יהודה יעלה אורח חיים קא

דפה יחי' ולא מצאו מענה. אבל לענ"ד נ"ל ליישבו חדא דהא רבא בפסחים דף צ"ז שם דמשני שינויא אחרינא אין עשה דוחה ל"ת שבמקדש ע"כ לא ס"ל הא דר"א שם יקדש ה"ל עשה בפ"ע וגם לשינויא דר"א התם דיקדש עשה הוא כיון דילפינן מיניה היתר מצטרף לאיסור היינו ע"כ למלקות דאילו לאיסור עשה בעלמא הא חצי שיעור נמי אסור מדאורייתא וצירוף למה לי וכיון דיקדש אתי למלקות דהיתר מצטרף לח"ש איסור להשלימו לשיעור כזית ללקות עליו ע"כ אזהרת לאו הוא דעל עשה אין לוקין ושפיר משני בפסחים לרי"ו ה"ל נזיר וחטאת ב"כ הבכ"א דיקדש נמי לאו הוי אלא שנתוסף בה גם איסור עשה משא"כ התם בלאו דשבת ליכא מלקות משום דניתן לאזהרת מיתת ב"ד אין נ"מ בין עשה דתשבות ובין ל"ת דלא תבערו. ומ"מ שני קרא בלישניה מלשון עשה ללשון לאו ע"כ להורות הא גופא אתי דלא נידון להו בדין ג' כתובים הבכ"א אבל נזיר וחטאת גם יקדש למלקות אתי כמו וכל משרת ע"כ פירוש הוא לא תאכל ה"ל שפיר ב"כ הבכ"א כנ"ל. ועוד התם בשבת כי משני נפ"ל מלא תבערו משני תוס' שפיר כיון דשני בהו קרא מלשון עשה ללשון לאו לא הוי ג' כתובים הבכ"א אלא מוקמינן קרא לדרשה מה חריש רשות וכו' א"נ לתוספת שביעית וכדסיים תוס' בהדיא השתא דאייתר קראי מוקמי' ליה וכו' אבל בפסחים שם אי נימא משרת ויקדש לא הוי ב"כ הבכ"א תקשה א"כ למאי אתי תרתי קראי הא ליכא למידרש מיניה וע"כ לשני כתובים הבכ"א באו כנ"ל ותל"מ ועדיפא קשיא לי על תוס' שבת ע' הנ"ל מש"ס ע"ז דף נ"ד חליפי אסה"נ מותרים משום דע"ז והקדש ושביעית ה"ל ג' כתובים הבכ"א וכו' הא שביעית עשה וע"ז לאו הוא וצע"ג: וראיתי בקונטרס אחרון על הספרי נדפס ממר אביו הגאון מהמנוח מוהר"ד זצ"ל וז"ל בפ' חקת בד"ה ובזה יש ליישב וכו' אלא די"ל דרש"י פסק אליביה דהלכתא דקיי"ל כמ"ד מקלקל בהבערה פטור וכו' עכ"ל במח"כ ז"א דבתה"ד סי' רס"ה כתב דרש"י ס"ל הלכה כר"ש מקלקל בהבערה חייב יעו"ש: נאם ידי"נ הדש"ת הק' יהודא אסאד. תשובה קנד חייא אריכא ובריות גופא ושלמא רבא לבני רחימי ה"ה הרב החרוץ המאה"ג מופלג בתורה וביראה טהורה כבוד שמו מו"ה אהרן שמואל נ"י ע"ז וכי"ח יחיו גי"ה קבלתי וכו' וע"ד אשר העלית סתירה בתשו' הרשב"א מסי' קכ"ו דברכת זמן הוא רק בדבר שיש בו הנאה משא"כ ספירת העומר ובסי' שע"ט תברא לגזוזי דחה טעם זה דהא יוה"כ יוכיח וכו' וי"ל טעם הר' פרץ דלא חשש לדחוי זה הוא משום דיוה"כ בודאי הנאה גדולה יש בו לכל המאמין ומתניתין שלהי מס' תעניות תנן לא היו ימים טובים לישראל כט"ו באב וכיוה"כ משום דאית בי' סליחה ומחילה והוא יום שניתנו בו לוחות אחרונות וה"ט דהרשב"א בסי' קכ"ו. ולקו' הסתירה הנ"ל נ"ל הרשב"א ססי' קכ"ו סיים וז"ל וספירת העומר אין בו זכר לשום הנאה אלא לעגמת נפשינו לחורבן בית מאויינו וכו' הרי דה"ט משום דלא זו בלבד שאין בו שום הנאה אלא גם זו שנהפוך הוא לעגמת נפש לחורבן בית מאויינו ופשיטא דמה"ט גרע טפי מיוה"כ וגם מבדיקת וביעור חמץ נהי