יהודה יעלה אורח חיים קו

בו עיסה מכ"ש סופו אחר שעיפשה שאינו ראוי לאכילה אין שיעורו חמור טפי לעבור בכזית דאף מכלל חמץ יצא ולכלל שאור לא בא שאין חימוצו קשה וה"נ עיסה קודם אפייה הוא בכלל החמץ דקרא כיון דאחר אפייה יהיה ראוי לאכילה אין חימוצו קשה כמו שאור ושיעורו לב"ש בכותבת וע"כ צ"ל הכי להרמב"ם ריש הל' חמץ דס"ל שאור וחמץ שוים דכל זמן שלא נפסלו מאכילת כלב חייבים בביעור גם חמץ וכשנפסלו מכלב אינם חייבים בביעור אפי' שאור [ודלא כהראב"ד דמשיג עליו] קשה לדידיה הצריכותא לב"ה בש"ס ביצה דף ז', ואי כר' חמץ משום שראוי לאכילה וכו' והרי אפי' אין ראוי לאכילת אדם חייב בביעור ואם נפסל מאכילת כלב הרי גם שאור אין חייב בביעור ואיך קאמר דחמץ ה"ט דראוי לאכילה ועכצ"ל דראוי לאכילה היינו שעכ"פ כבר היה ראוי לאכילה בתחילתו קודם שנפסל מאדם משא"כ שאור וכו' וכ"כ הצל"ח ריש ביצה יעו"ש הרי דפת שעיפשה וכן עיסה בכלל החמץ דקרא הוא ושיעורו לב"ש בכותבת הוא כנ"ל ותל"מ כעת יתנהו ה' למעלה ראש כא"נ ונפש אוה"נ הדש"ת. הק' יהודא אסאד תשובה קסג חיים ושלום וששון ושמחה ישיגו לכבוד אהובי תלמידי י"נ ורב חביבי ה"ה הרב הגדול חריף ובקי מובהק מזה בן מזה כש"ת מוה' משה ליב כ"ץ נ"י דיין בק"ק נ"ש יע"א. נעימתו עם ברכתו בראשית השנה קבלתי בשמחה כן יברכהו ד' בכפלים והנני להשיב על ד"ת שהעלה מ"ש ראיה מסוגי' דס"פ או"ב דיו"ט של ר"ה אסור בתענית ועכ"פ אין מצוה להתענות דהוא אחד מד' פרקים שמרבים בסעודה: הנה ראייתו נכונה אבל אין מזה השגה על הני רבוותא בב"י א"ח סי' תקצ"ז בשם תה"ד סי' רע"ח דודאי פשיטא מלתא דמודי כ"ע מדין המשנה אין מצוה להתענות בראש השנה וכיון שאין מצוה ממילא איסורא איכא אבל דעת רבוותא הנ"ל הוא בדורות האחרונים נהגו רבותינו בתענית בראש השנם וכמו שכתב הטור בשם הגאון ר' נטורנאי והטעם משום אימת יומא דדינא נמצא התענית עונש הוא לו וכמו בתענית חלום במג"א סי' רע"ח ובטור שם ובהדיא כתב הב"י שם בשם הכ"ב המתענה (בשבת) מחמת תשובה וחסידות תעניתו לו תענוג ומותר ביו"ט זהו דעה רבוותא הנ"ל עכ"פ ביו"ט של ר"ה שהוא זמן תשובה לכל מצוה נמי איכא ועיין פירש"י בשמואל א' כ"ה פסוק ח' ופסוק ל"ח: ועוד נ"ל עפ"י לשון הטור רסי' תקצ"ז ואוכלין ושותין ושמחין ואין להתענות בו כלל וכו' עכ"ל ותיבת כלל שפת יתר הוא כנ"ל ברור כוונתו כלפי מ"ש הטור רסי' רפ"ח בשם ירושלמי אסור להתענות בשבת עד ו' שעות ואצ"ל שאסור להתענות בו תענית גמור וכו' לכן כתב דגם בר"ה אין להתענות בו כלל דייקא ר"ל גם עד ו' שעות כמו בשבת ולפ"ז א"ש את"ל דמצוה להתענות בר"ה או עכ"פ רשות היינו רק עד ו' שעות דמקרי נמי תענית לשעות כבש"ע א"ח סי' תקס"ב אבל תענית גמור לכ"ע אסור דליכא דפליג אקרא לכו אכלו משמנים