יהודה יעלה אורח חיים קד

באיסורו הראשון לבד טבל ולא חל עליה שם חמץ כלל א"כ מאי הקשו תוס' כלל הא שירים נכרים לענין הנאה של כלוי והרי גם בעודו טבל טהור מותר הוא בהנאה של כלוי דל"ל משום איסור חמץ דינו כטבל טמא דהא אין איסור חמץ חל כלל אף להחמיר וכ"ש להקל וצ"ע לכאורה ונ"ל מלבד דטבל במיתה ב"ש וחמץ כרת ה"ל חמץ חמור על קל לגבי טבל. עוד זאת אי איסור חמץ ה"ל כמו שנטמא הטבל לאסור הנאה של כלוי בעודו טבל א"כ ה"ל ג"כ איסור מוסיף חמץ על טבל טהור ולענין אכילה נמי חל דמוסיף הוא אסה"נ של כלוי לשיטת רש"י חולין דף ק"א דאסה"נ איסור מוסיף הוא וא"ש כנ"ל ולי קשה אחריתי על הא דר"ה ברי' דרי"ה אין שירים נכרים לרוב הפוסקים דאין מבטלין איסור לכתחלה רק מדרבנן הוא אבל מדאורייתא מבטלים ולשיטת הכ"מ פ"ז מהל' מעילה דשיל"מ מדאורייתא לא בטל. ולדעת הרמב"ם וסייעתי' חמץ לא הוי דשיל"מ ומכ"ש לשיטת ר' ירמי' בירושלמי הובא בתשובת נוב"י תניינא חא"ח סי' ס"א דגם לר"ש מדאורייתא אסור לאחר זמנו והכי ס"ל לרמב"ן ע"ש ודאי ה"ל חמץ דבר שאין לו מתירין אבל טבל הא ודאי דשיל"מ כמהני' במסכת חלה הטבל אוסר בכ"ש א"כ הא שפיר ה"ל שיריים נכרים דבעודו טבל לא מהני ביה ביטול גם מדאורייתא ואחר שהפריש תרומה מבטל איסור חמץ ברוב לכר לכתחלה מדאורייתא. ולפמ"ש נוב"י תניינא חיו"ד סי' מ"ה דיבש ביבש כ"ע מודים דמדאורייתא אסור לבטל איסור לכתחלה וכן הוכחתי בתשובה א' ניחא גם הא קושי' ותל"מ: הכ"ד אוה"נ הדש"ת הק' יהודא אסאד תשובה קס בעה"ש יום א' כ"ו למב"י תרי"ט לפ"ק ס"ה: ד' עמך גבור החיל חילך לאורייתא יומם וליל אהובי בני מחמד לבי ה"ה הרב החריף ובקי מופלג בתוי"ר צדיק מושל ירא אלקים ם כש"ת מוה' אהרן שמואל ני' אתה שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום יצו ה' את הברכה אמן. בנ"ש. גי"ה קבלתי בפניא מעלי יומא דשבתא ולא לנחת היה לי כי נצטערתי בצערך ויפה עשית שהודעתני כל המאורע כמ"ש דאגה בלב איש ישיחנה וירוח לך. ובתוך איזה רגעים נזכרתי ואמרתי גם זו לטובה ונח דעתי וכן תאמר גם אתה כי כן היא האמת אם כי לפי שעה אינו מורגש הטובה ככתוב מרחוק ד' נראה לי וכתיב אלקים חשבה לטובה ובכן תנוח דעתך ואל תשים אל לבך כלל וכלל כי חישב לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאלו עשאה ומכ"ש לפום צערא אגרא ומצוה עשית עכ"פ כי גדול השלום וכו'. ע"ד השאלה על החולה שהזהירו אותו הרופאים מומחים שלא יאכל מצה ומרור כלל בלילי פסח שאם יאכל יהיה בסכנה גדולה והחולה רוצה להחמיר על עצמו ולסכן א"ע אם יברך על אכילתו או לא פשיטא מלתא דע"ז נאמר אל תצדק הרבה למה תשומם ולא זה שחסיד שוטה הוא אלא דאיסורא עביד דכתיב אלה המצות וכו' וחי בהם ולא שימות בהם ומזה ילפי' אין לך דבר שעומד בפני פ"נ וכו' לעבור גם בקום ועשה עבירה בידים מכ"ש לעבור על מ"ע בשוא"ת דקיל וממילא אם אוכל מ"מ אין זה מברך אלא מנאץ דאיך יאמר וציונו ותורה אמרה ושמרתם מאד לכפשותיכם וכן וחי בהם וכו' וגם אין לך