יהודה יעלה אבן העזר וחושן משפט תסז

לו מן השמים, אבל לדחות המצוה עד שנמנע בדרך הטבע לקיימה אלא עפ"י נס, לא אשכחן, אע"כ דכוונת המקש' הי' כנ"ל וא"ש: וא"כ אדרבה נ"ל ראי' ברורה מסוגי' זו דנשים אין מצוות אשבת, דאם אית' א"כ גם לתי' הש"ס הנ"ל עדיין עוד היום קשי' כיון שהיו צדקניות איך בטלו מצוה דלשבת, ובזה ל"ל שסמכו אנס וכנ"ל, שוב ראיתי להגאון בתורת חיים בחי' בב"ת שם פליג אפי' רשב"ם הנ"ל וז"ל ונראה דלא פריך של"ה להן להתעכב עד ארבעי' שנה דכיון דכוונתן היתה שלא ינשאו אלא להגון להו שפיר עשו דאשה לא מיפקדה אפו"ר, אלא הכי פריך והאר"ח וכו' וכיון דלאו בנות בנים הוו לא הי' להן להנשא לאנשים ובני דודיהן נמי אמאי נשאו אותן כיון דלאו בנות בנים הוו ומשני דקודם שנשאו נעשה להן נס שנולדו בהן סימני נערות וכו' כיוכבד והיו הכל יודעין שהן ראויות לילד וכו' עכ"ל הרי שלך לפניך שמיאן בפי' רשב"ם משום קו' דאשה לא מיפקד' אפו"ר, ולא ניחא לי' לפרש דמשום מצות לשבת יצרה פהג"מ וע"כ דפשיטא לי' נמי שאין אשה מצווה אשבת כנ"ל: ולענ"ד הרשב"ם מיאן בפי' הת"ח הנ"ל דמ"ש כיון דלא בנות בנים הוו ל"ה להן להנשא לאנשים, הא ודאי לק"מ דהלכה פסוקה כתבו הרמב"ם והש"ג בשם א"ז והרמ"א א לא תשב אשה בלא איש משום חשד כנ"ל, והיינו באותן שא"ר לילד כמ"ש בפתח דברינו וצ"ע על הת"ח, וגם מ"ש ובני דודיהן נמי אמאי נשאו אותן כיון דלאו בנות בנים הוו, נמי לק"מ דמה"ט גופא נשאו אותן, כדי שלא יחשדו והיו להם נשים אחרות לפו"ר ולמצות לערב, א"נ אותן שנשאום זקנים היו שכבר פסקו מלהוליד עי' שבת ד' קי"א, א"נ סריסים או עקרים היו, א"נ נשאום כדי להציל א"ע מחטא בעת שאסורים בנשותיהן האחרות ר"ל בעת נדתן ולידתן, והמחוור הו' כדי לאסוף חרפתן שלא יחשדו ע"ד הכתוב והחזיקו שבע נשים וכו' אסוף חרפתינו דניחא לה שתקרא עלי' שמא דאישות, ומה"ט נישאו לאנשים, דטב למיתב טן דו וכו', ואין מקום לפרש כלל קו' הגמ' כפי' ת"ח ב"ב קושיותיו אלא כפי' רשב"ם, וקו' ת"ח הנ"ל עלי' לק"מ לפמ"ש דאף דלא מיפקדא, מ"מ הרי מצוה עושה שמסייעת לבעל כמתני' וגמר' דקידו' וכמ"ש הר"ן, וא"כ נהי דיפה עשו במה שלא רצו להנשא אלא להגון להם, מ"מ כיון שעי"ז בטלו מצוה אחרת שעכשיו אין יכולין לסייע לבעל לקיים מצותו, וא"כ יצא שכרן בהפסידן ואמאי קרי להו צדקניות על מניעת הנשואין, ומשני הש"ס שפיר מתוך שצדקניות היו נעשה להן נס וכו', ואין צ"ל שסמכו על הנס אלא כיון שנעש' להן נס, הרי לא הפסידו מצותן והיו מתעצלים ונשכרים ושפיר קרי להו צדקניות על מעשיהם למפרע, וראיתי להגאון בס' המקנה רפ"ב דקידושין כתב דאשה מצווה על עשה דשבת יצרה וכ"מ פשטא דסוגי' בב"ת ד' קי"ט ע"ב גבי בנות צלפחד כמ"ש רשב"ם שם עכ"ל, ודברי' תמו' דנהפוך הו' מהתם מוכח שאינן מצוות אשבת יצרה מסוגי' הגמ' ומדברי הרשב"ם ומדברי הת"ח כנ"ל ויותר א"א לי להאריך כעת עתה, והנה