יהודה יעלה אבן העזר וחושן משפט תעג

כי לית' לדברי הדר"ג נ"י, ואני לעצמי תירצתי דבשעת וסתה דגם בלא דבורה שאמרה טמאה אני היא טמאה, באמת לא מהני לה אמתלא אח"כ, כיון דחזקה ארח בזמנו בא, אלא דבהגיע וסתה ביום ד' שתנשא בו ע"כ נדחה יום הנשואין עד שתטהר ותנשא ביום ד', וכל התקנה שתנשא ביום ד' היתה על יום ד' שהוא שלא בשעת וסתה, ואם תאמר אז שפרסה נדה, אונס הוא, כיון דלא שכיח שתראה שלא בשעת וסתה, ונהי דנאמנת שלא תבעל לאלתר דשויתה לנפשה חד"א, אבל מיהת חיישינן להערמה שאומרת כן לפי שזינתה ורוצה לפייסו עד שתתקרר דעתו, וע"כ אם תאמר כן אמרינן לה אנן שלא תבעל לכשתטהר אלא בליל ה' כדי שיוכל בעלה להשכים לב"ד כו' כנ"ל, וא"כ ממילא גם אמתלא לא מהני לה אז ביומא אחרא מה"ט גופא דשלא בשעת וסתה, ובין החופה לבעילה דלא שכיח שתראה, חיישי' להערמה, ותשאר טמאה עד שיבוא יום ד' כנ"ל) והנני חותם בכל חותמי הברכות, נאם ידידו אוהבו לנצח הדש"ת: הק' יהודה אסאד: הג"ה מבן המחבר, לדברי מרן אבי הג' זצוק"ל נ"ל לתרץ קושי' מהרש"א כתובות כ"ב בעי מיני' שמואל מרב אמרה טמאה כו' א"ל אף בזו כו' והק' מהרש"א מ"ש מאמר' פנוי' אני דמהני אמתלא ונדחק יע"ש ובהנ"ל נ"ל היינו דמבעי' לי' לשמואל אע"ג דפשיטא דמהני אמתלא כמו בפנוי' אני דבריית', אבל קשי' ליה כה"ג קושי' מרן אבי ז"ל הנ"ל אם איתא מה הועילו בתקנה בתולה נשאת ליום הרביעי אבל רב פשיט לי' אף בזו נאמנת, והועילו בתקנתן, דאז בשעת הנשואין מיהת חיישי' להערמה ולא מהני לה אמתלא כנ"ל, ולכן שמואל ס"ל לא פלוג, וכיון דע"כ איכא גווני דל"מ אמתלא בנדה, שוב בשום פעם לא מהני לה, לכן לא עבד עובדא בנפשי' כנ"ל, ואגב ארשום מה שנ"ל עוד על קו' מהרש"א הנ"ל כיון שאפשר להמתין עד שתטהר הו"ל כמו דשיל"מ דל"ב אפי' באלף ואפי' סדר"ב לא מקילינן בי' משום עד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר ה"נ מה"ט אית לן למימר אמתלא לא מהני נמי, איברא הצל"ח בפסחים בביצה ובת' נוב"י חידש דבאופן שגם עתה גם למחר יכול ליהנות לא שייך האי סבר' עד שתאכלנו באיסור וכו' אלא בדבר שאם יאכלנו היום באיסור שוב לא יוכל לאכלו יותר בהיתר, א"כ ה"נ לא דמי לדשילמ"ת מ"מ י"ל באמת ה"ט דרב דפשיט' ליה דנאמנת, ושמואל מ"מ לא עבד עובד' בנפשי' נמי מה"ט כנ"ל, ומהרש"א שלא תירץ כן י"ל לפמ"ש הרמב"ן במלחמות סוגי' דריחא מלתא בפסחים ע"ו דרב ושמואל בחולין גבי צנון שחתכו בסכין תרווייה' ס"ל דשיל"מ בטיל, א"כ אינהו לטעמייהו לא ס"ל סברא זו דאפשר להמתין חמיר טפי כנ"ל, שוב מצאתי בתשו' ריב"ש סי' תרכ"ח כתב כן בפשט סוגי' דהכ' בקוצר אמרים, דטעם דמספק' לי' לשמואל והחמיר על עצמו דל"ד לאמתלא בפנוי' מ' דאפשר להמתין כו' יע"ש ונהניתי, ומהרש"א לא ראה דבריו, אבל לענ"ד לדעת רמב"ן הנ"ל ליכא לפרש כן אליבי' דרו"ש לטעמייהו מיהת כנ"ל