יהודה יעלה אורח חיים קט

מעבירין עליו את התחום כו' אין כל השבותים שוים. וגם אין לדמות גזירות חכמים זה לזה כבתוס' ס"פ במה טומנין ותוס' ר"פ כל הבשר ותי"ט סוף עירובין. ועוד גם את"ל משום מוקצה איסורא רכיב עלה גם דיעבד דאסובה"נ הוא. היינו מדרבנן אבל מדאורייתא מיהת יצא ידי חובתו משא"כ בשופר של שלמים דאסובה"נ מדאורייתא גם מדאורייתא לא יצא י"ח קאמר ר' יהודה כנ"ל: אבל ביותר תמיה לי שכתב הדר"ג ני' להקשות כנ"ל עפ"י רוב הפוסקים דס"ל מוקצה אסובה"נ. ואני בעניי לא מצאתי לשום פוסק דס"ל הכין ואדרבא ברייתא שלימה היא ובש"ע סי' שכ"ה סי"א דמוקצה מותר בהנאה וכמ"ש בס' תוספת שבת לתמוה על המג"א סק"ט שם. וכבר ביאר יפה בספר מחה"ש בארוכה להגיה במג"א תיבת דאסור וצ"ל דמותר יעו"ש. **((הג"ה מבן המחבר) עי' מג"א סי' תק"ז וסי' תק"ט ס"ק ב' וסי' תק"ד ועי' תוס' ספ"ב דע"ז ותוס' פסחים כ"ו דמוקצה מותר בהנאה. ועי' רשב"א בשבת כ"ה הוכיח מהא דמסיקין בכלים דמוקצה מותר בהנאה. ועי' בפסחים מ"ח עייל עצי מוקצה ומג"א סי' תק"א דמוקצה אסובה"נ ועי' פמ"ג יו"ד שעה"ת ח"ג ספ"ב ורשב"א שבת כ"ט:)** ואקצר כעת והנני אוה"נ חותם בברכה מרובה כאות נפה"ט: הק' יהודאסאד תשובה קעב חו"ש וכ"ט לכבוד אהובי בני רחימי. הרב החריף ובקי. בצדקו ימלט אי נקי. גן הדסים. כש"ת מו"ה אהרן שמואל אבן יקרה בק"ק נ"ש נרך יאיר: מכ"ק היקרים קבלתי כולם לנכון. ועתה אשיב לך בד"ת ע"ד שעמדת על קושית בעל תשוב' עבודה"ג בתשוב' צ"צ סי' ס"ט על דין הרשב"א בטויו"ד סי' ק"ב שתי' הצ"צ והעלה דביצת ס' טריפה שנולדה ביום טוב שפיר מקרי דשיל"מ משום דאיסור נולד חל על איסור טריפה ע"י כולל. והקשית עליו דהרשב"א בתשוב' סי' תרט"ו לשיטתו וכן הר"ן בנדרים ט"ו דס"ל גם באיסור מוסיף אין איסור חל על איסור לפי"ז לרשב"א לטעמיה לא חל איסור נולד על טריפה ולא מקרי דשיל"מ כו': אהובי בני אגב שיטפך כתבת כן דליתא כן בתשובת רשב"א. וממילא אם אמנם דבריך שהמצאת לתרץ הקו' עפ"י סגנון השואל שם. והיינו דהרשב"א מיירי כה"ג ביצת ס' טריפה שנולדה ביום טוב ואין איסור נולד חל על איסור טריפה ובנתערבה אזדה לה איסור טריפה כיון שאין המתיר עתיד לבא בודאי הדר חל עליו איסור נולד ולא דיינינן ביה דין דשילמ"ת כיון שלא בא האיסור נולד אלא בתערובות וכמ"ש המרדכי גבי גיגית. כו' דבר חכמה וחריף הוא שהמצא' אבל אינו אמת דהא ודאי קיי"ל איסור חע"א ע"י כולל וכמ"ש הצ"צ וראיה נ"ל מש"ס פסחים מ"ז ע"ב דאמרי' אפיק הבערה ועייל עצי מוקצה ואזהרתי' מל"ת כל מלאכה כו' וקשה איך חל איסור מבשל גיד שאינו ראוי לאכילה ביו"ט על איסור דמשמש באש מוקצה [וא"ז בכלל דיחוי דהגמ' ד' מ"ח שם אין חילוק מלאכות ליו"ט דהא לא משום אין אחע"א קאמר] וע"כ צ"ל ע"י כולל דאיסור מבשל בישול שאינו ראוי גם בכל עצי היתר אסור ביו"ט ח"ל נמי על עצי מוקצה כנ"ל ובזה נ"ל דנדחו תי' הצל"ח שם על תמיהת התוס' בד"ה ועייל עצי מוקצה דלתני נמי נבילה ותי' הצל"ח האי תנא ל"ל כולל עש"ה. וז"א דא"כ גם מבשל גיד למה חייב על