יהודה יעלה אבן העזר וחושן משפט תסח

ה"נ סוף הקדש תמורה, וכן הקשית משלהי סנהדרין גבי מדיחין ויצאו הן ולא שלוחן כו' ות"ל מילי נינהו כו' אתד"ק, והם לכאור' קושיו' נכונים וראוים להעלות על שלחן מלכים: ונ"ל דמהרי"ט בתשוב' ח"א סי' קכ"ז כ' דמי שעשה שליח שיקדיש בשבילו מילי הוא ולא מימסרן לשליח ולא עשה כלום, ותמה המחנה אפרים הל' שלוחין סימן זיי"ן מתמורה ד"ף יו"ד אי מקדיש עושה תמורה א"כ מצינו תמורה בציבור וכגון שאמרו לאחד צא והקדש לנו ע"ש, ושעה"מ סוף פ"ו מהלכות אישות תמה עליו ממסכת נדרים שמצינו שמקדיש בתנאי ואם א"א להקדיש ע"י שליח התנאי בטל ומעשה קיים דזה א' ממשפטי התנאי כו' עוד תמה המח"א שם ונוב"י מהדור' תניינא חיו"ד סי' קמ"ז מהפרת נדרים דר' יונתן ס"ל יכול להפר ע"י שליח ור' יאשי' דפליג היינו מדמיעט קרא אשה יפרנו, אבל בלא"ה היה יכול להפר אף דמילי הוא ע"ש, עוד קשה לי מפרק מצות חליצה ד' ק"א וקראו לו ולא שלוחן וכו' קרא ל"ל ות"ל מילי נינהו כנ"ל הרי כאן שבעה קושיות עצומות ג' קו' המחברים, וקו' דידי, וג' קו' שלך: ובס"ד על שלשה ועל ארבעה אשיבנו בעזה"י, חדא כיון דבאמת פליגי תנאי גם בשליח שני אי מילי מימסרן לשליח ולמ"ד מימסרן ק"ו לשליח ראשון וע"כ מודה מהרי"ט אליבי' דהאי תנא וא"כ אין קושי' מכל הני דאמרן דכל הני שמעת' מצי אזלי למ"ד מילי מימסרן כו' אבל מהרי"ט להלכה אמרה דקיי"ל מילי לא מימסרן לשליח הא חדא: ועוד דז"ל הרשב"א בשמעתין ר"פ האיש מקדש מלמד שהשליח עושה שליח, וא"ת בשלומא שליח דידי' משוי שליח אבל שליח דידה היכי משוי שליח והא מילי נינהו ומילי לא מימסרן לשליח, ותי' הרב ברצלוני דהכא בדשוויי' איהי שליח בקנין דאלים לשווי' שליח כו' עכ"ל, וצריך להבין קנין דברים הוא ומאי מהני הקנין על מילי, ונ"ל כיון דלא צריך קנין בשליחות קיי"ל כל מלתא יתירא לאטפויי אתי וכיון דמצינו יש דברים שהן כמעשה ובדיבורא עביד מעשה, לכן בקנו ממנו איהו אחשבי' למילי מעשה כיון דקנין דברים לא מהני וקנו ממנו שפיר משוי שליח למילי כמו למעשה כנ"ל כוונת הרב ברצלוני, והרשב"א לא פליג עליו, וא"כ לק"מ על מהרי"ט מכל הני שמעת' הנ"ל די"ל שליח בקנין מיירי דלכ"ע מילי מימסרן בכה"ג אפי' לשליח שני ומכ"ש לשליח ראשון גם למהרי"ט וכל הני קראי ממעטי שליח אפי' בקנין ולק"מ כנ"ל, וכיון דאפשר להקדיש ע"י שליח בקנין שפיר מהני ביה תנאי ובהכי מתורץ נמי תמיהת שעה"מ הנ"ל על דינו דריב"ש הובא בש"ע יו"ד סי' ש"ה דאין פודין ע"י שליח, א"כ למה בעי רבא בקדושין וי"ו בע"מ להחזיר שיקיים תנאו ועי' הפלאה כתובות ע"ד, ולפמ"ש שפיר אפשר לפדות ע"י שליח בקנין לכן בעי' משפטי תנאים: שוב מצאתי בספר העיטור במאמר שני קנין ובאות שי"ן שליחות הובא בב"י אה"ע סי' קמ"א מביא פלוגתא בזה אי שייך קנין לעשות שליח ומשום דהוי קנין דברים וב"י הביא עלי' דברי הרמב"ם פ"ה מהלכות מכירה ועי' בש"ע שם סעיף כ"ו