כבודו חביב עלי מאד, חוץ לזה שהדר"ג ני' הו' בנש"ק בנו של רבינו הקדוש רשכבה"ג מוהרמ"ב זצוק"ל זי"ע, גם יחוס עצמו שהוא גדול הדור וכו' יהי ד' עמו, והנני מאוה לו כ"ט סלה, כנפשו הטהור', ונפש ידידו הנאמן אוה"נ בלונ"ח הד"ש הק' יהודה אסאד: הג"ה מבן המחבר. לי נ"ל ראי' מתוס' גיטין מ"א ד"ה לישא וכו' וא"ת וליתי עשה דפו"ר ולדחי לאו דל"י קדש וי"ל וכו' דבדידה ליכ' עשה דאפי' מפקדה אפשר לה כיו"ב וכו' ע"ש, והג' בס' אבני מלואים סי' א' תמ' אקושייתם והא אם גם ישא שפחה ולדה כמותה ואינו בנו לכל דבר ואינו מקיים בזה מצות פו"ר, ואפי' ישא ישראלית הרי חצי עבד וכו' אין לו יורשי' וכ' תוס' בגיטין ד' מ"ג דגרע הו' מנכרי ואין הבן מתייחס אחריו כמו בעבד גמור, וא"כ אינו מקיים מצות פו"ר, ותי' דכוונת תוס' הו' על עשה דלשבת יצרה וכמ"ש בהדי' תוס' רפ"ק דחגיגה, ומשום דכל דמקיים שבת כל דהו תו לא כייפי' לרבו מ' מצות פו"ר כמו שהקדים תוס' שם בגיטין עש"ה, וא"כ מאי אפי' מפקדה שכתב תוס' כמסתפק בדבר, ובשלומא בפו"ר אשכחן פלוגת' דתנאי אי אשה מצווה, אבל כיון דע"כ אשבת קאי קו' תוס' כנ"ל, וכן מוכח נמי מלשון התי' שלא כתבו ואפי' למ"ד מפקדה, וע"כ דעל עשה דשבת תי' דליכ' עשה בדידה, לכן כתבו לרווחא דמלתא דאפי' את"ל מיפקד' על לשבת גם איהי לכ"ע מ"מ לק"מ, אבל קושטא הו' דליכ' עשה דלשבת בדידה, לכן אין דוח' עשה דידי' לל"ת, ועוד הרי הק' תוס' שם אח"ז בא"ד עצמו וא"ת וישא חצי' שפחה וחצי' ב"ח ותי' דאתי צד עבדות ומשמש בצד חירות, וק' א"כ הדק"ל קו' ראשונה דישא חצי שפחה וכו' משום עשה דוח' ל"ת בשניהם, ול"ל דאפשר לה בכיו"ב דהא ודאי א"א לה בענין אחר, וכן תמהו המפורשים שם, אמנם לפמ"ש אבני מלואים הנ"ל דע"כ קו' תוס' לא קאי משום עשה דפו"ר דלא משכחת לה לקיימה בחצי עבד וכו' אלא כוונתם על עשה דלשבת יצרה, א"כ א"ש תירוצם דליכ' עשה בדידה ומשמש צד עבדות בצד חירות אפי' בחצי שפחה וכו' ומעיקר' כתבו רק בלשון אפי' את"ל דגם איהי מיפקדה אשבת יצרה מה שבאמת אינו מ"מ לק"מ הכא וכנ"ל, ועי' בפ"י בתוס' גיטין שם ובצל"ח בפסחים פ"ח דחקו לתרץ דאפשר לה בעבד עברי אי נוהג בזה"ז וצל"ח העמיס כן בלשון התוס' ונדחק מאד, ולפמ"ש קו' תוס' ותירוצם עשה דשבת קאמרי ולק"מ כנ"ל: ועונ"ל ראי' ברורה מדברי ה"ה פי"ב מא"ב הוב' בב"י ססי' ט"ז ובב"ש שם שתיהן ס' שפחות ואין כופין האדון לשחררם כיון שאין אשה מצווה אפו"ר, ומ"מ אינו יכול להשתעבד בהן מספק שהמ"ע"ה וכו', והרי בתוס' גיטין מ"א ע"ב מבואר בחצי שפחה וכו' ה"ט דלא כפינן לאדון לשחררה אפי' מצווה אשבת, דשמא לא תקיים שבת אח"כ ור"ל ואין ספק מוצי' מידי ודאי איסור משחרר עבדו עובר בעשה, אבל בנדון הרמב"ם והמחבר בסי' ט"ז הנ"ל כיון שאין האדון יכול להשתעבד, הרי לא עבר אעשה לעולם ב"ת, א"כ נכופו לשחררם שמא יקיימו שבת, אע"כ שאינה מצווה אשבת כנ"ל: ולכאור' יש