יהודה יעלה אבן העזר וחושן משפט תסו

תשב אשה כו' שלא תחשד דומי' דלא ישב איש כו' שכללם כאחד קאמר באשה זקינה שא"ר להוליד עוד וכבר קיימה מצות שבת בילדותה או איילונית לא תשב בלא איש מסבר' שלא תחשד כמו בדידי' וגם דברי רמ"א י"ל כן דמה שלא הביא ב"ש ראי' מדברי המחבר שסתם בסי"ג אשה א"מ על פו"ר, והל"ל דמ"מ אסורה בלא איש משום שבת, וצ"ל דממילא נשמע דאשבת מצווה כמו איש דמצווה על לערב כו' אעפ"י שקיים כבר פו"ר א"כ ע"ז קאי רמ"א וקמ"ל רבות' דאפי' אם כבר קיימא שבת וא"ר להוליד מ"מ איכא חשדא דומי' דאיש וכנ"ל ועי' בא"ר בא"ח סי' קנ"ג סקי"ב דוחה ראי' הב"ש קצת כעין שכתבתי בדרך אפשר ע"ש, ולפמ"ש הדברים ברורים טפי: והנה יש לתמוה על הש"ג שכ' כן בשם א"ז ועל הרמ"א שהביא בד"מ ובהג"ה ש"ע ע"ש הגה' אלפסי, יותר ה"ל להביאו ע"ש הרמב"ם, ולענ"ד הא"ז עצמו לקחו מדברי הר"מ, שהוא מרא דהאי שמעת', וביותר תמוה דמשמע בהדי' דלא מסברת עצמו כ"כ הרמב"ם, מדלא כתב יראה לי כו' אלא אדרבה הרי כלל שתיהן במצות חכמים שלא ישב אדם בלא אשה מ' הרהור, ולא תשב אשה בלא איש מ' חשדא, נראה מדבריו שכן הו' מפורש יוצא מפי חכז"ל, וא"כ לא ה"ל לרמ"א לכותבו בשם י"א והש"ג בשם א"ז, הן אמת שלא ראיתי לנושאי כלי הרמב"ם מקום מוצא דבריו אלא מדחז"ל, ולא הרגישו עליו בזה וצ"ע, ואפשר לי להוכיח כן מסתמא דש"ס כתובות ד' כ"ב ע"ב לא תינשא לכתחיל' מ' דר' אסי הסר ממך עקשות פה והרגישו תוס' למה תלה בדר"א קרא כתיב בהדי', אמנם לדברי הרמב"ם ניחא כיון דאם לא תנשא ותשאר עגונה איכא נמי חשדא, א"כ מקרא דעקשות פה ל"ל לא תנשא כו' דמאי חזית, אידי ואידי איכא עקשות פה וחשדא, אבל ר"א הוא דחדית בכה"ג דממנ"פ איכא חשדא לא תינשא מ' חשדא דשוא"ת עדיף, ואפשר שלמד ר"א כן מקרא גופא שכפל דבריו להכי אתי, וה"פ הסר ממך עקשות פה ואם מ"מ יהיה לזות שפתים חשדא ממנ"פ הרחק ממך דייקא בשב וא"ת, ולכן הוצרכו לומר משום דר"א, ומה"ט סיימו להביא כולי' קרא כדכתי' ומוכרחים דברי הרמב"ם ועדיין צל"ע: ולי נראה ראיה ברורה דאשה אינה מצווה אשבת מהאי דכתובו' ד' כ"ב לא תנשא משום דר"א, והא מצוה דלשבת יצרה מצוה רבה היא ודוחה לעשה דשחרור חצי עבד כו', מכ"ש שדוח' ל"ת דרבנן עי' מג"א סי' תמ"ה, א"כ מכ"ש זה דהסר ממך עקשות פח שאינו אפי' איסור דרבנן אלא קרא עצה טובה קמ"ל שהע"ה, ואמאי לא תינשא מ' חשדא, הא מבטלה ממ"ע דשבת שהיא מצוה רבה כיון דמה"ד שרי', אע"כ שאינה מצווה אשבת, והשתא מיושב בפשיטות הרגש תוס' הנ"ל, דמקרא גופי' ל"ל לא תנשא דה"א אשה מצווה אשבת, ומשום חשדא לא מבטלינן לה מעשה מצוה רבה דלשבת יצרה, לכן תלי' לי בדר"א הו' אמר לה דאשה א"מ אשבת ולא תינשא מה"ט דהסר ממך כו' ועוד נ"ל ראי' מש"ס דשבת ד' קי"א ע"א ולריב"ב כו' ולשיטת רש"י שם בתי' הגמ' באשה דאיסור סירוס תלוי בדין פו"ר וגם תוס' הכי ס"ל התם כמ"ש מהרש"א שם ואם איתא קשה אדפריך גמ' מריב"ב דלא קיי"ל הכי טפי ה"ל להקשו' לכ"ע והא אשה נמי מצווה