מהב"ע גדולה מזו כאשר גם אתה העלית כל הטעמים אלו נכונים וברוך אתה וברוך טעמך: וע"ד מה שנשאלת בחולה שנתרפא וצוו לו הרופאים לשתות יין ישן ולא נמצא יין ישן כשר כ"א סתם יינם אם יוצא ביין זה מצות ד' כוסות וגם אי יקדש על יין זה בליל פסח וציינת על באר היטב בא"ח סי' קע"ב בשם ק' באר עש"ק מייתי דיקדש על סתם יינם וכו' הנה ז"ל הברכי יוסף חא"ח סימן קצ"ו בס' באר עשק סימן ק"ט התיר לברך למי ששותה סתם יינם וכבר הושג בשו"ת הלכות קטנות ח"א סי' יו"ד ובשו"ת בית יהודה יו"ד סי' כ"ב ובשו"ת שאילת יעב"ץ סימן מ"ה עכ"ל א"כ הלכה כרבים שלא לברך עלי' וכסתימת הש"ע רס"י קצ"ו כדעת הרמב"ם אפי' דבר שאינו אסור אלא מדרבנן אין מברכין עליו וכו' והספרים הנ"ל אינם תח"י לראות טעמם ונימוקם ולענין לצאת בו מצות ד' כוסות או מצות קידוש על היין הא פשיטא דלא תלי' בדין הברכה אלא בדין מצוה הבאה בעבירה דגם בעבירה דרבנן איכא מהב"ע כמו שהקשה המרדכי בסוכה אמתני' ואם היו ענביו מרובים מעליו פסול ואם מיעטן כשר ואין ממעטין אותן ביו"ט אמאי כשר הא ה"ל מהב"ע וכן הוכיח בשעה"מ הל' לולב דף ע"ח ודף פ' מפירש"י בפסחים דף ל"ה ע"ב בי"ה ודמאי לא חזי' ליה וכו' א"כ ה"ל מצהב"ע וכ"כ הר"ן וגם ברש"י שם ד"ה טבול מדרבנן ואפ"ה מהב"ע חשיב לה. וכ"כ בתשו' מהר"ם ב"ב סי' כ"ב וכן העלה שעה"מ שם על גזל דרבנן כגון מציאת חש"ו אית ביה מהב"ע וקי"ל בש"ע רסי' תרמ"ט גם בליכא מהב"ע מ"מ אינו מברך אלא מנאץ הוא רק יצא ידי חובת מצוה דברכה אינו מעכבת. ולפ"ז בנ"ד שנשאלת עליו מי התיר לו לשתות סתם יינם מהלכות הרופאים הקלים היא הרי אפי' מרחץ מסתם יינם אסור לחולה שא"ב סכנה כהרשב"א בב"י ובש"ע יו"ד סי' קכ"ג ס"ב וכ"ש האכילה ושתיה דאסור לו גם לרמ"א ביו"ד סי' קנ"ה בהדי' ע"ש [וגם אינו לרפואה כ"א לחזק ולהוסיף לו כח] וא"כ ודאי ה"ל מהב"ע ואינו יוצא י"ח מצות קידוש היום דנדעת רש"י בהרבה מקומות דאו' נמי הוא על היין וגם לא מצות ד' כוסות דרבנן משום מהב"ע אפילו בעבירה דרבנן ומצוה דרבנן דקי"ל הכי כנ"ל ומכ"ש שאסור לו לברך עליו כנ"ל וגם במקום סכנה דקי"ל מותר לאכול דבר איסור ומברך עלי' סי' קצ"ו ס"ב פקפקו המג"א וטו"ז ססי' ר"ד סק"ך ובלא חולה של סכנה אף היכא דליכא משום מהב"ע כגון גזל אחר שקנאו מ"מ אין מברך עלי' ומכ"ש בחולה שא"ב סכנה דמהב"ע ואין יי"ח מצוה כלל ואין מברכין עליו כנ"ל ומה שכתבת כיון דהיין חזק וצריך לבטלו במים קודם פסח וביטול איסורא לא שייך בזה חדא דלמצוה מבטלין כבמג"א רסי' תרכ"ו וגם כיון דמבטלו קודם פסח הוא קודם זמן איסורו כבמג"א תל"א גבי קמח וכו' עכ"ד. תמיה עליך איך פלטה קולמסך זה דהא איסור סתם יינם בכל הזמנים הוא קודם הפסח כמו בפסח והיתר ביטול ביי"נ קודם זמן איסורו לא שייך אלא בגוונא שכתב הש"ך יו"ד סי' קל"ז סק"ו עש"ה ועוד הא סתם יינם לבטל בעינן ששה ואלו המים לבטל חוזק היין אפילו חד בתרי לא הוי מכ"ש ביינות שלנו לכל היותר מוזגים מחצה על מחצה. ואין כאן שיעור ביטול איסור היי"נ וגם לפמ"ש לעיל ליתא למ"ש דבמקום מצוה מבטלין דהא מהב"ע הוא ואין י"ח מצוה כלל לא הוי במקום מצוה כלל כנ"ל אלא דבמג"א סימן שכ"ח סק"ט מייתי בשם תשובת הרמ"א דמתיר לשתות סתם יינם לחולה שא"ב סכנה אבל הוא מסובב במג"א וכתב בספר נתיב חיים לפי שהוא ט"ס עש"ה. וכ"כ עוד הגאון ההוא בספרו תשו' תורת נתנאל סי' ח' האב ובנו שאין לסמוך על תשו' זו והמג"א עצמו הרי ציין לעיין ברמ"א יו"ד סי' קנ"ה משמע דאסור בפי' השתיה רק הנאת מרחץ מותר ועיין ש"ך שם סקי"ו ודבריו שבהג"ה ש"ע עיקר בכ"מ: וע"ד מה שכתבת על תשובתי הקודמת שעלה בזכרונך דהש"א בסי' צ"ו וסי' ק' חקר בח"ש מצוה אי יוצא י"ח לר"ש דכ"ש למכות הה"ד במ"ע יי"ח בכ"ש אך הר"מ פח"י מתרומה כ' דאין אכילה פחות מכזית הנה חקירת הש"א בסי' צ"ו אליביה דר"ש אי אכילת מצוה לכרת וקרבן מדמי' ליה ובעי' כזית או לכל מילי דמלקות מדמי ליה ויי"ח בכ"ש אינו ענין לחקירתו בסי' ק' לדידן דבכל מילי בעי' כזית אי בח"ש נמי עביד מצוה קצת דא"נ לר"ש יוצא בכ"ש י"ח נ"ל לדידן אפי' קצת מצוה ליכא מיהת הנך רואה שכוונתי להלכה על שאלתך בראשונה בחצי זית מרור דלא הוי ברכה לבטלה דהש"א סי' ק' החליט כן אף לכתחלה באין לו רק פחות מכזית יברך על אכילת מרור דחזי לאצטרופי ואני בעניי העליתי בכה"ג יברך נוסחא על מצות מרור ולא בלשון אכילה ותל"מ עפמ"ש הרא"ש פסחים שהביא הש"א שם שעליו בנוי כל התשו' ההיא. נאם אביך אוה"נ הדש"ת הק' יהודא אסאד תשובה קסא בעה"י יום ה' ב' טבת תבר"ך לפ"ק ס"ה. ברכות לראש צדיק כבוד אהובי בני הרב המאה"ג חו"ב צנא מלא ספרי עוקר הרים ומשדד עמקים כש"ת מוה' אהרן שמואל ני' אבד"ק קאטה יע"א: ע"ד הערתך לתרץ קו' העולם מנ"ל מגע"נ טכ"ע דלמא התם משום בב"ח הוא דלכ"ע טכ"ע דאורייתא גבי' עפ"י הר"ש ירושלמי פ"ו דתרומות באסה"נ לכ"ע ח"ש אסור מה"ת א"כ אי התם משום איסור בב"ח היה לא צריך כלל לטע"כ דא"נ לא כעיקר מיהת אסור הטעם משום הנאה דגם ח"ש אסור בהנאה. ואין מובן לזה כלל דמ"מ הא גופא קשיא עדיין מנ"ל טע"כ מהתם דלמא צוותה תורה גיעולי נכרים משום איסור בב"ח ולא משום טע"כ כלל אלא משום איסור הנאה לבד הא חדא ועוד אי טעם לא כעיקר מדאו' א"כ איסור הנאה נמי דוקא האיסור בעינ' אסרה תורה בהנאה אבל ע"י תערובת הנאה הבא ע"י טעם לא אסרה תורה. ב חקרת אי בח"ש נמי איכא לפני עור לא תתן וכו' דנתינה כזית משמע כמ"ש ת' נוב"י תניינא סי' ר"א הא ודאי פשיטא דאפילו בדרבנן איכא אי' לפני עור כמו שהוכיחו תוס' בע"ז דף כ"ב מש"ס דף ט"ו. ואני בעניי בתשו' א' הבאתי ג"כ ראיה מתוספתא דדמאי ומבואר אצלי בארוכה אין עת מסכים להעתיקה לפניך ולשון נתינה דקרא אין יוצא מידי פשוטו דפירוש לא תתן לא תניח מכשול לפני עור כגון אבן בדרך הילוכו וע"ד הכתוב נרדי נתן ריחו דפירוש נתן עזב והניח וכן ולא נתנו אלקים להרע ואין בזה מקום לשיעור אלא כל שהוא מכשול לא תגרום לו אבל נתינה מיד ליד הוא דשייך ביה שיעור לא זולת וקושית הצל"ח בפסחים כ"ב אקושי' הגמרא גבי אבמה"ח דלמא בח"ש מיירי