יהודה יעלה אורח חיים קב

כביר ובנש"ק מוה' דוד כ"ץ נ"י אבד"ק מיליכדארף יע"א. אחדש"ה הנני לקיים הבטחתי זה ימים להשיב אמרי אליו מת שהשבתי בשנה העברה לי"נ הרב מוהר"ם נ"י סג"ל דיין דק"ק סעמניטץ וז"ל ע"ד שאלתו מצה שנילושה ע"י חש"ו ונכרי: וישראל עע"ג אי יי"ח מצוה שהביא הב"י באו"ח סי' ת"ס פלוגתא דרבוותא והרגיש מעלתו על הרשב"א בתשו' סי' כ"ו וסי' תקצ"ו בשם הר' יונה שם בב"י השוה שחיטה לגט אשה וה"ה מצה דאפשר ע"י שליח מהני בהו כוונת עע"ג ככוונת העושה בתורת שליחות והוא סותר א"ע בחידושי רשב"א בחולין י"ב שכתב בשם רבינו הרב כי מייתי חילוק זה מסיק שחיטה לא מהני ביה עע"ג אע"ג דאפשר נמי ע"י שליח כיון דל"צ דעת בעלים ל"ל נעשה שלוחו ולא דמי לגט וה"נ מצוה כשחיטה דמי לא מהני ביה עע"ג יפה הרגיש ולענ"ד נראה דרבינו הרב דמייתי הרשב"א בחולין אין כוונתו על הרבינו יונה דמייתי בתשו' הרשב"א אלא כוונתו על הרמב"ן ופליג בזה על הרבינו יונה. אמנם נ"ל פשוט גם להרשב"א בחולין דלא מהני עע"ג בשחיטה ובמצה מה"ט הנ"ל. היינו דוקא איש אחר שאינו בעליו כיון דלא צריך דעת הבעלים הכל תלוי בדעת העושה ל"ל ביה דנעשה אחר העע"ג שליח דבעלים בצירוף העושה המעשה אבל אם הבעלים עצמם עע"ג חש"ו שלשו מצה או ששחטו מודה דמהני כוונת העע"ג הבעלים עצמם ובזה חלוק דין הנכרי מדין חש"ו וכו' עכ"ל בזה: והנה כ פרו"מ ני' תמה על סברת הר"י ברשב"א חולין הנ"ל במידי דלא שייך ביה שליחות לא מהני כוונת אחר לצרף להעושה מעשה הרי מתני' דנדה י"ג ע"ב החרשת וכן מסיק עלה בחולין ל"א ע"ב כוונה דחברתה מעליא הוא א' ע"ג דלא שייך שליחות בטבילה. ומדלא משני ש"ס התם דמשכחת לה נדה שנאנסה דאנסה חברתה וטבלה ע"כ דלאו דוקא נקט אטבלה אלא גם טבלה בעצמה על ידי שאנסה חברתה ה"ל כונת חברתה כונה מעליא וכלשון הט"ז ביו"ד ססי' קצ"ח וצ"ע. נ"ל לענ"ד הרי הא דרי"ו ס"ל טבילת חולין בעי כוונה מסיק בחולין שם ל"א ע"ב דס"ל כתנא ר' יונתן בן יוסף דדרש וכובס שנית וכו' מקיש תכבוסת שניה שהיא לשם טבילת טהרה וכו' מה ראשונה לדעת אדם פירש"י דכתיב וצוה הכהן וכבסו אף שניה לדעת ולא שיפול במים מאליו עכ"ל. נ"ל כוונתו דהא ברייתא שם מסיים אי מה להלן בעי' דעת כהן אף כאן בעי' דעת כהן ת"ל וטהרה מ"מ הרי דגלי לן קרא דסגי בדעת אדם יהיה מי שיהיה רק שלא יפול במים מאליו אלא בעי' כוונה לכיבוס לשם טבילת טהרה ואפי' הכובס אינו מכוון רק אחר עע"ג מכוין סגי וגם בכיבוס ראשון להסגר כתיב וצוה הכהן וכבסו את אשר בו הנגע וצוה הכהן וכבסו דייקא לדעת כהן בעי' היינו אחר מכבס וכהן מכוין סגי וכובס שנית נמי הכי משמע וכיבס וטהר מ"מ ואפי' לדעת כהן לא בעי' רק לדעת אדם בעי' כוונה לשם טבילת טהרה יהיה המכוין מ' שיהיה רק שלא יפול מאליו. הרי א"כ גלי קרא בהדיא דסגי בחולין כונת חבירו בטבילה וצו"ה הכה"ן וכבס"ו וכו' וכיב"ס שנית וטה"ר אחד כובס ואחד מכוין לשם טבילת טהרה. וטבילה לתרומה דבעי' כוונה של הטובל עצמו שפיר י"ל מתני' בנדה י"ג החרשת וכו' פקחות מתקנות אותן מטבילות אותן ולא טובלות מעצמן שהרי אין להם דעת כלל לטבול וכפירש רש"י בהדיא כן ושפיר מהני כוונתן של הפקחות