ועי' תשובת חכם צבי ס"ס מ"ד תי' נכון עפ"י לשון הירו' שהביא תוס' שם, ועי' נוב"י מהד"ק סי' ס' וסי' י"א ובמהד"ת סי' ל"ח ובקצה"ח סי' פ': תשובה יד חיים ברכה ושלום, לנופך ספיר ויהלום, ה"ה ידיד ד' וידי"נ הרב הגאון העצום, סיני ועוקר הרים, אור לישרים, החריף האדיר, נר ישראל, פ"ה ע"ה צדיק יס"ע כקש"ת מו"ה סענדר ני' האבד"ק רעכניטץ, המקום יהיה בעזרו, בעהמ"ח ס' עיני ישראל: מכתב קדשו הגיעני לנכון ביום ש"ק, וקראתי לשבת עונג, ונהניתי מאד מאור תורתו המשמחים כעולת מחים וע"ד ענין הידוע, עשיתי את שלי, ובאתי אחריו למלאות רצונו, והנני מוכן לעשות אי"ה כשיהיה לאל ידי ועל עתה באתי ע ע"ד שעמד הדר"ג נ"י בגמ' דכתובות ד' נ"ח ואימא חדש דכתיב עד חדש ימים כו' אין דנין ימים סתם מימים שנא' בהם חדש כו' וכתב התוי"ט דבזה מתורץ עוד קו' ואימא שני שנים דכתיב ויהי מקץ שנתיים ימים כו', וקש' לכאורה על המקשה דלא ס ס"ל לחלק בין ימים סתם, טפי הו"ל להקשות מהאי קרא המוקדם מקץ שנתיים ימים ולא מהמאוחר בפ' בהעלותך כו' עכתד"ק, וגם אני בחידושי עמדתי ע"ז, ושוב מצאתי שכבר קדמוני להקשו' כן בתשוב' דת אש סימן ד' יעש"ה: ונ"ל דלק"מ דאם אית' מאי או עשור עשר שנים ל"ל דמשתעי אינש הכי כדפריך הכי על ימים תרי, וע"כ או עשור עשרה חדשים הוא וקשה נמי וכי משתעי אינש הכי או שני שנים או עשרה חדשים הול"ל ימים או שנה, אע"כ ימים שנה קאמר או עשור חדשים וא"ש, אבל אי קשי' הא קשי' לי אדמייתי הש"ס בקושיא ואימא חדש דכתיב עד חדש ימים בפ' בהעלותך, הל"ל טפי מקרא המוקדם בפ' ויצא וישב עמו חדש ימים, ונ"ל דמהרש"ל הקשה לפמ"ש תוס' בד"ה ואין דנין כו' דלמא קרא עד חדש ימים נמי ה"פ כמו ירח ימים חדש שלשים ימים שלשים ע"ש, ובאמת לענ"ד לק"מ כיון דהפסוק הקדים שם לא יום א' תאכלון ולא יומים ולא חמשה ימים ולא עשרה ימים ולא עשרים יום עד חדש ימים, אם איתא דימים באפי' נפשי' דרשי' שלשים טפי הול"ל עוד ולא חדש או ולא שלשים יום עד ששים יום או עד שני חדשים ולמה דילג מעשרים יום דלא עד ששים יום הרי גם שלשים יום לא קאמר אע"כ חדש ימים מדובר יחד כנ"ל: ולכאורה עוד קשי' לי טובא על מהרש"ל דנעלם ממנו גמר' דר"ה דף ה' ומגילה דף ה' ופסקה הרמב"ם בהל' קדוש החדש פ"ח דנפק' לי' מקרא זה עד חדש ימים, ימים אתה מחשב לחדשים ואי אתה מונה שעות לחדשים ונ"מ לגט אשה ולנזירות כפי' רש"י התם וגם לענין פדיון הבן עי' תשו' חכם צבי סי' קי"ד וא"כ האי ימים דהתם לא יתורא הוא ע"כ רק חדש ימים שלשים לבד הוא ולא נדרש בפ"ע, ונ"ל דהא גופא נמי בכלל קושי' מהרש"ל הוא מנ"ל האי דרשא דלמא ימים עוד שלשים קאמר קרא והוצרך מהרש"ל לתירוצו דחדש שם התואר ע"כ דבוק הוא לימים, משא"כ ירח שם העצם הוא ע"ש, אבל הא ודאי תירץ זה תמוה וליתא דא"כ מה יענה מהרש"ל בקרא דויצא הנ"ל וישב עמו חדש ימים, דהאי ימים למאי אתי