אלשבת יצרה ואית בה מ' סירוס, וגם הרמב"ם בפי' המשנה שם ובחיבורו פסק בסתם דאשה מותרת לשתות כוס של עיקרין, ולא הזכיר הני שינוי' דגמ' שם בזקינה ועקרה דווק' וע"כ דבכל גווני שרי ומ"ש מאיש משום מצות לערב אפי' בזקן אסור כהוכחת הגמ' מרי"ו וכמ"ש תוס' ק"י ע"ב ד"ה והתני' כו' והא ודאי מצות לשבת יצרה עדיפי טפי וחמירי ממצות לערב, ובמק"א הוכחתי דגם הרמב"ם ס"ל כפירש"י הנ"ל, וע"כ דאשה אינה מצווה אשבת, איברא יש לדחות לפמש"ל דבאשה ליכא מצות לערב כו' ובאמת בתוס' בשבת ק"י הנ"ל ע"ב ד"ה והתני' הוכיחו דגם באשה איכא לערב כו', אמנם פשוט דהתם לריב"ב קאי סוגי' הש"ס, ס, והוכחת תוס' דאשה מצווה על פו"ר ודאי לדידי' שייך מצות לערב באשה כמו באיש דשניהם שוים בזה, אבל לדידן דקיי"ל אשה אינה מצוו' אפו"ר אפי' נימא דמצווה אשבת, אבל מצוה דלערב גופ' דרבנן לא נאמרה באשה דבזכר מיירי קרא בבקר זרע זרעך וכו' וכמש"ל, וא"כ לפמ"ש תוס' שבת הנ"ל דמשום מצוה דלערב כו' לא מהני י"ל בנים להתיר הסירוס א"ש דלא פריך הש"ס לכ"ע אשה מצווה אשבת יצרה, די"ל באשה שי"ל בנים מיירי דליכא מצות לערב, אבל לריב"ב דווק' פריך וליכא ראי' אלא מהרמב"ם שלא התנה לדידן בהתירא דאשה בי"ל בנים דווקא, מוכח דאשה אינה מצווה אשבת וכנ"ל: והנה רפ"ב דקידושין דאמרי' דר"י אסיפא אתמר מצוה בה יותר מבשלוחה כתב הר"ן וז"ל ואע"ג דאשה אינה מצוו' בפו"ר מ"מ יש לה מצוה מפני שהי' מסייע' לבעל לקיים מצותו, ומדלא תי' בפשוט שהיא מצווה על לשבת יצרה לכאור' מוכח דס"ל נמי שאינה מצווה וכנ"ל וכן מצאתי בס' תאומי צביה שכ"כ בפשיטות, אמנם לפמ"ש מבואר דז"א ראיה דהא פשיטא דעל מצות לערב אין אשה מצווה אם כבר קיימה מצות לשבת דה"ל תרי דרבנן, דמצות לשבת יצרה נמי רק דרבנן הוא קרא דד"ק וכן מוכח מתוס' גיטין מ"א ע"ב דס"ל אין כופין לקיים מצות שבת מדכתבו שמא לא תקיים גבי חצי' שפחה וכו' ואילו מצוה דאורי' פשיטא דכופין לקיימה כמו פו"ר, וא"כ אפי' באלמנה וגרושה שכבר קיימה מצות לשבת יצרה, רצה הר"ן לפרש מתני' האשה מתקדש' בה וכו' דמצוה בה יותר, לכן פי' שי"ל מ"מ מצוה שמסייע לבעל כנ"ל, שוב ראיתי בס' הפלאה שכ' מסברתו שם רפ"ב דקידו' שא"צ לדוחק של הר"ן אלא המצוה הו' בדידה לשבת יצרה ע"ש, ולעכ"ד שפיר חזי הר"ן דלא פי' ה"ט משום דלא פסיקא אם כבר קיימה מצוה דלשבת כנ"ל, והא דמשמע מדברי בדידי' הוי מצוה דפו"ר, אע"ג דהא נמי לא פסיקא אם כבר קיים פו"ר וכ"ה באמת הפלאה שם ולק"מ דהא מ"מ איכ' בדידי' מצוה דלערב וכו', ותדע דגם לטעם הר"ן השתא בדידה מצוה שמסייעתו להבעל לקיים מצותו, והא לא פסיק' אם כבר קיים הוא פו"ר, אע"כ משום בדידי' מ"מ איכ' מצוה דלערב וכו', ועפי"ז מיושב קו' חידו' אנשי שם על הר"ן הנ"ל שהק' אמאי קיי"ל דבעי' שבאה מחמת טענה, בלא"ה נמי הא י"ל מצוה שמסייעה לבעל, ולק"מ דאם אין כופין לבעל לגרש מ' קיום מצותו, אפי' כבר קיים פו"ר נמי איכ' מצות לערב בדידי', ואם הוא לא חש למצוה דידי' גם היא