לדחות הראי' מגמ' דשבת קי"א הנ"ל מדלא פריך לכ"ע הא אשה מצווה על לשבת יצרה, ז"א די"ל התם לצורך רפואה קאי הגמ' לירקונא להכי מותר באשה לדחות מצוה דלשבת, ואין לומר א"כ ממנ"פ תק' קו' או סתיר' דגם השתא מ"פ לריב"ב הא י"ל באשה שי"ל בנים כקו' תוס' שם ק"י ע"ב ואי משום מצות לערב וכו' דרבנן שפיר י"ל דנדחה לצורך רפואה לירקונא דהרי בס"פ הבע"י ד' ס"ה ע"ב דביתהו דר"ח ה' צער לידה ומשום דא"ל לא מיפקדא אפו"ר שתיית כוס עיקרין דמייתי לה תו' בשבת ק"י ע"ב הנ"ל ומוכח מהתם דגם אשבת אין אשה מצווה, דא"כ איך שתיי', וקשי' מהתם למאן דס"ל אשה מצווה אשבת, אלא דז"א דהתם מ' צער לידה שרי ועי' בב"ש סי' ה' סקי"ד ובב"ח שם דהב"ח באמת ס"ל בלא טעמא דצערא גם אשה אסור' לשתות כוס עיקרין, והב"ש השיג עליו, ונ"ל ברור טעם פלוגתתן בהא אי מצווה אשבת או לא, וא"כ להב"ח דמשום צערא שרי לדחות מצוה דשבת יצרה, תקש' נמי התם ממ"נ הא א"נ הוי מיפקדא אפו"ר כיון שה"ל בנים אלא מצות לערב וכו' וכמ"ש תוס' שבת ק"י הנ"ל אמאי ל"ה שתיי' נמי משום צער להצילה מקושי לידה ה"ל לדחות מצוה דלערב וכו' ובתשוב' א' האריך מרן אבי הג' זצ"ל בזה, ונ"ל דתרתי מצות לערב וכו' ומצות לשבת יצרה, לא שרינן לדחותם משום צערא לחוד ולא משום רפואה לירקונא לחוד, אבל מצות לשבת לחוד שפיר נדחה מ' צערא ולצורך רפואה, א"כ אין ראי' מש"ס דשבת קי"א ולא מש"ס דיבמות ס"ה הנ"ל דאשה לא מצווה אשבת, ואדרבה דעת הב"ח הנ"ל ססי' ה' הוא דמצווה, לכן בלא צערא אסור' לשתות, וש"ס גופא ב"ב המקומות הנ"ל מוכח כן דאמאי לא שרינן לה באמת משום צערא או לרפואה לדחות מצוה דלערב וכו' ביש לה בנים לאשה אע"כ דאשה נמי מצווה אשבת ואי מיפקדה אפו"ר איכ' תרתי מצות, לכן לא שרי משום צערא ורפואה כנ"ל: תשובה כז חיים ברכה ושלום, לאוצר בלום, ה"ה אהובי בני מחמדי, הרב המאוה"ג, מעוז ומגדל, החריף ובקי עצום, הצדיק, כש"ת מו"ה אהרן שמואל נרו יאיר, כאור הבהיר, האבד"ק קאטה ימ"א: מכתבך היקר לי במליצתך הזכה ובד"ת פלפולך הנעים קבלתי לנכון ושמחתי בו מאד, וע"ד המאורע ידוע בק"ק הנ"ל גם זו לטובה בעזה"י, וע"ד שהקשית לשאול א' בנדרים ד' ל"ו דפריך נימא שליח שויתך כו' ולא לעותי משמע דטעמא דשלא לעותי, אבל אי עבדי' שליח לפגל מהני שליחותי', ואע"ג דאין שליח לד"ע בשוגג מיהא דיש שליח לד"ע ואשוגג הוא דקפריך הש"ס התם בהדיא, והא פיגול בדיבור או במחשבה הוא, ות"ל אפי' היא לטובתו הוי לא מצי משוי שליח לפגל דמילי הוא, והרי לחד פי' לפנינו ברש"י בשמעת' דקדושין ד' מ"א ע"ב מה לקדשים שכן במחשבה פי' רש"י הקדושה חלה במחשבה וכן פסולו לפגל וא"כ וודאי שוים נמי מה"ט גופא כמו שאין יכול להקדיש ע"י שליח מה"ט ה"נ אין יכול לפגל ע"י שליח, וק' מ"ש שלא לעותי דקאמר וצ"ע, ועוד הקשית מירושלמי דשמעתין דדרש המר ימיר ולא השליח כו' ות"ל נמי מילי נינהו ולא מצי מקדיש ע"י שליח