יום טוב איך חל על איסור מוקצה, וע"כ בכולל כנ"ל והונח לי עפי"ז ליישב קושית הבלוסר דתמוה לי על התוס' שציינו על ועייל עצי מוקצה כו' טפי הו"ל להקדים תמיהתם תחלה כי משני אפיק הבערה ועייל ג"ה של נבילה הו"ל לתמוה למאן דל"ל הואיל כו' לא מפיק הבערה ומוקצה לאו דאורייתא הוא מ"מ לתני נמי נבילה ולוקה שש ולפמ"ש ניחא התם ל"ק ליה להר"י דשפיר אסיק כתי' הצל"ח האי תנא ל"ל כולל והבערה מלאכה לעצמה וכן בישול מלאכה בפ"ע כפירש"י אבל כי אפיק הבערה דמבעיר חייב בכ"ש מיד בתחלת הבערה ועייל עצי מוקצה ואיסור בישול דיום טוב הרי בא אחר שהרתיח התבשיל עכ"פ בכדי שהיד סולדת בו או כשיתבשל כמאכל בן דרוסאי. ואיסור משתמש בעצי מוקצה הוא מקודם א"כ קשיא איך חל איסור מבשל על איסור מוקצה הקודם בתשמיש באש זו לחייבו ב' ועכ"ל ע"י כולל הקשה תוס' שפיר א"כ לתני ג"כ נבילה ולוקה שש. והניח שפיר בתימא כנ"ל ולא כהצ"ח ודו"ק: ולפ"ז כמו דהתם חל איסור מבשל על איסור מוקצה בכולל ה"נ הכא אמרינן איפכא חל מוקצה על טריפה בכולל וכמ"ש הצ"צ הנ"ל [גם לתוס' יומא ל"ו ע"ב ליתא תי' הצל"ח דק' מג"ה טריפה]: אבל באמת תמיה לי על הצ"צ בדינו זה שמחליט דביצת ספק טריפה שנולד ביום טוב תרי איסורי י"ב דאיסור מוקצה ונולד חל אאיסור טריפה ע"י כולל כו'. והא לדידן קיי"ל לכ"ע מוקצה ונולד רק מדרבנן אסור ואילו ספק טריפה מדאורייתא אסור לרשב"א לטעמיה דכל הספיקות מדאורייתא להחמיר ס"ל א"כ פשיטא מלתא דאין איסור מוקצה ונולד חל על איסור ספק טריפה וכ"ש על ודאי טריפה כמ"ש תוספת ביבמות דף ל"ג ע"ב דס"ל לש"ס דקל על חמור גם ע"י כולל לא חל. ועפי"ז יש מקום נכון לדבריך על הרשב"א לטעמיה דביצת ספק טריפה שנולד ביום טוב ל"ה דשיל"מ כנ"ל. וכבר קדמוך בגוף המצאה זו בספר תשובת מי באר סי' ע' ובסי' ע"ג שם השיג הגאון מהר"מ מינץ על כולל זה שכתב הצ"צ. וגם הפמ"ג בסי' ק"ב במשבצות זהב עש"ה ושאר דברים שהוספת עוד בזה כולם נכונים הם ב"ה: וגם מאי דקשיא ליה להצ"צ שם על דברי עצמו כנ"ל מפהג"מ ריש ביצה דף ג' אי ספק טריפה דבר שא"ל מתירין הוא יתבטל כו' דלמא מיירי בספק טריפה שנולדה ביום טוב דהוא שפיר דשילמ"ת. נראה לי הש"ס ניחא ליה לאוקמי' ברייתא אליביה דכ"ע גם לר"ש וריה"ג דלא ס"ל אחע"א גם בכולל וכן ב"ש ביבמות י"ג ע"ב לית ליה כולל כנ"ל ולקושיא ראשונה שלי הנ"ל על הצ"צ נ"ל ליישב כיון דביצת טריפה מדרשה דבת היענה אתי אין בו מלקות רק איסור עשה וכמ"ש הרמב"ם בפ"ג ממאס"ו ה"ו ובה"ה שם ובתוס' חולין דף ס"ד ע"א וע"ב ד"ה רקמה כו' וכבר ביארתי בתשובה א' דרשב"א בתה"א דנפ"ל ספק מה"ת להחמיר מדאיצטריך קרא קהל יתירה להתיר ספק ממזר היינו דוקא בכל אזהרת לאו דומיא דממזר. אבל בכל איסור עשה מודה הרשב"א דספק מה"ת להקל. א"כ ניחא דברי צ"צ הנ"ל דאיסור מוקצה חל על טריפה ספק גבי ביצה דוקא ולא הוי קל על חמור דמוקצה נמי כעין דאורייתא הוא וכן ביצה של ספק טריפה: א"נ נ"ל ליישב לאידך גיסא הרי רש"י ריש ביצה ובאספ"ז שם ס"ל במסקנא נמי מוקצה בשבת אסור מדאורייתא