וכו' בנחמי' ולכן מתני' אמורה שמרבין בסעודה בר"ה היינו אחר תענית ו' שעות על היום כנ"ל וגם מצינו שם תענית לתשובה רק המניעה מאכילת בשר ושתית יין בשבועות כ' ובנדרים י"ב הריני שלא אכל בשר וכו' כיום שמת בו אביו או רבו כיום שנהרג בו גדלי' ועיין פירוש הרא"ש והר"ן וגם עפי"ז ניחא ליישב דעת רבוותא הנ"ל ביו"ט של ר"ה ובזה נדחו ג"כ השגות השאגת אריה בתשובה סי' כ"א ושארי אחרונים שהאריכו בזה הנראה לענ"ד כתבתי ומעלתו יברר את הטוב יקבל כנפשו היפה ונפש ידידו הנאמן הדש"ת: הק' יהודאסאד תשובה קסד התולה ארץ על בלימה ייטיב לכם הכתיבה והחתימה מימים ימימה לחיים טובים ארוכים ומתוקנים לאהובי חתני הרב הגדול ובקי ומושלם ביראת ד' טהורה ובנש"ק כש"ת מוה' אהרן ביכלער ני' האבד"ק יאסברין ע"ז בתי הרבנית הצנועה אשה חשובה מרת שרל תחי': גי"ה קבלתי יום אתמול וע"ד שאלתך אם נהגו היתר או איסור בשחיטה ביו"ט של ר"ה. הנך יפה הראית לדעת מ"ש המג"א סי' תצ"ח ס"ק י"ו וגם בש"ע סי' תר"ג שצריך להחמיר טפי בעשי"ת בפת של עכו"ם ולענ"ד בשחיטה יש להסביר עוד טעמא להמונים דכל שחיטה אית ביה צעב"ח והתורה התירתו וזבחת ואכלת זולת זה אית ביה אכזריות לשחוט בע"ח וביומא דדינא שכולנו מבקשים רחמים כל היום ורחמיו על כל מעשיו כתיב ראוי גם לנו שלא לעשות שום אכזריות בפועל לשחוט בעלי חיים וזכר לדבר עובדא דרבי בפ' הפועלים בב"מ פ"ה ע"א עגלא לשחיטה וכו' א"ל זיל לכך נוצרת אמרו ולא קא מרחם וכו' וכ' אמר לאמתי' על בני כרכושתא שבקינהו ורחמיו על כל מעשיו אמרי הואיל ומרחם כרחם עליו וכו' עש"ה ואם גם אמת אמר השו"ב שבמקומות ששימש הוא נהגו היתר לשחוט בר"ה אטו אותן מקומות הישוב רובא דעלמא נינהו ובלתי ספק ע"ה הן ומחסרון ידיעתם עושין אמנם פשיטא ודאי דלאו מדינא אסור כ"א מנהגא לבד [ומלבד שא"צ ראי' לזה ג"כ מוכח מרומי' דרי"ו ריש ביצה דף ג' ע"א אלמא כל אוכלין לר"י אוכלא דאפרת הוא ורמינהו וכו' ביצה שנולדה וכו' בראשון לא וכו' ומאי קושי' הא פרש"י ותוס' אוכלא דאפרת הוא דאי בעי שחיט לה ואוכל כל מה שבגווה. והרי מתני' דעירובין ביו"ט של ר"ה מיירי וע"כ אין חילוק] אחר שכתבתי זאת קראתי לשוחטי דמתא מומחים דפה התו' מהו' שמואל ווייס נ"י ושאלתי אותו על זה המנהג והשיב לי כי בכל תפוצות ישראל המנהג שלא לשחוט ביו"ט של ר"ה כדי שלא להזיק שום בריה ושכ"כ בספר גבול בנימן אחד מן היכי תמצא שוחטין ברגל ואין שוחטין בראש דייקא ודפח"ח: ומעולם לא שמע לשחוט בר"ה וחס מלהזכיר עכ"ד השו"ב מוהר"ש הנ"ל ונהניתי שקיימתי מסברא הנני מעוררך שלא תסגף א"ע בתעניתים כי תלמוד תורה הוא חביב יותר לפני ה' ימלא ד' כל משאלותיכם לטובה ולברכה כנפשיכם ונפש אביכם אוה"נ הדש"ת. הק' יהודאסאד תשובה קסה שלמא רבא. מאלקא רבא לגברא רבא. ה"ה כבוד הוד ידי"נ. הרב הגדול החריף צדיק כביר כש"ת מוה' משה הרצ"פ ני' אבן יקר' בק"ק ס"ה: דבריו ד"ת אשר שלח לי ראיתי. והנם יפים ונכוחים. עריבים ושמיחים. כעולות מחים. בכוונת תי' תוס' חגיגה דף נ"ח סוף ע"א. אבל גמגום יש בסוף לשונו שכתב הלא רשב"א אמר סתם כו' וכותי זה עושה מלאכה גם בחוה"מ של סוכות כו'. מאי גם. אדרבה דווקא בחוה"מ סוכות קאמר דאילו בחוה"מ פסח הא ודאי לא יעשה מלאכה: אמנם כי דבר חכמה ושכל המציא פרו"מ ני' בזה. אבל אינו אמת בפרט תי' התוס' דקאי תוס' השתא דמלאכת חוה"מ רק דרבנן הוא גם בפסח גם בסוכות לדידן. ודברי מעלתו ני' אמורים אם לדידן מלאכת חוה"מ מדאורייתא אסור בין בפסח בין בסוכות אלא דהכותי מחלק בין שניהם וקאי רשב"א בחוה"מ סוכות. ולחכם כמי"ב יספיק הקיצור. ודו"ק. ובזו הזמן גם בני מחמדי הרב החו"ב מוהרא"ש ני' מק"ק נ"ש. עוררני ע"ד תוס' אלו הנ"ל, וכתב לי ז"ל תוס' חגיגה י"ח כתב פשטיה דקרא אסור משמע צדוקים מודים בו. ותמוה א"כ כותים לא עבדי בחוה"מ וליכא לפ"ע. וגם למה לא ישכור גם שנקראת ע"ש ליתא. ועוד תמוה דמקשה קוהג"מ ות"ל מ' לפ"ע והא מסיק באמת הכי חדא ועוד קאמר. וגם תי' תמוה ה"ל צדוקים מודים בה. הא קיי"ל כותים גירי אמת כן. וצ"ל כוונתם אפילו צדוקים מודים בה. תמוה' כנ"ל הרי א"כ לא יעשה מלאכה בחוה"מ וליכא לפ"ע כו' עכ"ל אלי. והנה כוון בני מחמדי שי' לדעתי קצת בהערה זו עוד כתב לי בני אהובי הרב מוהרא"ש ני' קושי' נכונה באותו ענין. המג"א בסי' קס"ט ס"ו בשם הב"ח כתב מ' דבשעה שנותן לו אין כאן עבירה אפילו אם אחר כך עבר בודאי ואינו מברך. לא איכפת בזה. ומבואר שם דבכה"ג לא עבר על לפ"ע דאי הוי ביה לפ"ע ל"ה מדחי' לפ"ע משום מצות צדקה וכ"מ בתוס' בכורות כ"א דאם בשעה שנותן אין כאן עוד איסור. רק אח"כ יבוא האיסור בעת שיהיה ביד המקבל אינו עובר אלפ"ע. א"כ קש' מסוגי' דע"ז דף כ"ב דפריך מאי אריא דנקרא ע"ש ת"ל משום לפ"ע וק' הא בשעה שמזכירו בחול ליכא איסור.. וכשיבוא חוה"מ מה עלינו לעשות וצ"ע. עכ"ל בני הרב ני'. והוא קושיא גדולה לפום רהיטא. והשבתי לו ע"ז דבר נכון וגם מעלתו ני' יעיין בזה וישיב לבני ני' דעתו דעת תורה ע"ז: ואגב ארשום לפני מעלתו ני' מה שהקשיתי בענין זה על קוהג"מ שם בע"ז ת"ל מ' לפ"ע לשיטת ר' נטוראי בב"י א"ח לחלק בין מרחץ שבנאו וישב בה דנקראת ע"ש משא"ה בקנאו מגוי כו' ע"ש. לפי"ז עדיפא קשיא גם לדינא נ"מ משום לפ"ע אסור אפילו אינו שדהו מאז אלא קנאו מגוי. משא"כ לטעם שנקרא ע"ש. ואת"ל דזה נכלל בקוהג"מ. א"כ קש' בתי' הש"ס חדא מ' לפ"ע כו' הרי לטעם זה הדין כולל יותר גם בקנאו מגוי. והל"ל איפכא החדא ועוד כו' עי' תוס' ד"ה חדא כו' וצ"ע. ועת לקצר. נאם ידי"נ ואוה"נ הדש"ת: הק' יהודא אסאד