יהודה יעלה אורח חיים קג

בעתיד בכל הדורות הבאים שכן נעשה המצות דומות ממש להמצוה שאפו אז גם בצורתם שהיו עגולות. דוגמא ע"ש מעשה שהיה מצה זו וכו' על שום וכו'. ואם כדברינו כן הוא כוונת התורה. נ"ל גם ליתן טעם נכון על קפידא זו דהא לחם עונ"י קראו הכתוב ועניות גלגל הוא שחוזר בעולם כאז"ל כי בגלל הדבר הזה וכו' וגלגל הוא חוזר בעיגול סביב כך העניות. וכך צורת המצות עגולות רומז על העניות לחם עוני כהא לחמא עניא וכו' דייקא כהא ר"ל כזו הצורה בעגולה הא חדא. ועוד טעם נ"ל עפ"י המדרש השביעני במרורים בלילי פסח הרוני לענה בלילי תשעה באב דתשעה באב נקבע בלילי פסח ונרמז כן בסדר האל"ף בי"ת א"ת ב"ש ג"ר וכו' כמו שחל יום א' דפסח כן חל יום תשעה באב ומה"ט נהגו גם כן לאכול ביצים בלילי פסח שהוא מאכל אבילות זכר להתאבל על החורבן כמ"ש הרמ"א בסי' תע"ו וסי' על "מצות "ומרורים יאכלוהו בש"ע א"ח סי' תכ"ח סעי' ג' ורש"י ר"פ תולדות כתב דעדשים וביצים מאכל אבילות לפי שהם עגולות ואין להם פה וכן אבילות גלגל חוזר בעולם ודומם עש"ה. וה"ט נמי דמצות עגולות. ומכ"ש דניחא טפי לפמ"ש הפמ"ג סי' תע"ו בטו"ז ובמג"א דאברהם אבינו עליו השלום מת בע"פ ומשו"ה אוכלים ביצים זכר לאבילות ויעקב בישל נזיד עדשים ולחם עוני מצה וכו' עש"ה. א"כ מבואר ה"ט דמצות עגולות כנ"ל: ועוד בה שלישיה אולי הקפידה מצאה אז מקום לעשות עוגות מצות עגולות בדוקא ובכוונה לפי שאפשר היה בזמן ההוא חק המצרים לעשות הלחמים שלהם מרובעות או משולשות לפי רבוי האלקות שהאמינו וכמ"ש רבינו סעדיה הביא לשונו הרמב"ם ז"ל ריש ס' יצירה בפירושו ט"ש שהיו מכת המשנים פועל רע ופועל טוב או שלש עילות קדומות וכו' ועשו צורת הלחמיה גם כן כוינים להם וכדי להרחיק מחקת תועבות של המצרים גם בזה עשו ישראל ההיפוך מהם עשו לחמיהם עגולות דוקא המורה על האחדות. כמו העיגול שאין לו סוף ואין לו תחלה. ואם כדברינו כן הוא אולי נרמז זה בתורה בפסוק בפ' מקץ ויאמר שימו לחם. וישימו לו לבדו ולהם לבדם ולמצרים האוכלים אתו לבדם כי לא יוכלון המצרים לאכול את העבריים לחם דייקא לח"ם ממש כי תועב"ה הי"א למצרים ר"ל כי הם אכלו את לחמ"ם טמא שעשאו דוגמת תועבתם כפי אמונתם בשניות או בשלישות וכו' ולחם העברים עשאום עגולות להורות על ד' אחד שהאמינו בו כי הוא אחד נעלם ואין סוף לאחדותו ואם גם אח"כ נשכח חק זה מהעכו"ם רצתה תורה שכן נעשה תמיד המצות עגולות דוגמה אותן מצות בעת צאתם ממצרים: ועי' ראב"ע וארא פרשה ח' פסוק כ"ב ולכל טעמים אלו סיפר הכתוב שאפו את הבצק עוגות מצות בצורות עגולות כדי לעשותם כן גם לעתיד כנ"ל ונכון וא"צ לדוחק התרגום אונקלוס, ארי בעירא דמצראי דחלין ליה עבראי אכלין עי' רש"י ורא"ם אלא ל"חם ממש: והנה ז"ל רש"י בפסחים מ"ח ע"ב ד"ה שנושכות זא"ז. שהן רחבות ועגולות כעין שלנו וכו' אבל כענין קוילי"ש בלע"ז ארוכין וקצרים וכו' עכ"ל. הנה העיד רש"י דככרות של בבל הם עשיות כעין מצות שלנו רחבות ועגולות [וע"ד טעם שני הנ"ל שכתבתי העיגול סימן לאבילות עי' בתוספת שבת סי' ר"צ שמת בשבת ואין זה סתירה למ"ש מג"א בסי' קל"א בשם מהרי"ל מנהג בני אסטריי"ך וכו' עש"ה. ובספר שומר שבת ספר קטן סוף אות וי"ו מדיני סעודת שבת כתב נמי כן מאכילת ביצים בשבת מה"ט הנ"ל]: מה שהשבה לי"נ הרב מוהרש"צ דיין ני' להצדיק קושייתי מהשגותיו צדקת ונכונים דבריך. אבל תירוצך לקושייתי כעין תירוץ הנוב"י על היתר רבית מנכרי במהדורא תניינא סי' ס"ב וה"נ כיון דתורה אמרה ירח ימים שפיר הוסיפו חכמים ג' ירחים משום סייג זה אינו מספיק דלטו"ז כיון דהוא מפורש בתורה ירח ימים ואחר כך תבא אליה וכו' אין רשאים לעשות סייג בכה"ג ולהוסיף איסור משא"כ תירוץ תשובת נוב"י תניינא הנ"ל דהיתר המפורש בתורה שפיר מתקיים גם אחר תק"ח עכ"פ בכדי חייו ע"ד העשבים של ביה"ק כבר הבטיחו לי הדיינים שלא יתירום עוד אחר אשר ראו את מעשה ד' כי נורא הוא לא ישנו מהוראת אדמו"ר הגאון הקדוש רשכבה"ג מוהר"ם בנעטה זצוקלה"ה: נאם אביך החותם בברכה ודש"ת: הק' יהודאסאד תשובה קנח חיים וברכה. ברביי' ובהמשכה. לכבוד י"נ הרב המאה"ג חו"ש מוה' יעקב חיים בעק ני' אבדק"ק ווערבאפצי יע"א מכ"ק ודבריו ד"ת ראיתי ולהשיב מפני הכבוד הנני. מה שהקשה מעלותו על המ"ל רה"ל חמץ בשם הרלב"ח בטעמא דרמב"ם דיליף ח"ש בחמץ מלא יאכל משום דמחלב איכא פרכא שכן לא ה"ל שעהכ"ו באי' שבועה מא"ל. ועוד הרי הרמב"ם לא העתיק כלל בהל' מאס"ו הילפותא לח"ש שכל חלב ועוד תמה בהא גופא מ"ט דהשמטת הרמב"ם בזה את"ד: הנה פרכא הנ"ל איתא בגמרא חולין ק"כ לענין לרבות שותה וצריכי דאי כ"ר חלב חמץ לא אתי מיניה שכן לא ת"ל שעתכ"ו וכ"ה בפסחים כ"ה לענין אסה"נ א"כ הא דהרמב"ם אוסר בשבועה ג"כ ח"ש ע"כ לא מחלב נפ"ל דהא ודאי איכא פרכא הנ"ל אלא אחר דגילה קרא בחמץ לא יאכל לח"ש אף דה"ל שעהכ"ו מהתם ולפי' לשבועה גם כן. והא ודאי גם חלב מחמץ לא אתי דאיכא פרכא שכן לא הותר מכללו וכדפריך ומצריך הש"ס קראי מה"ט גם לענין שותה בחולין ק"כ הנ"ל לכן איצטריך תרתי כל חלב ולא יאכל בחמץ. א"כ ה"ט דרמב"ם שהשמיט בהל' מאס"ו הילפותא לח"ש כיון דתרי קראי צריכי לא רצה להאריך כנ"ל ומה שהקשה מעלתו על תשובת הרדב"ז סי' תקצ"ז דמייתי ראי' לרמב"ם דגם בשבועה אסור ח"ש מה"ת דאל"כ יהיה ר"ע ורבנן סברות הפוכות וגם מדאמרי רבנן היכן מצינו באוכל כ"ש שהוא חייב וכו' משמע דלענין איסור לא קשיא להו דלכ"ע גם בשבועה אסור. והקשה פרו"מ ואיך יתרץ הרדב"ז קושיו' אלו לר"ל. הנה מבואר בהר"ן בשבועות וברדב"ז שם דעת החולקים על הרמב"ם ס"ל בשבועה ליכא בח"ש אפילו איסור דרבנן אלא מותר לכתחלה נמי יעו"ש. ולאפוקי מדעתם הביא רדב"ז ראיות הנ"ל דע"כ מוכח גם דשבועה איכא איסורא בח"ש לרי"ו מדאו' ולריש לקיש מדרבנן מיהת ונכון הוא. ועוד נ"ל עפמ"ש מוהר"ם חביב בספר תוספת יוה"כ דלר"א דדריש כל מודה ר"ל אליביה דידיה דח"ש אסור מדאורייתא מרבוי' דכל חלב יעו"ש. א"כ ר' עקיבא נמי הרי דרש כל ומודה גם ר"ל אליביה דידיה דח"ש אסור מה"ת מכל חלב דהא מסתבר כיון דחזי לאצטרופי וכמ"ש התוספת יוה"כ בעצמו שם ועי' תוס' פסחים מ"ג ע"ב בד"ה