יהודה יעלה אבן העזר וחושן משפט תעד

ובתשו' דת אש הנ"ל הקש' עוד מפ"הגמ ואימא חדש דלמא מספיקא הוא דנותנין לה יב"ח דהמע"ה ולא מחייב במזונות עד יב"ח, ונ"ל לתרץ מלבד מ"ש תוס' ריש פ"ג דשבועות שאין דרך התנא שיסתפק, עוד זאת אם אית' אמאי פסיק ותני יב"ח הל"ל שנה ובשנת העיבור י"ג חדש נותנין לה מספק אינו חייב במזונות קודם, אלא דזה עדיין קשה עי' מתני' ערובין ד' ל"א תמימה בין לר' בין לרבנן וצ"ל עפ"י רוב השנים נקט וכמ"ש בר"ן בנדרים: והנה תוס' ביבמות ד' ס"א ע"ב הביא בשם סדר עולם דרבקה קטנה היתה בת ג' שנים, וכ"ה בסו' מס' סופרים ע"ש, א"כ אין ראי' מהתם דנותנין לנערה יב"ח דלמא לקטנה דווקא משום קטנותה דהא מה"ט אין פוסקין להשיאה, אמנם ברייתא ביבמות שם בהדי' ס"ל נערה היתה, ולדעת הספרי בתוס' שם בת י"ד שנה היתה, א"כ קשי' לר"ה לקמן דבוגרת רק למ"ד יום נותנין לה, ונ"ל דבת י"ד שנה היתה אבל ב' שערות איחרה להביא ועדיין נערה היתה משעת הבאתם ולא בוגרת כנ"ל, ואת"ל בוגרת היתה ר"ה מצי ס"ל ימים חדש קאמר, ולא ס"ל שינוי דגמ' הנ"ל, ויב"ח לנערה ילפי' לדידי' וגם לדעת הסדר עולם מקראי דמגילת אסתר כנ"ל, וע' מור"ם שיף ובפ"י ודו"ק: תשובה לה לידי"נ הרבני החרוץ מופלג, זית שופכני, הגדול בתורה ובמעשים, ערוגת הבושם, צדיק תמים מו' אבר טשוס ני' בק"ק אטש: יקרת מכתבו קבלתי, והנני לרצונו, וראשון תחילה אומר לפרש שיחתי ע"ז שהקשיתי לדעת במכתבי הפונה קדי' לדעת הרא"ש בפ"ק דקידושין סי' ק"ז דאפי' בעבד עברי דכתי' בי' עמך אם יתנה שלא לזונו הכל לפי תנאו, א"כ מאי פריך הש"ס בכתובו' מ"ג כי בעי למיפשט ממתנית' דר"פ נערה שם דאשמועינן דיוק' דבת הניזונת מן האחים מעשה ידיה שלה לעצמה, ודחי הש"ס דמתנית' באינה נזונית מיירי, וע"ז פריך אי באינה ניזונת מאי למימר' הרי לא גריעה מעבד עברי דכתיב בי' עמך כ"ש בתו דחייב לזונה מה"ת אי מעשה ידיה שלו, והקשיתי להרא"ש הנ"ל מאי פריך דלמא קמ"ל מתני' דבתו עדיפא מעבד וכדקאמר כ"ש בתו ולא מהני אפי' תנאי אילו התנה האב עם אשתו שלא יזון את בתה ומעשה ידיה יהי' שלו, א"נ אילו התנו כן האחים עמה דה"א אדם מוריש זכות בתו לבנו כמ"ש רש"י ד"ה להעדפ' וה"א דמהני תנאי האחין עמה שלא לזונה ומעשה ידיה שלהם כמו בעבד דמהני תנאי, קמ"ל מתני' דמ"י שלה באינה ניזונית ולא מהני תנאי, ע"כ הקושי', וע"ז תרצתי דנ"ל הרא"ש כ"כ להלכת' דקיימ' לן כל דבר שבממון תנאו קיים אפי' מתנה עמ"ש בתורה, אבל לר"מ דס"ל מתנה עמש"ב תנאו בטל אפי' דבר שבממון, מודה הרא"ש דגם בעבד לא מהני תנאי, וכיון דסתם מתני' ר"מ הוא פריך שפיר אי באינה ניזונית מאי למימר' כיון דאפי' בעבד עמך כתיב ולא מהני אפי' תנאי כ"ש בתו, וכה"ג ממש ק"ל בכתובו' נ"ח ע"ב גבי מקדיש מ"י אשתו דפריך נמי הש"ס אי בא"נ מאי למימר' אפי' למ"ד