דאין בהם הנאת הגוף מיהת גם עגמת נפש ליכא בהו ושפיר י"ל דמברכין זמן על בדיקת חמץ כמו ביוה"כ משא"כ ספירת העומר כמו תשעה באב הוא שאין שייך לברך בו זמן וראי' לחילוק זה דאשכחן בהג"ה סמ"ק בשם השערים שמברכים שהחיינו על ביטול חמץ עי' במהרי"ק שו' קכ"ח אבל בספירת העומר ליכא מאן דפליג [וגם בתשו' הרשב"א סי' רי"ג מייתי דיש מברכין זמן על ביעור חמץ כדעת השערים הנ"ל והוא דעת העיטור בתשוב' הרשב"א סי' שע"ט ותמיה לי על מהרי"ק שלא הביא כן משמי' וצ"ע]: אבל הא קשי' לי קצת סתירה מסי' שע"ט הנ"ל דחה טעמ' משום דאין זמן ביעור חמץ קבוע דמפרש בים וכו' אפי' מר"ה חייב בי' דהא פדיון הבן יוכיח ג"כ אין זמנו קבוע לאחר למ"ד יום וכו' ובסי' רכ"ג הנ"ל לא חשש לדיחוי זה כלל ובאמת לענ"ד ה"ט דביעור חמץ שאין אומרים בי' זמן דאית ביה תרתי שאין בו הנאה ואדרבה מכלה אותו מן העולם ומפסידו וגם זאת שאין זמנו קבוע דאפי' מר"ה חל חיובו ול"ל פדיון הבן יוכיח התם אית ביה הנאה כמ"ש בסי' קכ"ו הל"ל יוה"כ יוכיח התם זמנו קבוע בו ביום דוקא ולק"מ: וצ"ע למה סיים הרשב"א סי' שע"ט הנ"ל שאין בידינו ראי' מכרחת ע"פ דחיות הנ"ל והא ליתנהו כנ"ל ועי' עוד בתשו' הרשב"א סי' רמ"ה ביאר היטב לחלק דבמצות התורה כפדיון בן או על דאתו מזמן לזמן מברך שהחיינו בחובה ועל דאית בי' הנאה לבד אומר זמן לאו בחובה אלא ברשות וכו' עש"ה ולפ"ז נ"ל דה"הד נמי במצוה לבד ולא אית ביה הנאה נמי דינו כמו בהנאה בלבד בלא מצוה מברך זמן ברשות ולא בחובה א"כ מתורץ עוד הפעם הסתיר' ברשב"א הנ"ל שהרגשת בסי' קכ"ו מחלק במצוה שיש בו הנאה ה"ל תרתי לטיבותא מברך זמן בחובה אבל ספירת העומר מצוה בלא הנאה אין הזמן חובה בו לברך אלא ברשות כמו ביוה"כ וכמו בהנאה בלבד בלא מצוה כקרא חדתא אבל בסי' שע"ט דעת הר' פרץ אביעור חמץ שמכלה אותו מן העולם ולא זו בלבד שאינו נהנה ב' אדרבה יש ישובי הפסד שמכלהו אינו מברך זמן אפי' ברשות נמי לא ולכן דחה הרשב"א שפיר מיוה"כ יוכיח דג"כ מפסיד בו חלבו ודמו בעינוי נפש ומ"מ מברך זמן עכ"פ ברשות כמו אקרי חדתא שהוא הנאה בלא מצוה ה"ה אמצוה בלא הנאה אפי' שמפסיד ביה נמי אומר זמן ביוה"כ כדאית בערובין דף מ"ם ע"ב. ה"נ אביעור חמץ והכי מסיק הטור או"ח סי' תל"ב בשם העיטור ומסתברא רשות הוא ומאן דבעי מברך עש"ה ובב"י ובט"ז ודו"ק היטב: והנה לפניך שני תירוצים נאם אביך הדש"ת. הק' יהודא אסאד תשובה קנה חי"ש וכ"ט לאהובי בני הרבני המופלג ושנון בתוי"ר ובמע"ט וכו' מו"ה מרדכי נ"י. מכתבך קבלתי מק' לעווענץ וע"ד הקושי' שאמרו לחותנך משמי למה אין מברכין זמן על ספירת העומר ותי' מחותני נ"י דה"ט לפי שלא נגמרה המצוה עד יום חמשים לכן אין מברכין זמן וכו' במח"כ ז"א דהא ברכת זמן דיו"ט ראשון דפסח בקידוש היום קאי גם על מצות אכילת מצה של אח"כ וגם קאי על יו"ט האחרון אף שלא נגמר המצוה מיד אחר הברכה [חוץ מיו"ט אחרון דסוכת דקיי"ל שמיני רגל בפ"ע הוא] ואתה אהובי בני כתבת