לא עדיפי מיני', דהיא רק מסייעתו לקיים מצותו, ולא יהי' טפל חמור מן העיקור, ומה שהק' עוד בחי' אנשי שם וז"ל לא אשכחן עיקר לסיוע זה בשום מקום עכ"ל, לק"מ הרי בפה מלא הכתוב קראה עזר ומבואר פירושו בהקדמת הטור ע"ש הראב"ד ואם תרצה לשמש במוך הרי אינו יכול לקיים מצותו, וכן אם מתהפכת וכיוצ' כנ"ל, אמנם מיהת לדעת הפלאה ותאומי צביה הנ"ל גם מהרש"ל והר"ן, ע"כ ס"ל אשה אינה מצווה אשבת יצרה: ועוד ראי' מר"ת בתוס' יבמות י"ב ע"ב סו' ד"ה שלש וכו' וז"ל והאשה שנותנה אח"כ מוך לא הוזהר' אהשחת' זרע כיון דלא מיפקד' אפו"ר וכו' עכ"ל, וכ"כ תוס' נדה י"ג בשמו, ואי מצווה אשבת אמאי מותרת לשמש במוך, אע"כ שאינו מצווה כנ"ל: והנה ז"ל התוספת' פ"ח דיבמות האיש אין רשאי לישב שלא באשה ואשה רשאי לישב שלא באיש, האיש א"ר לשתות כוס עיקרין שלא יוליד והאשה רשאי לשתות וכו' שלא תלד, האיש א"ר לישא עקרה וזקינה ואיילונית וקטנה ושא"ר לילד, האשה רשאי להנשא אפי' לסריס וכו' עכ"ל, הרי בהדיא מבואר שאין אשה מצווה אשבת, ועפ"י ראי' זו מתוספתא, הדרא בריא נמי הראי' שהבאתי לעיל מגמ' שבת ד' קי"א וגם הראי' שהבאתי מדברי הרמב"ם פכ"א מאס"ב, ודחיתי מ' דמיירי בי"ל בנים שכבר קיימה שבת, אבל בתוספת' זו מבואר דמ"מ דינא הכי הוא ודו"ק: ואם רשאה למנוע ממנה מצות שבת בידים ר"ל לשתות כוס עיקרין, ק"ו בשבוא"ת דרשאה, ר"ל שלא לנשא עד ארבעין שנין שאינה ראוי לילד עוד לדעת ר"ח בתוס' סוטה ריש ד' כ"ד וכמו לרש"י דפי' שם שא"ר לילד ע"י שתיי' כוס עיקרין דמותרת, הה"נ וכ"ש לפי' ר"ח דמותרת להמתין, וא"כ הא דפהג"מ בב"ת קי"ט על בנות צלפחד שלא נישאו א' מהן פחות מארבעים איני והאר"ח וכו' ניסת למ"ם שוב אינה יולדת, אין הקושי' דאיך היו רשאים בכך, דודאי מותרים הן בכך, וגם א"כ עדיפא הל"ל ולהקשות איך קאמר בריית' צדקניות הן, הרי עבדו איסור', אלא הקו' כמ"ש רשב"ם שאם המתינו כ"כ, ל"ה אדם נושא אותם, ר"ל שום אדם אפי' מי שכבר קיים פו"ר דהא הלכה כר"י לכתחילה ישא אשה בת בנים משום מצות לערב וכו', ומ"ש רשב"ם לפרש עוד וגם הן ל"ה להן להתעכב כ"כ וכו', אין ר"ל לפי שמצוות אשבת דא"כ הל"ל לא היו רשאין להתעכב וכו', אבל כתב רק לא הי' להן וכו' ר"ל מסברא בכדי שיקפצו עליהן ב"א מהוגנים וכוונתו דלא סגי לי' לרשב"ם בפי' ראשון משום דלמאן דל"ל דר' יהושע אתי שפיר הי' נושא אותן מי שכבר קיים פו"ר, א"נ מי שי"ל אשה אחרת לפו"ר, לכן פי' עוד לא הי' להן וכו' כדי שלא להינשא למי שי"ל צרה בצדה, וגם הרי י"ל מצוה שמסייעו לבעל לקיים מצותו דפו"ר כמ"ש ר"ן רפ"ב דקידושי' הנ"ל, ומה"ט אמרי' מצוה בה יותר מבשלוחה, וכיון שהיו צדקניות לא ה' להן להתעכב כ"כ מה"ט, ותדע דאי כוונת הש"ס להקשו' משום שמצוות אשבת, אין זה מתו' בתירץ הגמ' מתוך שצדקניו' הן נעשה להם נס וכו' ופי' רשב"ם בטוחות בצדקתם שיעשה להם נס וכו', והרי הכל ביד"ש חוץ מי"ש וכו' ואיך יבטחו בצדקתם שיעשה להם נס לקיים המצוה, נהי דהבא לטהר מסייעין