וע"כ הכי מידרש חדש שלשים ימים שלשים כמו ירח ימים ואע"ג דחדש שם התואר הוא מידרש בפ"ע ימים כנ"ל, וקושי' מהרש"ל מעיקרא לק"מ כנ"ל, ובהכי ניחא לי גם אחרית' שנתקשיתי בהאי דרשא דר"ה ומגילה הנ"ל מקרא דעד חדש ימים דבפ' בהעלותך טפי הו"ל לדרוש כן מן המוקדם בפ' ויצא הנ"ל וישב עמו חדש ימים ימים אתה מונה לחדשים ולא שעות, ומאז תירצתי דהתם י"ל ימים אתי למעט חדש כסדרו שלם אלא ימים מספר חדש שלשים יום ובצירוף משני חדשים היו לפי שלא בא אצלו ביום ר"ח ממש, אבל גבי השליו כתיב לא חמשה ימים ולא עשרה ולא עשרים יום, ע"כ עד חדש ר"ל שלשים ולא על סדר חדש שלם קאמר, ומיותר תיבת ימים לדרשא הנ"ל כנ"ל ונכון הוא: אמנם כעת נ"ל עוד תירץ לזה דהרי גם בסוגיין הכא קשיא הא דהל"ל מקרא המוקדם כנ"ל, אמנם חדא מתורץ באידך כיון דהאי חדש ימים דיעקב ע"כ אתי לתרי זימני שלשים כמו ירח ימים כנ"ל א"כ לא שמעינן מינה מיעוטא דשעות אי אתה מונה לחדשים אלא מעד חדש ימים דשליו, דל"ל ימים שלשים שנית קאמר דא"כ הל"ל עוד ולא חדש כמו שהקדים ולא עשרים כנ"ל, וע"כ דאתי ימים למיעוט שעות כנ"ל, וא"כ הכא לא פריך מחדש ימים דויצא וגם לא מירח ימים דבתרווייהו הני ימים שלשים קאמר והיינו חדש דשפיר אסיק אדעתיה המקשן תי' הש"ס התם דווקא ימים שלשים קאמר לפי שנאמר בהם חדש ואתקש ימים לחדש וירח, משא"כ ימים סתם, אבל מעד חדש ימים דע"כ רק חדש א' קאמר וימים למעט שעות אתי דימים אתה מונה לחדשים א"כ שמעינן מיהת דימים סתם נמי חדש קאמר ומשני הש"ס דמ"מ ימים סתם מימים סתם ממש עדיפא למידרש כנ"ל ודו"ק:*) ועי' פי' רשב"ם על ויהי מקץ שנתים ימים, וראב"ע פ' בראשית ע"פ ויהי מקץ ימים וכו' וכן בפ' ויצא חדש ימים וכו' ובפ' בהעלותך חדש ימים יעש"ה, ועתה אקצר מפני טרדות רב, וכה יאמרו הקוצרים יברך ד' אותו ואת ביתו וכל הנלוים בכל מכל כל, וקב"ה יעשה עמנו לטובה אות, ויראינו מתורתו נפלאות, נאם ידידו מוקירו ומכבדו אוה"נ המתרפק באהבתו הדש"ת: הק' יהודה אסאד: הג"ה מבן המחבר, נ"ל וכן בגמר' דנזיר ד' ה' ע"א דפריך התם על מקץ ימים דאבשלום דיליף רבי גז"ש מימים תהי' גאולתו יב"ח ואימא ב' שנים דכתי' ויהי מקץ שנתים ימים ומשני לה דנין ימים שאין עליהם שנים וכו' ותו פ' ואימא למ"ד ק יום שנא' עד חדש ימים וכו' התם ודאי קשי' טפי הו"ל להקשו' מחדש ימים דויצא הנ"ל שהוא מוקדם, ובהא לא סגי תי' הראשון הנ"ל של מרן אבי זצוק"ל לסוגי' דר"ה ומגילה, אבל לתירץ השני א"ש דהתם ע"כ ה"פ חדש שלשים ימים שלשים ואסיק המקשין ג"כ אדעתי' תי' הש"ס דנין ימים שאין עמהם חדשים וכו' וכסוגי' דהכא כנ"ל ודלא כמהרש"ל ודלא כת' דת אש הנ"ל, והא, דלא מייתי הש"ס הכ' ובנזיר הקרא המוקדם מימים ימימה בפ' בא דימים הוא שנה משום דלרי"הג בחקת תפילין מיירי קרא ובכל יום, אבל ימים תהי' גאולתו לכ"ע שנה הוא לכן מייתי מינה כנ"ל: