יהודה יעלה אורח חיים קה

תירצתי בפשוט מדנקט ברייתא נמי כוס יין לנזיר ולשון כמו מיותר משמע סתם כוס רביעית הוא שיעור שלם והארכתי בזה. וע"ד שנסתפקת אי חצי שיעור אסור באיסור מוקצה לפי סברת מהרל"ח במשנה למלך רה"ל חמץ ומצה כיון דה"ל שעת הכושר הנה מפורש בר"פ יוה"כ דאסור דנקט במתני' שם היינו בח"ש אע"ג דה"ל שעת הכושר וע"כ ה"ט דכיון דגלי קרא גבי חמץ לא יאכל דח"ש אסור ילפי' מיניה בכ"מ דאפי' כה"ג אסור ח"ש וגם באיסור נזירות ושבועה ח"ש אסור מה"ת מהאי טעמא ועיין תשו' הרדב"ז ח"ג סי' תקצ"ז וגם אי בדרבנן אסור ח"ש כבר העלה בת' הריב"ש ס' רפ"ז דכל דתיקון כעין דאורייתא תיקון וכו' ומזה העליתי אני בתשובה א' להכריע עפ"י סוגי' דגיטין ס"ה בדרבנן דלית ליה עיקר מה"ת לא אמרי' ביה כעין דאו' תיקון ה"נ ח"ש מותר ביה בכה"ג וכדעת החו"י בתשו' ס' ט"ו ע"ש. ולפ"ז ה"נ מוקצה עיקרו דרבנן ועיין תוס' ביצה דף ד' ע"ב אבל מה שכתבת דמפורש כן גם בתוס' בשבת צ"א ע"ב ובת' הר"י מינץ סי' ט"ו וכתבת דכל הך נעלם מהחו"י הנה אגב שיטפא כתבת כן ולא עיינת בפנים דלא נרמז בדברי שניהם כלל מזה להתיר ח"ש בדרבנן הס מלהזכיר ועיין היטב בדבריהם וחו"י עצמו שם ציין על ת' ר"י מינץ סי' ט"ו הנ"ל וגם בתשו' שמן רוקח ח"ב סי' י"ד פרט ג' שציינת אין שם רמז כלל מזה אלא בס' תוספת שבת א"ח סי' ש"ו כ"כ אשכר שבת לבד. וכבר הארכתי בהרבה שו"ת בזה הנה הצצת תחילת דברי התוס' בשבת צ"א ד"ה כגון ולא ראית סיום דבריהם שהקשו לעצמם וא"ת מ"ש כזית תרומה מחצי זית וכו' דהא קיי"ל כרי"ו דח"ש אסור מה"ת וי"ל דמ"מ כזית חמור טפי שהרי זית הוא שיעור ללקות עלי' בכ"מ וכו' הנה לא חזרו תוס' בזה ממ"ש תחילה אבל ע"כ תירוצם נמי הכי הוא ודוקא כזית נקט דאיכא איסור עשה לאכלו בטומאה אבל פחות מכזית לא וכו' כוונתם אף ח"ש נמי אסור מה"ת היינו רק איסור בעלמא ולא אפילו איסור עשה וכמ"ש התוס' הכי בהדיא בשבועות כ"ג ע"ב בד"ה דמוקי וכו' לא שייך לומר מיגו דמצטרף וכו' ותדע מדסיימו תוס' בזה וז"ל אבל פחות מכזית לא וכן כזית חולין כיון דאין איסור וכו' הרי בהדי' חילקו בלשונם בין שני גווני אלו בתיבת ל"א באמצע ולא כללו שני אלו השליחות יחד והכי הל"ל אבל פחות מכזית וכן כזית חולין "לא וה"ט משום דעל כזית חולין סיימו כיון דאין איסור לאכלו בטומאה לא שייך לומר מיגו וכו' אבל פחות מכזית תרומה ל"ל ביה ה"ט כיון דאין איסור לאכלו וכו' דהא ודאי ח"ש אסור מה"ת וכמו שסיימו תוס' את"כ לכן כתבו לזה בפ"ע. אבל פחות מכזית "לא דח"ש כיון דליכא ביה איסור עשה רק איסורא בעלמא לא שייך לומר מיגו דמצטרף וכו' דהא לא חשוב ח"ש מה"ט מושבע ועומד כמ"ש תוס' בשבועות כ"ג הנ"ל ותדע עוד דפסקי תוס' שם שבת צ"א אות ש"ך שם וז"ל ח"ש אסור מה"ת ד"ה כגון עכ"ל ותמוה טובא הא ש"ס ערוך הוא ביומא ע"ד מימרא דרי"ו ולא תוס' חידשו כן אבל כוונתם על מ"ש תוס' דגם באיסור עשה כתרומה טמאה ח"ש אסור מה"ת אלא דמ"מ כזית חמיר טפי שהוא איסור עשה. וגם הוא שיעור ללקות עליו בכ"מ ח"ש אסור בעלמא לא שייך ביה לומר מיגו דמצטרף וכו' וכנ"ל וזה פשוט וברור בלי פקפוק: ובמה שכתבת להעיר כיון דלא כתיב אכילה במוקצה ח"ש נמי אסור