וכו' עבד עברי כתיב בי' עמך וכ"ש אשתו, ולהרא"ש הנ"ל מאי פריך דלמא מתני' קמ"ל דאפי' התנה עמה ע"מ שאין לה עליה שאר וכסות לא מהני תנאי דלהוי מ"י שלו כמו בעבד דמהני תנאי, ונ"ל נמי תי' הנ"ל דמתני' ד' נ"ח שם בהדי' מיירי שם ר"מ בסיפ' דמותר הקדש ולר"מ לטעמי' גם בעבד לא מהני תנאי, אלו דברי ונכונים הם לענ"ד, ומר מעכ"ת ני' השיג דהרי הא דזן אדם בניו ובנותיו רק תק"ח הוא ולא דין דאוריית' עכ"ל, ל, ואמת כן הוא, אבל זה הוא דוק' אם לוקח האב לעצמו רק ההעדפה ממ"י וכתי' הגמ' דף מ"ג הנ"ל ועיי' תוס' כתובות מ"ד סוף ד"ה משום איבה וכו', משא"כ אם כל מ"י לאביה גם מה"ת חייב לזונה דלא גריעה מעבד כקושי' הגמ': ועוד מבואר ברמ"א בא"ה סי' ל"ה ס"ה דגם מאי דתקון רבנן ה"ל כמתנה עמש"ב ותנאו בטל יעו"ש אבל באמת א"צ לזה כנ"ל: ועוד תרצתי עפמ"ש המג"א סי' קס"ט דבעני' המאכל לא מהני תנאי גבי שמש כיון שהטעם משום צערא ע"ש, ובספר נתיב חיים השיג על מג"א מדברי הרא"ש הנ"ל שכ' להדי' דמהני תנאי אפ', במידי דצערא מדמייתי ראי' מב"מ דף פ"ג עכ"ל יעו"ש, ולענ"ד לק"מ דהתם בדבר שאינו לפניו, משא"כ במאכל שלפניו מתאוה לו ומזיקו אם אינו אוכל ממנה, ולפעמים סכנה נמי איכ' כמ"ש בש"ע הל' יוה"כ סי' תרי"ז ס"ג כל אדם שהריח וכו', וא"ש דברי מג"א, וזהו דוק' במתנה עמו שלא יאכילהו כסעוד' שלמה שחייב' בו התור' רק בלחם צר ומים לחץ בהכי מיירי הרא"ש שכ' הכל לפי תנאו דהא מביא ראי' מר"פ הפועלים דאמר ר' מתי' בן חרש לבנו צא וא"ל על מנת שאין לכם עלי אלא פת וקטניות, משא"כ שלא להאכילו כלל, ודאי ה"ל מידי דצערא, כמו במאכל שלפניו ומודה הרא"ש שלא מהני תנאי וכדברי מג"א הנ"ל, וא"כ פריך שפיר אי בשאינה ניזונית כלל כדפי' רש"י כגון שלא הי' לה נכסי' מאי למימר' וכו' דפשיטא דגם תנאי לא מהני גם בעבד עברי בכה"ג שלא להאכיל כלל דה"ל מידי דצער' וכ"ש בתו ואשתו כנ"ל: אמנם על שני התירוצים יש לפקפק, על תי' א' ק' ממ"ש הש"ך ח"מ ס"סי קל"ט ע"ש ספר חסידים משמע דאפי' לר"מ דס"ל מתנה עמש"ב תנאו בטל אפי' בדבר שבממון, לא מקרי בכה"ג מתנה עמש"ב יעו"ש, ועל תי' ב' ק"ל מלאו דחסימה שהיא משום צער' וגם באדם פועל אסור לחוסמו, והסמ"ע בח"מ סי' של"ז סק"ג כתב אם מתנה עמו שלא יאכל אין בו איסור בכך, וכ"פ בהדי' בש"ע שם סעי' י"ז התנה עם בע"ה שלא יאכלו ממה שהם עושים אם הם גדולים ומדעתן לא יאכלו יעו"ש, הרי במידי דצער' נמי מהני תנאי, ודברי מג"א הנ"ל צלע"ג, וגם קושיתי על הרא"ש במק"ע וצ"ע: עתה אבוא ע"ד מעכ"ת הרם והנשגב ני' שהקשה לדעת הר"מ דס"ל אפי' תוספת כתובה אפי' בט"ד א"י להפסידה כיון דמתנה הוא יהיב לה, א"כ איך יפרנס בריית' דחרשת ושוטה י"ל טענת בתולים, אף דלא תקנו להם חכמים כתוב', וע"כ בכתב לה מיירי ומתנה הוא א"כ אמאי יכול להפסידה עכ"ל הצח: הנה כבר הקדימו בקו' זו הלח"מ ר"פ י"א מהל' אישות על הר"מ והניחה בצ"ע, וגם המשנה למלך שם ד"ה והנה רבינו ז"ל לא הביא דין זה דחרשת וכו', ואח"כ בד"ה אחר שכתבתי כ"ז ראיתי להרב לח"מ וכו' מביא שהקדימו הלח"מ יעו"ש: וכבר מבואר ג"כ תי' לקו' זו בב"ש סי' ס"ז סק"ז ג"כ הרגיש בקו' זו ותי' בטוב טעם יעו"ש: ועוד נ"ל דהפלאה הקשה כה"ג על התוס' ד' ל"ו ע"ב שכ' דהמ"ל הא דקטען פ"פ וכו' והק' הרי בחו"ש דע"כ מיירי בדכתב לה, וה"ל כמו תוספת, ואינו נאמן בטענת פ"פ לכ"ע, ותי' דזהו דוק' במכחשת בברי ולא בשותקת, וחו"ש אינה מכחשת בברי יעו"ש בחי' מס' דף ל"ו ובק"א סי' ס"ח סקי"ב, וא"כ גם לקושי' הנ"ל על הר"מ י"ל כן, והב"ש סי' ס"ח סקי"ט בהדי' מצדד כן בדעת הר"מ הנ"ל שהוא דוק' במכחשת, וא"כ לק"מ מחו"ש, ואף לפי מה שדחה הב"ש שם, מ"מ הב"ש לטעמי' בלא"ה מתרצה לה שפיר הקושי' בסי' ס"ז כנ"ל: ועוד תי' המ"ל שם בד"ה והנני יוצא לידן בדבר חדש וכו', די"ל דמייר' בחו"ש שקידושיהן ד"ת כגון ע"י אביה או שנתחרשה ונשתטית אחר הקדושין בגדולה, והנה מה"ד י"ל כתובה, ולענין קו' המ"ל שם על תי' זה דא"כ מאי דוחקי' דרב ששת לומר הא ר"ג הא ר' יהושע, אימא הא דתנא י"ל טענת בתולים, מיירי כה"ג שיש כתובה מה"ד כגון שקידושיהן קדושי תורה, ואידך בריית' דא"ל טענת בתולים מיירי כשאין להם כתוב' מה"ד, אלא שכתב לה ומתנה הוא דיהב לה, ומש"ה א"ל ט"ב, והניח קו' זו בצ"ע: ואני תירצתי בתוך השיעורין דרבנן כיון דר"א ס"ל בר"פ חרש לחד לישנא דאשת חרש ח"ע אשם תלוי דספק קידושי תור' הן, ולדידי' נ"ל דוודאי תקנו לה כתובה לכל חרשת בלא כתב לה נמי ולכן לא פסיקא לי' לש"ס לתרץ כנ"ל: ועפ"ז ג"כ מתורץ הקו' שהקשה מכ"ת והלח"מ הנ"ל, די"ל בריית' כר"א אתי', ומה"ד י"ל כתובה ולא מתנה הוא כנ"ל, לכן י"ל טענת בתולים ודו"ק: וע"ד קו' מר מעכ"ת ני' בר"פ אילו נערות דדחיק הש"ס לאשכוחי נ"מ אליב' דר"ע בין ר"ש התימני ובין ר"ש בן מנסי' ואמאי לא קאמר נ"מ כגון אם קידש אשה א' ע"מ שתיבעל למותר לה ב"פ ואינה מתקדשת עד שתקיים תנאו ואח"כ אנס אחד או פתה אותה למ"ד שי"ב הוי' בעי', הא נמי יש הוי' לבועל זה, דהא לא קיימת עדיין התנאי לראשון, ולמ"ד ראוי' לקיימ' זו אינה ראוי' לקיימה, כי מיד שתיבעל לו שנית יתקיים תנאו של ראשון ונעשת א"א עכ"ל בקיצור, ויפה הק' לשאול באורח' חריפא: והנ"ל בישובו בס"ד הוא, א' לפמ"ש הרמב"ם ס"פ מהל' נערה בתולה דלא חייבה תורה קנס אלא לאונס ומפתה, אבל לא למכינה עצמה לזנות דקדישה, א"כ עכ"ל דתנאי הי' שתיבעל ב"פ ע"י אונס ופיתוי, וכה"ג ליכ' למימר דאמר ע"מ שתיבעל ב"פ למותר לה דלאו מותר לה הוא, אלא מצווה הוא לישא אותה במ"ע ולו תהי' לאשה: ב' ממ"נ אם התנה שתיבעל ע"י אונס ופיתוי אזי תהי' מקודשת לו למפרע, א"כ ה"ל מתנה עמ"ש בתורה דקר' כתיב