והגאון בס' בית מאיר פשיטא ליה מלתא דבשליח קבלה דווקא הוא דמצריכים קנין משום דהו"ל מילי שאינה מוסרה ליד שליח מידי וכו' ע"ש, וחכם עדיף מנביא שהרי בהדיא כתב כן רשב"א ע"ש הרב ברצלוני הנ"ל אשליח שני דידה, ונהי דאיהו מדין תורה קאמר דבעי' קנין היינו דווקא בשליח שני, אבל בשליח ראשון רק מנהגא בשליח דידה להודיע שאין זה כמשחק וכמ"ש הגאון בית מאיר שם, ולענ"ד ברור דרב ברצלוני הוא הדיעה שהזכיר העיטור הנ"ל, אבל הא מיהת נראה בעליל דעת הברצלוני דקנין מהני דבר תורה לעשות שליח במילי אפי' שליח שני דהא אקרא קאי, ומכ"ש בשליח ראשון דמהני קנין במילי, והיינו דלא כהרמב"ם פ"ה מהל' מכירה הנ"ל, ובאמת תימא דקנין דברים הוא וכנ"ל: ואפשר שכוונתו דס"ל כרמב"ן בתשוב' סי' ס"ז בשני קניינים מהני גם בדברים ועי' במשנה למלך שם וגם הרב ברצלוני ר"ל, בקנין המועיל בדברים והיינו ב' קניינים ומטעם שפירשתי, וצל"ע על הב"ש סי' קל"ד סק"ז שהשיג על רמ"א מדברי הרמב"ם דהל' מכירה פ"ה הנ"ל והעלה דלא חל הקנין על הגט ולא על החליצה שנוהגים בו ע"ש, ונעלם ממנו דברי רשב"א הנ"ל דאפי' מילי לשליח שני מהני קנין בי' מדאו' והיינו עכ"פ שני קניינים וכסברת רמב"ן כנ"ל, וא"כ גם כוונת רמ"א שם הכי מתפרש אם קבל קנין לגרש ר"ל קנין המועיל, וכן בקנין על החליצה, הרי חוזרים בסוף השטר וקנינא מיני' על כל כי' דהו"ל כשני קניינים כמ"ש רמב"ן בתשו' ע"ש, וראיתי להגאון בית מאיר תפס על הב"ש קל"ד הנ"ל שהקש' אי קאי הקנין בחליצה על הממון שאין רוצים הא מחילה אין צריך קנין, והקשה הב"מ איפכא ה"ל להקשות דלזה נמי ל"מ קנין דהו"ל מחילה לדבר שלא בא לעולם וכו' ולפמ"ש שתי הקושיו' לק"מ דוודאי דבר שלב"ל לא גרע מקנין דברים דהא ר"מ ס"ל בדשלב"ל מהני קנין ובדברים לא פליג, וא"כ פשיטא נמי לסברת רמב"ן שני קניינים מהני ביה, לכן אין קושי' מדשלב"ל כיון שכותבים שני קניינים, לכן הקשה ב"ש הא מחילה אין צריך קנין וא"כ על מה יחולו השני קניינים ועי' ברמב"ן שם, אבל באמת לק"מ דשפיר י"ל הקנין הוא על הממון ובדבר שלב"ל מחילה נמי צריכה קנין המועיל דהיינו שני קניינים ומהני כנ"ל ודו"ק: הן אמת בתשובות מהריב"ל ספר ד' סימן כ"ה העלה מדשתקו הפוסקים מחידוש זה דהרמב"ן ע"כ פליגי עליו, ותמיה לי עליו הרי גדולה מזו חידש הביא רשב"א בשם הברצלוני ולא פליג עליו ועכ"פ הא דרמב"ן מצינו לו חברים גאון קדמון ורשב"א שכוונתם ע"כ כוותי' וגם הרמ"א בח"מ סי' רי"ב הביאו להלכה ועיי' במ"ל הנ"ל וצ"ע: וראיתי להפמ"ג א"ח סי' תל"ד בטו"ז הקשה עוד על מהרי"ט וז"ל וי"ל בממיר לוקה דבדיבור' עביד מעשה הקדש כה"ג נמי כו' עכ"ל, ולענ"ד נ"ל פשוט כיון דתמורה אפי' בשוגג נמי וליתא בשאלה מה"ט כדאית' במס' נזיר דף ל"א ודאי ע"כ בדבורי' עביד מעשה שהרי אף בשוגג נתפס ולא אתי דבור ומבטל מעשה, אבל תחילת הקדש הא איתא בשאלה משום דדיבור מבטל דיבור ע' ש"ך ח"מ סי' רנ"ה ע"ש מוהר"ב ע"כ לא ילפינן תחילת הקדש מסוף הקדש דלהוי מעשה, ובהא מיתרצא נמי הקו' מירושלמי דאצטריך המר ימיר ולא שלוחו כנ"ל דתמורה ודאי לא מילי הוא אלא מעשה לכן איצטריך קרא כנ"ל, ויותר אין זמן מסכים להאריך, וד' שנותיך יאריך, חיי' אריכ' ומזונ' רוויחא, שתוכל לישב על התורה ועבודה בלי דאגה וטרד' הנפש, כאות נפשך היקרה, ונפש אביך הנאמן המצפה לרחמי ד': הק' יהודה אסאד: הג"ה מבן המחבר, הנה מדברי רש"י במס' ר"ה דף כ"ט ותוס' ברכות דף מ"ה שפירשו טעמא דכל הברכות יצא מוציא משום ערבות כו' ות"ל משום שליחות כיון דבעינן שיכווין שומע וגם משמיע א"כ שלוחו הוא, משמע לכאור' כסברת מהרי"ט ס"ל מילי לא מימסרן לשליח להקדיש, א"נ כסברת הרא"ש בנדרים ד' ע"ב ע"ב מידי דממילא לא שייך שליחות, אלא שיש לדחות לא מבעי' לדעת היש"ש בב"ק הביאו המג"א סי' קצ"ט סק"ז דהא שמי שאינו מחויב בדבר א"מ אחרים י"ח הוא רק מדרבן, א"כ אם אית' דה"ט דשליחות בלבד הוא מלתא דליתא בדנפשיה אינו נעשה שליח מדאוריי' ואינו מחויב בדבר אמאי מוציא אחרים י"ח מדאו', אע"כ ה"ט משום ערבות שגם עליו להציל לחבירו מעון ולפוטרו מן המצות ר"ל לעזור לו ולקיימם וה"ל שלוחא דרחמנא מדאוריי' מה"ט אפי' מי שאינו מחויב בדבר דליתא בדנפשי' הוא, אלא גם לדעת המג"א המשיג על היש"ש הנ"ל, מ"מ הא שליחות בעינן מה אתם לדעתיכם וכו' ואילו הש"צ מוציא גם לעם שבשדות יהי' מי שיהי' ואפי' מעיר אחרת אע"ג שלא עשאו' שליח וע"כ איכא טעמא אחרינא עוד והיינו משום ערבות, אבל מחויב בדבר שעשאוהו שליח בהדיא להוציא אותם בתפילה וברכה שפיר י"ל שמוציאם מטעם שליחות בלבד אפי' היכ' דליכא טעמא דערבות כגון מנודה שנסתפק בו הפמ"ג בסימן נ"ה ובסי' קצ"ט הנ"ל ע"א, ולענ"ד נראה דשפיר מוציאם גם בלא טעם דערבות אלא משום שליחות ולא חיישינן למילי דלא מימסרן לשליח, ואין ראי' למהרי"ט מזה ואפי' את"ל נמי דטעמא דערבות דווקא הו', מ"מ י"ל תפלה וברכה שאני דאקרקפת' דגברי רמיא עליו דווקא להודות ולברך לד' ולא מהני לעשות שליח לזה כמ"ש תוס' רי"ד בשמעתין הכי אמצות תפילין וסוכה וכו' לכן הוצרכו לטעמא דערבות, אבל להקדיש עדיין לא שמעינן שאינו יכול ע"י שליח כנ"ל, שוב מצאתי קצת מהער' זו בתשו' חתם סופר סי' שכ"א ע"ש: תשובה כח חיים ברכה ושלום לאיש חי ורב פעלים מקבציאל, חמדת ישראל, עוד ינוב בשיבה טובה עד ביאת הגואל, ה"ה ידי"ע וידיד נפשי חביבי הרב הגאון המופלג ומפורס' נודע למשגב כגן הדסים, בחכמה ובדעת בתורה ובמעשים, קש"ת מוה' ישראל לעווי ני' ויזרח אבד"ק פ"ק וגליל באראניא המקום יהי' בעזרו: גי"ה ונעימי נאומיו עבי"ד קבלתי לנכון, והנה אמת נכון שמחת, בדבריו הנחמדים אהבה בתענוגים, ומה גם עריבים על דברי דודים מיינה של תורה אשר פרו"מ ני' כבדני במו, ונפשו הטהורה אותה לדעת תשובתי, ואתפוס בבתרייתא בענין תפיסה שכתב הרשב"א בשבועות ד' ל"א דעדים פסולים דרבנן כגון משחק