"כ הוא דהנה ז"ל שו"ת הלכות קטנות ח"ש שאלה ר"פ רפ"א כל דבר שהוא למצוה ולא לעכב. ולא עשהו אם עובר משום לא תגרע תשובה מההיא דפ"ח דזבחים כשלא נתת עברת על בל תגרע משמע דעבר דהא מתן ארבע למצוה הוא ולא לעכב כדתנן הנתנין על מזבח החיצון שאם נתנו מתנה א' כיפר וה"ה לא יצק ולא בלל והכי איתא בכמה דוכתי מה שעשה עשוי אלא שחיסר מצוה כו' וצ"ע פי' זה אם לוקה הכהן שהקריב מנחה שלא בללה משום לא תגרע ואי חש חשבינן לא תוסיף ולא תגרע לאו שבכללות כו' עכ"ל הרי נסתפק בזה בעל הלק"ט ולא פי' שיחתו מאי מספק' לי' ונ"ל ברור טעמו משום דבש"ס ר"ה דף כ"ח ע"ב פריך הישן בשמיני בסוכה ילקה משום בל תוסיף כו' ע"כ דכה"ג ל"ה לאו שבכללות עפ"י הכלל שכתב הכ"מ בפי"א מהל' עכו"ם וכמו שהעיר ע"ז הגאון בתורת חסד הנ"ל וגם בס' החינוך פ' ראה מצוה תנ"ד תנ"ה סיים על בל תוסיף וז"ל ועובר ע"ז והוסיף כו' חייב מלקות ועל לאו דלא תגרע סיים וז"ל משרשי המצוה כענין שאמרנו במצוה בל תוסיף הקודמת לה ויתר כל עניניה כמותה עכ"ל הרי השוה אותן בל תוסיף ובל תגרע גם למלקות כמ"ש בכל ענינה הרי פשיטא ליה מלתא דלא הוי לאו שבכללות וצ"ל דזה הוי כמו לא תעשה מלאכה ביו"ט שכולל כל המלאכות ועיין בחינוך מצוה תס"ט גבי לא תאכל כל תועבה וה"נ לא תוסיף ולא תגרע ועיין עוד בחינוך פ' יתרו סי' ל"ד כל הני ל"ה לאו שבכללות ועיין בחידושי רמב"ן במס' מכות פ"ג מתני' קדשי קדשים חוץ לקלעים מזה באופן דמקום יש לקושי' הט"א אמנם אי נקטי' לתרץ קושיתו הכי ליתא תו ליתר דבריך ועכ"פ לדידן דקיי"ל לאו שא"ב מעשה אין לוקין א"כ מה"ט אין לוקין על בל תגרע והקושי' שכתב בשם רמב"ן לא הקשה רמב"ן כן אבל אדרבה בפ' יתרו בפסוק זכור כתב טעם עשה דוחה לל"ת מפני שמ"ע מצד אהבה גדולה יותר מהל"ת שהיא מצד היראה ושמפני זה והי' הנותנת שעונשין על הל"ת ולא על העשה כלל עש"ה אבל קושיא זו הרגישו בה בגמרא יבמות דף ז' ע"א מפרש לברייתא התם הכי ל"ת דכרת מי שמעת דדחי הדר אמר או אינו כו' אטו עשה דוחה את ל"ת לאו ל"ת חמור מיניה ופירש"י שהרי לוקין עליו וקאת' עשה ודחי ליה מה לי חומרא זוטא ומ"ל חומרא רבא כו' ע"ש ובגמרא לא תי' בה טעמא וצ"ל כדברי הרמב"ן הנ"ל שאדרבא הוא הנותנת כנ"ל ולפי הקושיא דלא ה"ל לדחות הל"ת דחמיר מיניה לפי שלוקין עליו פירש רש"י אף שיש עם העשה גם לא תעשה דבל תגרע מכל מקום ז"א ה"ל לדחות ללא תעשה דחמיר מיניה שלוקין עליו כנ"ל דאלו בל תגרע אין לוקין אי משום שא"ב מעשה אי משום לאו שבכללות כנ"ל ועוד עיין בחינוך פ' ראה מצוה תנ"ד בל תוסיף כתב הרמב"ם ז"ל כגון חכם המורה שבשר עוף בחלב אסור מה"ת כו' וכן אם הורה שבשר חיה מותר בחלב עובר משום לא תגרע לפי שזה גורע הוא שכך קבלנו שבשר חיה ובהמה בכלל האיסור ע"כ כו' הרי דגם אם עובר הל"ת עובר נמי על בל תגרע כמו בעובר על מ"ע א"כ הדק"ל אמאי דחי עשה לל"ת דחמיר מיניה וצ"ל כדברי הרמב"ן הנ"ל אבל תירוצך ליתא וממילא גם קושי' תוס' דערובין דף ק' הנ"ל לא זזה ממקומה והנלע"ד לישבה קצת כיון דהא דעשה דוחה לל"ת בכ"מ לא מסבר' חיצונה שמעי' דהא אדרבה ל"ת חמיר מינה כהרגש הגמרא ביבמות ז' הנ"ל אלא דגלי לן קרא הכי בכלאים בציצית ומילה בצרעת מהתם ילפינן בכ"מ א"כ דומי' דהתם דוקא בעי' מצות עשה גמורה שהי' ממנין התרי"ג מצות ומעכבת משא"כ זריקת דם הקרבן הוא פרט א' מפרטי מצות הקרבן ומתן ד' שנתן במתן א' כיפר ורק למצוה הוא מתן ארבע ולא לעכב כה"ג נקטי' כסברת החיצונה דלא אלים כ"כ מצוה זו דלכתחילה ולא לעיכובא לדחות ל"ת דבל תוסיף דחמיר מינה שכן לוקין עליו וגם הוי קצת כמו אפשר לקיים שניהם כיון שגם אם נתן מתן ד' במתן הא' כיפר וקיים מצות הקרבן לכן לא דחי עשה כזה לל"ת כנ"ל לתרץ ודוק ואקצר: הכ"ד רבך אוה"נ הדש"ת הק' יהודא אסאד תשובה קעה החיים והשלום יהי' תמים אל ראש אהובי ידי"נ הרב החריף ובקי משנתו נקי. ותיק וחסיד כ"ש מוה' ישעיה בייערן ני'. וכעת אבד"ק פאטאק: גי"ה קבלתי זה ימים עם ברכתו ושמחתי על הרמת קרנו בעזה"י. ואמור רבנן בכפילא לבשריני גם בשורה טובה מאהובי חתני הרב ני' גם ברוך יהיה הנה כי כן יבורך גבר ירא ה' כבוד מעלתו ני' בכפליים כאשר עם לבבו נאמן אמן וכי"ר. והנני להשיב על הערותיו אשר העלה א הקשה לפמ"ש התוס' ריש ביצה ג' ע"ב דבספק מוקצה נמי החמירו כדאורייתא א"כ מפהג"מ שם דף י' על ב"ה גבי זו"ז אני נוטל אדב"ה גבי טומאה דס"ל יש ברירה והא טעמא דבדרבנן יש ברירה משום סד"ר להקל הוא א"כ גבי מוקצה מה"ט אין ברירה ונ"ל לתרץ דהא בלא"ה תמוה הרי תוס' דף ד' ע"ב גבי אין מבטלין איסור כו' כתבו דמוקצה אין לו עיקר כלל מדאוריי' א"כ משמע אדרבה גזירת מוקצה קיל טפי משארי דרבנן וכן הקשה הפ"י על התו"י וצ"ע. לכן נ"ל דה"ט דתוס' ישנים כיון דרבה הוי ס"ל בס"ד בפסחים מ"ז מ"ח מוקצה דאו' מהאי קרא דוהכינו כו' א"כ למסקנא נמי דהדר ביה ומוקי לקרא לאיסור