ביה וכעין שכ' הפמ"ג בפתיחה להל' שחיטה באיסור עשה דאינו זבוח הוא בכ"ש מה"ט [ומ"ש דכ"כ הירושלמי פ"ו דתרומות דביוה"כ גם ר"ל מודה דח"ש אסור דלא כתיב ביה אכילה. הנה בגמר' ר"פ יוה"כ פליג בזה דגם ביוה"כ ס"ל לר"ל ח"ש מותר מה"ת. וגם בירושלמי לא מה"ט הנ"ל אמרה] הנה כבר כתבתי לך דבמוקצה ודאי כתיב ביה אכילה והכינו כו' אכלוהו היום לזה שמוכן ולא מה שלא הוכן מיום אתמול וליתא להערתך בזה גם לענין שלא כדה"נ גם לענין ח"ש כנ"ל וגם מה שכתבה בזה מתורצת קושי' תוס' ריש ביצה למה לא תני אוסרין דנ"מ בין אוסרין ובין לא תאכל ח"ש ז"א דהא בכמה הוא שיעור מוקצה לאכילה ודאי סתמא בכזית כמו רוב שיעורין והוא חצי ביצה א"כ ביצה גופא הרי יש בה שני זיתים ובין אי תני אוסרין ובין דתני לא תאכל משמע לא כולה ולא מקצתה דהא מקצתה נמי יש בה שיעור כזית כמובן ואין להאריך בזה דעדיין לא שמעינן מינה ח"ש מן כזית לא לאיסור ולא להיתר מה דינו אלא די"ל בסגנון זה כיון דמתני' לא נקט ביצת תרנגולת אלא סתם ביצה שנולדה אפי' דעוף קטן במשמע דזוטר טובא פחות מכזית ואי תני אוסרין ה"א אפי' ביצה כזו נמי להכי נקט מתני' לא תאכל שיעור אכילה סתם בכזית משמע דוקא ומתורץ קושית התוס' בהיפוך ממה שכתבת אתה לתרצה כנ"ל ובזה מובן לשון הגמ' ריש ביצה שם דפריך ולפליגו בתרנגולת וכו' מ"ש תרנגולת דנקט הל"ל סתם עוף ולפליגו בעוף העומדת לאכילה: ובפשוט ה"ט משום דנפ"ל מקרא מכל האוכל אשר יאכל וכו' טומאת אוכלין בכביצת תרנגולת דוקא עי' יומא דף פ' ושבת דף סתם ביצה במשנה בכ"מ היינו ביצת תרנגולת אבל לפמ"ש ניחא טפי מדלא תני במשנה אוסרין ע"כ לא בביצת תורין וכיו"ב פחותים מכזית מיירי אלא בתרנגולה כנ"ל אבל קושטא קאי דבאמת כל איסורין דרבנן כעין דאו' תיקון וח"ש אסור בהו כמ"ש הריב"ש סימן רפ"ז הנ"ל ולענ"ד מהכא ראיה להריב"ש בזה. ממתני' גופא דנקט סתם ביצה שנולדה וכו' קפסיק ותני אפילו ביצת תורים וכיו"ב אפילו דציפרתא דזוטר טובא נמי אסור וא"כ הקשו תוס' שפיר דהל"ל אוסרין כנ"ל: וע"ד אשר העלית ליישב קו' התוס' ריש מס' ביצה למה לא תני ב"ה אוסרין משום דה"א רק כדרך אכילתו כמו כל איסורין ובאמת אי' מוקצה לא כתיב ביה אכילה אסור גם שלא כד"א לכן נקטו ב"ה אומרים לא תאכל כדגרסי' בירושלמי ופירוש לא יהיה בו שום היתר אכילה אפילו שלא כד"א ועפי"ז תמהת על תשו' הצ"צ סי' ס"ט שכתב דאי' מוקצה ונולד חל על איסור טריפה בכולל וכו' ות"ל עדיפא הל"ל שאפילו איסור מוסיף הוי ע"י שאסור אף שלא כד"א וכמ"ש כן הגאון בתשו' שאגת אריה סי' ע"ו על אכילת יוה"כ וכו' את"ד בקצרה ודברי חכמה הן ומתקבלים על הדעת אבל אינם אמתיים. חדא דהא א"כ תקשי על אביי בפסחים כ"ד אמאי לא אמר ג"כ הכל מודים במוקצה או הכנה דלוקה עליו אף שלא כד"א. וצ"ל אביי מיירי באסה"נ לבד וכמו דאמר לוקין על כלאי הכרם אפילו שלא כדרך הנאתן אבל מוקצה הא לא אסבה"נ וכמ"ש תוס' פסחים כ"ו ע"ב וע"ז סי' ע"ב ומג"א סי' שכ"ה סק"ט ועוד הא כולהו אמוראי כרבה לא אמרה דהכנה לית להו ובהדי' פליגי ביה תנאי בערובין דף ל"ח ע"א וע"ב שם בתוס' ולקמן דף ד' לכן לא מצי אמר הכל מודים בהכנה וכו' משום דהאיכא למ"ד הכנה לאו