מאן וכו' ובחי' סוגיא דטע"כ הארכתי בזה. א"כ א"ש ראיות הרדב"ז מר"ע ורבנן גם אליביה דר"ל כמובן: הכ"ד אוה"נ הדש"ת הק' יהודא אסאד תשובה קנט חיים ושלום וכ"ט לכבוד ידי"נ הרב הגדול המופלג חו"ב צדיק מופלג קש"ת מוה' מאנדל ני' אבדק"ק רעטא יע"א. מכ"ק קבלתי ודבריו דברי תורה ראיתי במה שעמד על תמיהת מהרש"א ומשנה למלך פ"ב מתרומות שהניחו בצ"ע על תי' התוס' בפסחים ל"ג ריש ע"ב דטבל חמץ מותר להדליקו והרי טבל טהור נמי אסור להדליקו וכי משום איסורא חמץ שנתוסף בו שרי טפי. ותי' מעלתו עפ"י מ"ש הרשב"א בחי' שבת דף ק"ו דלא כרש"י אלא למ"ד חולין טבולין לתרומה לאו כתרומה דמי מותר להדליק טבל טהור וה"נ תוס' פסחים אזלי אליביה ובמח"כ הרי עדיין קושייתם במק"ע לשיטת רש"י בשבת כ"ו שם ותוס' לטעמם בכ"מ דפשיטא להו מלתא לכ"ע אסור להדליק בטבל טהור. וכן הכ"מ בפ"ו דין ב' מהל' מעשר מייתי דברי רש"י ולא הביא כלל דעת הרשב"א דפליג אף דרמב"ם פסק הלכה חולין טבולין תרומה לאו כתרומה דמי בפ"ז דין י"ב מהל' בכורים ולדידהו קשה קושית תוס' איך יפרנסו תי' ר"ה ברי' דרי"ה בפסחים וצ"ע: ועוד תמה מעלתו על עיקר קושייתם דהא ודאי כיון דעיקר מצות חמץ הוא לכלותו ולבערו מן העולם משום בל יראה וכו' א"כ הנאתו בהדיא דשריף ליה לא מקרי הנאה של כלוי כלל לכן שרי': הנה בהדיא אמר ריה"ג בלשני' תמה על עצמך האיך חמץ בפסח אסבה"נ כל שבעה הרי משמעו דמותר לשהותו ע"מ ליהנות ממנו חוה"פ ואינו עובר על בל יראה וב"י במשהא ודעתו לבערו כמ"ש תוס' פסחים כ"ט ע"ב. ומה גם דמה"ת בביטול בעלמא סגי ואינו עובר על ב"י וב"י. ותוס' פסחים כ"ח ע"ב סוף ד"ה רש"א כתבו וכי ל"ל לריה"ג אור לי"ד בודקין וכו' היינו מדרבנן. אבל מדאורייתא אינו עובר בב"י אם בטלו ומשהא אותו כדי למוכרו לעכו"ם מעט מעט שהוא הנאה שאינו של כלוי א"כ אם שורפו ונהנה ממנו בשעת ביעורו ה"ל שפיר הנאה של כלוי והקשו שפיר על תי' התוס' כנ"ל. אמנם לענ"ד נראה לתרץ מפ"י החקירה במ"ל שם מקודם אי הנאת כלוי בטול וגם בתרומה דאו' הוא דאסור או רק מדרבנן וקרא אסמכת' בעלמא הוא א"כ נ"ל תוס' ס"ל לחלק טבל טמא דגוף הקרא שתי תרומות אתי להכי דרשא גמורה היא דאסור מה"ת בהנאה של כלוי וכהוכחת המ"ל בעצמו מקושיה התוספת דף ל"ג הנ"ל דע"כ ס"ל טבל טמא מדאורייתא אסבה"נ של כלוי והה"נ טבל חמץ להס"ד דתוס' אבל טבל טהור דילפי' מטבל טמא כמ"ש תוס' יבמות ס"ו הוא רק אסמכתא ומדרבנן וכיון שתירצו תוס' דחמץ אינו דומה לטבל טמא אלא לטבל טהור אף דגם טבל טהור אסבה"נ של כלוי היינו רק מדרבנן ותו לק"מ כנ"ל פשוט. אבל אי קשיא הא קשיא לי על עיקר קושית התוס' לפי דס"ל בקושיא דטבל חמץ דומה לטבל טמא מ"מ מאי קושיא הא בלא"ה קשה לשינוי' דר"ה בר"י דרי"ה דגם בלא החמיץ במחובר מיירי א"כ איך חל כלל איסור חמץ על טבל. וצ"ל באמת אילר אכל טבל חמץ אה"נ דחייב רק משום טבל לבד ולא משום חמץ אבל איסוי' חמץ מתלי תלי' וכשהפריש ממנו תרומה פקע איסור טבל וחל עלה איסור חמץ וה"ל אין שיריים נכרים ממילא לא חל כלל שם תרומה ונשאר