לתרץ בספירת העומר די לו בברכת הזמן של יו"ט עצמו התינח בחו"ל שעושין שני ימים יו"ט אבל בא"י אין עושין יו"ט שני ואין מברכין זמן בליל ביכור לעומר ליכא למימר דזמן של ליל יו"ט ראשון יפטור את ברכת זמן דחוה"מ על מצוה אחרת. וגם מ"ש לתרץ משום על דבר שאין בו שמחה אין מברכין שהחיינו וכו' בהדי' כתב הרשב"א בתשו' סי' רמ"ה שזהו דוקא בברכה זו שהשמחה במעונו אבל ברכת שהחיינו אינה תלוי בשמחה. אלא תלוי בדבר שמגיע לו תועלת ואע"פ שמתערב עמה צער ואנחה וכו' ע"ש: אבל מ"ש לתרץ בדבר שאין בו מעשה אין מברכין עליו שהחיינו זה נכון קצת שכ"כ בתשו' הרשב"א רס"י ח"י וז"ל כל מצוה שאין בה מעשה אין מברכין עלי' כגון השמטת כספים וכיו"ב וכו' עכ"ל היינו אין מברכין עלי' כלל שום ברכה עצמית הראוי אבל ברכת שהחיינו לצד מצינו גם בלא מעשה כגון על הראי' שרואה את חבירו לאחר למ"ד יום וכן פירות חדשים לדעת הרבה פוסקים אף שלא אכל מהם בב"י וש"ע או"ח סי' רכ"ה וליתנהו לכל הני תירוצים שהעלית בזה איברא קושי' זו לאו דידי היא אלא שאילת הראשונים הוא בתשו' הרשב"א סי' קכ"ו נשאל עלי' והשיב בשם הראשונים הוא הרז"ה קפ"ח יו"ד סי' כ"ח שאין מברכין רק בדבר שיש בו הנאה ושמחת לולב ושופר ומגילה ופדיון הבן וכו' אבל ספירת העומר אין בו זכר לשום הנאה אלא לעגמת נפשינו לחורבן בית מאויינו וכו' עש"ה וז"ל הרוקח סי' שע"א ברכת שהחיינו ולא על העומר לפי שאינו אלא זכר בעלמא כדאמר במנחות פ' ר"י וגם אין היכר בימים וכו' עש"ה בארוכה והרד"א בשם אבודרה"ם שער ג' בשם תשו' הגאונים כתב מפרש תרומה ומקרא מגילה ונ"ח ונטילת לולב ותק"ש ופדיון הבן יש בהם שמחה והנאה לגוף משא"כ בדיקת חמץ וספירת העומר בזה"ז אין בו שמחה והנאה לגוף אבל מצטער הוא וכו' ועוד כתב ה"ט בספירת עומר כיון שאינה אלא לצורך הבאת ביכורים שנא' וכו' די לו בזמן שאומר על הכוס במועד וכו' והרמ"ה כתב טעם אחר שאין עשייתה גמר מלאכתה כגון ביעור חמץ בלילה אינו גמר אין מברכין זמן וכו' עש"ה וזהו כתי' מחותני הנ"ל וע"י ר"ן שלהי מס' פסחים וברא"ש פ"ק דפסחים דף יו"ד ובמהרי"ק ש"י ופ"ח יו"ד סי' כ"ה סק"ה ובט"ז או"ח סי' תל"ב ובס' ברכי יוסף: אמנם בעל העקידה ס"פ אמור דחה יפה לטעם תשוב' הרשב"א הנ"ל והשיג עלי' וביאר היא לעצמו טעם יותר נכון וברור לפי דרכו בקודש והוא אמת נכון כי מספר שבע שבועות דוגמת ז' נקיים ימי הליבון שקרבנו המקום לעבודתו לקבלת התורה ומספר ימי הריחוק אשה מבעלה מבית תענוגיה ימי צער הם איך תברך שהחיינו אז וכו' עש"ה דפח"ח ותמצא נחת בטוב טעם ונימוקו עמו א"כ אפוא די לן באלו דברי הראשונים כמלאכים שהעמיקו ודברו בזה הרבה כנ"ל מעתה א"צ לחדש עוד טעם נוסף עליהם ועי' תשו' חו"י סי' רל"ז בתשו' א' הארכתי בדיני זמן. והנני חותם בברכה מרובה כנה"ר ונפש אביך הדש"ת הק' יסודא אסאד תשובה קנו החותך חיים לכל חי יכתוב ויחתום לחיים טובים ארוכים ומתוקנים את כבוד ידי"נ הרב הגאון המופלג ומפורסם צדיק