דאו' וכעין שתי' תוס' דף כ"ה הנ"ל הכי על בב"ח ועל חולין בעזרה עש"ה וא"כ קו' תוס' ריש ביצה הנ"ל נמי במק"ע עדיין לכל הני אמוראי דלית להו הכנה דרבה אלא מיהת מ"מ לרבה עולים דבריך כהוגן לתרץ קושית התוספת וגם הערתך על הצ"צ. ועוד נ"ל גם לרבה ודאי לא חמיר איסור מוקצה והכנה טפי משאר איסור דאו' ולא אסור באכילה שלא כד"א ומשום דשפיר כתיב ביה אכילה בפרשת המן והיה ביום הששי וכו' והכינו וכו'. ויהי ביום הששי לקטו וכו' את אשר תאפו וכו' הניחו לכם וכו' ויניחו אותו וכו' אכלוהו היום וכו' היום אכלוהו דייקא לזה [כמו בשעריך תאכלנו דרשי' לזה ולא לאחר עיין במשנה למלך פ"ז מהל' תרומות הלכה ג'] שהוכן מע"ש בהזמנה בפה אכלוהו היום ולא לדבר אחר שלא הוכן מאתמול לא תאכלו לאו הבא מכלל עשה היא ולפי"ז נכונים דברי התוס' וגם דברי הצ"צ הנ"ל אבל מה שדחית אחת דלא יכולה התורה לכתוב במוקצה לשון אכילה כיון דגם בטלטול אסור וכו' הא ודאי ליתא דפשיטא מלתא דרבה נמי הכנה דאו' ס"ל רק לאיסור אכילה אבל בטלטול מודה דלא אסור מדאו' אלא מדרבנן. והצל"ח ריש ביצה בתוס' הנ"ל ד"ה ביצה וכו' בהדי' כתב קושי' תוס' והא קי"ל אף לטלטול אסור וכו' קאי רק לר"נ וכו' אבל לרבה מיירי בעומדת לאכילה ומשום הכנה וכו' לא ידעתי מנ"ל שאסורה אף בטלטול וכו' עש"ה א"כ אפי' את"ל נמי גם לדידיה אסור בטלטול היינו מדרבנן אבל מדאו' מותר ומכ"ש לפמ"ש אני הרי כתיב באיסור הכנה לשון אכילה כנ"ל ודאי משולל מיניה איסור טלטול כנ"ל ברור: נאם אביך הדש"ת הק' יהודא אסאד תשובה קסב האלף לך שלמה ה"ה כבוד הוד ידיד ה', וידי"נ ורב חביבי צמידי חמידי הרב המאה"ג המופלג ומפורסם חריף ובקי נשגב וצדיק מוה' שלמה דייטש ני' אבד"ק איפאלשאג יע"א ומחוז פינטארי: גי"ה קבלתי וע"ד החידוש אשר העלה מעלתו בכחו הגדול ליישב קו' הרב מוהר"א קינין ז"ל בתשובה מאהבה על ר"א במשנה פסחים מ"ו לא תקרא לה שם וכו' והא ר"א מדב"ש חמץ בכותבת ס"ל ושיעור חלה טמאה בפסח שאין לשין יותר משיעור מג' ביצים אין מגיע לשיעור לעבור עליו בב"י וכו' ותי' מעלתו עפ"י, מ"ש הר"ן הובא בב"י סי' תמ"ב דפת שעיפשה ולא נפסל מאכילת כלב רק מאכילת אדם דחייב לבער ה"ט כיון דעכ"פ ראוי לחמע בו עיסות אחרות ה"ל כמו שאור וכו' א"כ בפת שעיפשה כה"ג אף לב"ש שיעורו בכזית כיון דשם חמץ בטל ממנו ע"י שאינו ראוי לגר וחיובו רק משום שאור ונמצא קולו חומרא וה"נ אם יניח העיסה בלי אפיי' אינה ראוי לגר לאכילה וה"ל שלא כדרך אכילה ובב"י חייב משום דראוי לחמע בו את הפת כמו שאור דינו בכזית גם לב"ש את"ד מעלתו דפח"ח הנה לכאורה נכון הוא אבל לא אמת דהא אמרינן חומרא דשאור נגד חמץ הוא דחימוצו קשה וב"ש גופי' אמרי' הכי לכתוב חמץ ולא בעי שאור דק"ו הוא ומה חמץ שאין חימוצו קשה וכו' א"כ שאור דוקא שחימוצו קשה ועי"ז אינו ראוי לאכילה בשום פעם גם אחר אפייה אבל פת שעיפשה כיון שהיה ראוי לאכילה מתחילה אין חימוצו קשה ונפיק ליה משם שאור אלא דמ"מ ראוי לחמע בו עיסה ודאי לענין השיעור לב"ש בכותבת דינו כדמעיקרא עודו ראוי לאכילה היה קודם שעיפשה וק"ו היא קודם שעיפשה היה שיעורו בכותבת אף דאית ביה תרתי ראוי היה לאכילה וגם ראוי היה לחמע