שהן הן העושות גם מעשה הטבילה אבל כוונת שחיטה בחולין לרבנן דר' נתן דבעינן כוונת חתיכת סימנים כאלו כתיב קרא וזבחת וחתכת בהא שפיר י"ל כסברת הר"י כיון דלא שייך ביה שליחות לא מהני ביה כונת אחר העע"ג אלא וחתכת כוונת החותך והזובח עצמו בעינן כנ"ל: והן אמת שדברי הבעל כפות תמרים בר"ה כ"ח דיליף מהא דחולין ל"א גם ישראל שכפה את חבירו לאכול מצה כוונת חבירו כוונה מעליא הוא. ודאי ליתנהו לסברת הר"י הנ"ל דהא ליתא בשליחות ולא מהני גביה כונת אחר. וטבילת חולין שאני דגלי' בי' קרא דמהני כנ"ל וע"כ דברי הכפת תמרים קאי רק אליביה דתוס' בחולין י"ב שלא תירצו קושייתם שם כסברת הר"י ברשב"א הנ"ל. ומה שכתב פרו"מ ני' שעפ"י סברת הר"י הנ"ל נדרים נדחים דברי תשובת הרדב"ז ח"ג סי' תר"ג בעשה שליח לשחוט ושחטה לע"ז בשוגג די"ל לתקוני שדרתיך וכו' והא לא שייך ב"ס שליחות ול"ל לתקוני שדרתיך וכו' כמו אין שליחות לגוי וכו' נ"ל דלא דמיא דדוקא בשחיטת פסח קאמר בירושלמי רפ"ב דקדושין אדם שוחט שלא מדעתו לפי שכבר קדוש ועומד לשחיטה אנן סהדי דניחא ליה שחיטתו יהיה ע"י מי שיהיה. מה שאין כן שוחט בהמת חולין צריך ודאי דעת ואסור לשחוט בלא דעת בעלים לפי שמפסידו דבחייה לג' דברים עומדת וגם רובא לרדיא וכו' אלא דשליחות הוא דאין צריך דבגלוי דעתו דבעלים שרוצה לשחטה סגי בחולין ומותר כל א' לשחטה לכן אם עשה שליח לשחטה שם שליחות עלי' ויכול לומר שפיר לתקנו שדרתיך וכו' משא"כ בגוי אין שם שליחות עליו כלל כמובן כנ"ל. ואני בעניי הקשיתי מאז על סברת הר"י הנ"ל בתשו' א' מש"ס נדרים סוף דף ע"ב גבי הא דפריך מאטרופוס והא לא שמע בעל ואף על גב דשמע אפטרופוס ושליחו כמותו פירש הרא"ש במידי דממילא בלא מעשה לא שייך שליחות. ובחי' הרשב"א שם נראה שהסכים לתי' זה. וא"כ מחשבה נמי לא שייך שליחות ביה ונ"ל התם כוונת הרא"ש ורש"י הוא בשמיעה דוקא דבע"כ שומע אפילו אין מכוין כלל נמי אבל מחשבה הרי דעתו בעינן למחשבה שייך ביה שליחות. אף שהוא בלא מעשה אלא דהגאון בספר קצות החושן סי' של"ו ס"ל בכוונתם משום שאין מעשה נגעו בה ע"ש וקשה ומ"מ י"ל כיון דע"כ בעי' מחשבה לרבנן דר' נתן בחולין י"ב רחמנא אחשבי' מחשבת זו למעשה כיון דבלעדה פסולה השחיטה כמו בקדשים וכן הגט פסול ובטל בלא כוונת לשמה מחשבה כזו מעשה היא. וא"ש תירץ הרשב"א מצד שליחות מהני מחשבת העע"ג. ויש לעיין בב"ח א"ח סי' תל"ד וכמו שהרגיש גם פרו"מ ני'. נאם אוה"נ הדש"ת: הק' יהודאסאד תשובה קנז רב ברכות ושובע שמחות יחולו על ראש אהובי בני הרב החרוץ המופלג בתוי"ר טהורה כבוד שמו מו"ה אהרן שמואל ני' בק"ק נ"ש יע"א: ע"ד המאשי"ן מצות כי רצונך לעשותן מרובעות ולא עגולות כדי שלא ישתייר סביביו כן תעשה ויאשר כחך כי השיריים שחוזרים ומערבים אותן לתוך המאשי"ן וגם עורכים אותו שנית ושלישית וחמישית וחמצ"ו מרובה מצלתה וכבר העיד רב א' במכתב שאלתו אלי איך שראה בעיניו באפיית המצות במאשי"ן מצה א' נפוחה כולה והחליט בודאי שמאותן השיריים היתה הנפוחה כולה והניפוח מגלה החימוץ על כל העיסה ועי' בפ"ח א"ח סוף סי' תס"א ובמג"א סי' תנ"ט ס"ב [וגם יפה עשית שלא יביאו מצות עבות בל"א רייב מצות לביתכם חלילה] בכן צריך בעניין אפייה זו זהירות ושמירה רבה והן כשאני לעצמי אמרתי בטעם מנהגן של ישראל לעשות עד היום המצות עגולות דהנה קרא כתיב בתורה [שמות י"ב פסוק ל"ט] ויאפו את הבצק וכו' עגת מצות וכו' פירש רש"י עגת מצות חררה של מצה בצק שלא החמיץ קרוי מצה וכן בר"פ וירא וכו' לושי ועשי עגות. פי' מצות אפה בקץ פסח. וז"ל בראשית רבה פרשת מ"ח לושי ועשו עוגות וכו' הדא אמרת פרס הפסח היה ועוד ברבה שם פרשה מ"ב ז"ל ויבא הפליט ר"ל בשם בר קפרא הוא עוג הוא הפליט ולמה נקרא שמו עוג שבא ומצא את אברהם יושב ועוסק במצות עוגות עכ"ל והובא בערוך ערך עוג. ובילקוט פ' בא סי' ר"ט ז"ל עוגות מצות אין עוגות אלא חררה שנאמר ועוגות שעורים תאכלנה ואומר עשי לי משם עוגה קטנה [מלכים י"ז] נס גדול נעשה להם בחררה זו שהיו אוכלין ממנה שלשים יום עד וכו' וכ"ה במדרש תנחומא פרשת בא ויסעו בני ישראל וכו' עש"ה הובא ברש"י פ' בשלח בפסוק ויסעו מאלים וכו' וז"ל הערוך ערך חר עוגות מצות תרגום ירושלמי חררן פטורן ועוגות שעורים תרגום חררה וכו' בפיאה פ"ה המעמר לכובעות וכו' ולחררות. ירושלמי חררה גלגל וכו' עש"ה. ובילקוט חבקוק עג עוגה וכו' ובספר יחזקאל כתיב עוגת רצפים תעגנה לעיניהם וז"ל רש"י במסכת תענית דף כ"ג עוגה שורה עגולה כמו עוגה. וכן במנחות דף צ"ד ע"ב ז"ל מיעגל וכו' חצי עגולה לכך נקרא חוני מעגל ע"ש עג עוגה וכו' ע"ש. וכ"פ עוד רש"י במס' מ"ק ד' ע"ב עוגיות עיגול סביב כמו עג עוגה ועמד בתוכה [תענית י"ט] וז"ל הר"ן ספ"ג דתענית במשנה מעשה חוני וכו' עג עוגה וכו' עוגא גומא גדולה כמו עוגה גדול' עגול' וכו'. וז"ל רש"י ברכות וי"ו כי כסלי לאוגיא כשורה וכו' של מענה המקפת סביב סביב את תל האוגי' וכו' וכ"ה לשון ר"ן ופירש הרא"ש בנדרים דף וי"ו ע"ב ד"ה אוגי' וכו' וסיים ז"ל וכן עג עוגה דחבקוק [תענית כ"ג] וז"ל הרע"ב במשנה ח' פ"ג דתענית עג עוגה. רשם בקרקע רושם עגול כעין עוגה. וז"ל התוי"ט עלי' ומ"ש הרב רושם עגול כעין עוגה. כך כתב רש"י לפי שע"י רשימת העגולה נעשית מה שבתוכה כעין עוגה עכ"ל. וז"ל רש"י במשנה ספ"ב דחולין דף מ"א ע"א לתוך עוגה של מים גומא כמו עוגיות לבפנים וכו' ל"א לתוך העוגל והיא היא עכ"ל: הנה הבאתי כל אלו לאות אמת דפירוש עוגות הוא ע"ש העיגול ולכן גם שאר דבר שנעשה בעיגול נקרא ע"ש עוגה. וע"כ מה שפירשה תורה ויאפו הבצק עוגות מצות ר"ל עוגות עגולות היינו חררה של מצה שלא תחמיץ. ולמאי נ"מ סיפרה תורה כן שאפו אותם על צורה זו עוגות עגולות. הלא כוונת הכתוב הוא רק להודיע רב החפזון כמו שסיים הפסוק עוגות מצת כי לא חמץ כי גורשו וכו' ולא יכלו להתמהמה וכו' וכן נוסח ההגדה מצה זו שאנו אוכלים וכו' ע"ש שלא הספיק בציקם וכו' והל"ל רק ויאפו את הבצק אשר הוציאו ממצרים מצות וכו' ותיבת עוגות מצות מיותר דמאי נ"מ לידע על איזה צורה שעשאום עגולות או מרובעות או ארוכות וכיו"ב וגם הא ממילא נשמע שעשאום עגולות כדרך שמגלגלים העיסה גם היום עגולה והוא מעשים בכל יום שנעשה יותר במהירות ע"ד זה. ותמיהא טובא. וע"כ לא לחנם הודיענו התורה שאפאו את הבצק עוגות מצות עגולות דמה שעבר עבר אבל כדי שנדע