כרבה בפסחים מ"ז ע"ב וטעמא נ"ל דאביי דחי' ליה רק מברייתא דלא ממעט מוקצה מקרא ממשקה ישראל ורבה לא חשש לזה מה לי איסור גופו מה לי איסור דבר אחר דודאי שאני כיון דה"ל שעת הכושר שפיר הו' לגבוה ממשקה כו' כמ"ש תוס' שלהי חולין דף ק"מ ומכ"ש מוקצה דיומא הוא דקא גרים דלפני השבת ויו"ט וגם לאחר יום השבת ויו"ט היה מותר גם להדיוט היינו איסור ד"א גרם לו ממשקה ישראל הוי משא"כ טבל דאיסור גופו גרם לו ר"ל דגופו שלא ה"ל שעה"כ וגם ישאר באיסורו עולם אא"כ יפריש ממנו תו"מ לכן הקשה אביי ועוד על רבה לטעמיה הא אמר אין חילוק מלאכות ליו"ט אבל להדיוט שפיר מוקצה אסור מדאורייתא ובחי' אנשי שם על המרדכי במס' בב"ק פרק הגוזל קמא אות י' העלה דהרמב"ם ע"כ ס"ל נמי מוקצה אסור מדאורייתא ועי' תשו' שמן רוקח סי' י"ד פרט ג' תמה עליו א"כ שפיר חל איסור מוקצה על איסור ספק טריפה כדברי צ"צ הנ"ל: ומה שהקשית לשאול לדעת היש"ש ביבמות פ"ב דדין דשיל"מ לא בטל היינו אם הוא עתה אסור לכל אדם דוקא א"כ להפוסקים דאיסור דרבנן שרי לספות לקטן בידים הכי מוקצה דרבנן שרי להאכילו לקטן בידים ואיך מתרץ ר"א ביצה דף ד' משום דשיל"מ. הרי אינו אסור עתה לכל אדם. ותרצת אהובי בני שי' לעצמך דר"א לטעמיה ביבמות פ"ב לא ס"ל כמהרש"ל וכמ"ש בתשובת נוב"י תניינא חיו"ד סי' נ"ג ועוד דרב אשי קאי לתרץ הכי אליביה דרי"ו ואיהו לטעמיה ס"ל קטן אוכל נבילות ב"ד מצווין להפרישו ולדידי' אסור להאכילו בידים איסור דרבנן. ועוד מוקצה כעין דאורייתא כיון דיש לו עיקר בדאורייתא לכ"ע אסור לספות לקטן בידים. את"ד בקצרה: הן אמת כל הג' תירוצים שלך נכונים. אבל א"צ לכל זה דהא אדרבא לתי' ר' אשי דדשיל"מ גם סדר"ב להחמיר דעד שתאכלנו באיסור כו' ה"נ מה"ט גופא כיון דאית ליה תקנתא להתירא אם ימתין כה"ג דשיל"מ לכ"ע לא ספינן לקטן בידים איסור וכה"ג העלה גם בס' שעה"מ הל' שביתות עשר עש"ה: ומה שהעלית ספק בדין שמע תק"ש ממי שמודר הנאה ממנו לא יצא י"ח המבואר בש"ע סי' תקפ"ט ס"ז ונסתפקת אם שמע מקצת תקיעה או מקצת הסדר מאדם אחר ומקצתו מזה המודר הנאה ממנו אם יצא י"ח בכה"ג דהו"ל זוז"ג כמו שהגאון בספר דברי ר"ש הק' כה"ג ל"ל יצא י"ח בתקיעה בשופר של שלמים האיכ' זוז"ג השופר והתוקע לתוכו כו'. יפה העלית כי לצאת ידי חובת מצוה אין שייך כלל היתר דזוז"ג דסוף סוף הו"ל מהב"ע. תדע דלולב הגזול פסול משום ה"ט מהב"ע פסול אף ביום טוב שני. אע"ג דשאר ג' מינים הם שלו והמצוה נעשה ע"י ד' מינים שמעכבים זא"ז. ולא אמרי' ה"ל זוז"ג לפי דכולה מצוה בעינן שלא בעבירה וכמו שכתבת. אבל באמת על חקירתך א"צ לזה. דבנדר ובהקדש זו"ז גורם ממש אסור בהו כמו שכתב מהרש"ל בפסחים כ"ז ע"ב והכ"מ פ"ה מנדרים ובמג"א סי' שי"ח אם כן במודר הנאה לא יצא י"ח כלל כנ"ל: ומה שכתבת על המג"א סי' תקפ"ט מי ששכח אם כיון או לא חזק' כיון. ואמאי האיכא חזקת חיוב דמעיקרא על הגברא והל"ל בודאי לא כיון. נ"ל פשוט דה"ט כיון שמתוך דרך הלוכו הפסיק הילוכו ועמד הרי גלי דעתיה וניכר שרצונו לכוון כבר איתרע החזקת