יהודה יעלה אבן העזר וחושן משפט תסג

דהא אי אפשר לחלקם מהיפוך להיפוך דקדושי ביאה וכן חופה דווקא בלילה בעי' אורח ארע' וישראל קדושים הם וכו' ולא ביום מהי תיתי לומר דכסף ושטר דווקא ביום ולא בלילה אתמהה, ופשיטא דלענין זה לא מקשינן הויה ליציאה דבגט טעמא רבה איכא משום דאיכא כתובה למישקל הו"ל כמו דין דאין דנין בלילה, ומה"ט הצריכו נמי בגט דווקא ב"ד של שלשה כמ"ש בתשובת נוב"י תניינא חאה"ע סי' ק"ה וקי"ד ועי' שלהי יבמות אבל בקדושין הרי א"צ ב"ד אף דקיי"ל שכתובה לארוסה דנפשוט האבעי' ממימרת אמוראים, הרי לא נתנה לגבות לה מיד ומותר גם בלילה כיון שאינו דומה לדין, ואדרבה קדושי כסף טפי דומה לדין דאית בי' ממון כסף הקדושין, משא"כ קדושי שטר, אבל באמת נ"ל גם קדושי כסף אין לו דמיון לדין כנ"ל: ואפי' את"ל נמי דגם בזה מקשינן הוי' ליציאה כספיקו של מהר"י מינץ והרא"ם הנ"ל, הנה השעה"מ קורא תמה עליהם על דפשיטא להו בגט לפסול נתינתו בלילה, ממתני' נכתב ונחתם בלילה כשר, ואמאי הא בשעת כתיבה בעינן שיהי' בידו לגרשה אז ובלילה אין יכול לגרשה כמו אמר ללבלר כתוב גט לארוסתי לכשאכנסנה אגרשנה ה"ז גט ולאשה דעלמא אינו גט עש"ה, ולענ"ד כיון דה"ט דבלילה לא משום דדמי לדין כיון דאיכ' כתובה למישקל הו"ל כתחילת דין, א"כ מתני' דגיטין י"ז י"ל בארוסה קאי דל"ל כתובה כשר בלילה שאינו דומה לדין, ומה"ט ג"כ דעת נוב"י הנ"ל לחלק דגט ארוסה א"צ בו ב"ד של שלשה ועי' רמב"ן ורשב"א בחי' שלהי יבמות מזה, וא"כ אטו היקשא הויה ליציאה מן הנשואין דווקא הוא הא י"ל איתקש הוי' ליציאה מן הארוסין דכשר בלילה שאינם דומים לדין כנ"ל, ועוד נ"ל על קושי' שעה"מ ממתניתן נכתב בלילה אמאי כשר, די"ל ה"ט לפסול גט בלילה כמו בחליצה וכ"כ הפ"ח באה"ע סי' קכ"ג ועי' רש"י ריש סנהדרין החליצה ומיאונין בשלשה ומהר"ם שיף שם ובתשובת נוב"י הנ"ל בכוונת רש"י שם, מכאן ואילך חסר: הק' יהודה אסאד: הג"ה מבן המחבר, באותו ענין אמרתי בסוגי' דשמ' יחפה במתני' נכתב ביום ונחתם ביום, בלילה ונחתם בלילה וכו' בלילה ונחתם ביום כשר וכו' הא דפתח ביום וכו' ואיפכא הול"ל כמ"ש ויהי ערב וכו' כדאית ריש מסכ' ברכות, וצ"ל אורחא דמלתא נקט, אבל ק' תרי חלוקי קמייתא מיותרים, ול"ל לא זו אף זו קתני דהו"ל ב' תיבות עי' תוס' רפ"ב דקדושין, ונ"ל דהרמ"א באה"ע ע סי' קכ"ג ס"ה בשם הר"י מינץ בס"ה סי' נ"ז ובתשו' הרא"ם ח"ב סימן ל"ה דאשה שקבלה גט בלילה אינה מגורשת, והב"י השיגו ועי' בח"מ וב"ש ופ"ח שם, והשעה"מ רה"ל גירושין כתב וז"ל מיהא ק"ק לדעתם מתני' דקתני נכתב ביום ונחתם בלילה פסול נכתב ונחתם בלילה כשר, ואם אית' דבלילה אינו יכול לגרש א"כ אינו יכול לכתוב דבעינן דבשעת כתיבה יהי' בידו לגרשה וכדגמרינן ביבמות פ' ר"ג ד' נ"ב אמר ללבלר כתוב גט לארוסתי לכשאכניס אותה אגרשנה ה"ז גט ולאשה דעלמא אינו גט ופסקו רבינו וכתב ה"ט מ' שנמצא כותב שלא לשמה שוב ראיתי להרב במ"ל בה"ל אלו פ"ו דין ג' שכתב גבי ההיא דהאומר לאשה דעלמא דמחוסר מעשה הוא דלא מהני, אבל במחוסר זמן דממילא קא אתי כ"ע מודו דמהני יע"ש ובהכי ניחא וכו' עכ"ל שעה"מ, ולענ"ד נ"ל לפמ"ש תוס' ביבמות נ"ב בהדי' דלמ"ד אדם מקנה דבר שלב"ל גם באשה דעלמא הוי גט כמו בשחרור כה"ג עש"ה, א"כ הא סתם מתניתן ר"מ היא דס"ל אדם מקנה דבר שלב"ל שפיר כשר נכתב בלילה, אבל טפי הו"ל לשעה"מ להקשו' מר"ש דסיפא נכתב ביום ונחתם בלילה אמאי כשר חתימתו בלילה, הא אין ראוי' לגרשה אז בלילה, דר"ש איהו ס"ל אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם כמ"ש תוס' בכתובות ר"פ נערה ד' מ"ב ד"ה ר"ש פוטר וכו' אמנם באמת לפי טעם הרמב"ם הנ"ל בהאי דינא משום שנמצא כותב שלא לשמה, א"כ לר"א דס"ל דעדי מסירה כרתי כתיבה בעי' לשמה, חתימה לא בעי' לשמה, והרי ר"ש לטעמיה כר"א ס"ל ע"מ כרתי לעיל בגיטין דף ט' ע"ב ודף יו"ד ע"ב א"ש דמכשיר נכתב ביום ונחתם בלילה אף דאין ראוי לגרש בו בלילה הרי חתימה לא בעי לשמה, וכתיבה היתה ביום שראוי לגרשה בו הו"ל לשמה, וא"כ גם מת"ק גבי נכתב בלילה ונחתם ביום לק"מ מה"ט גופא כיון דסתם מתניתן ר"מ דס"ל עדי חתימה כרתי לדידי' כתיבה לא בעי לשמה, לכן נכתב בלילה אף שאין ראוי לגרשה אז וה"ל כתיבה שלא לשמה כשר כיון דנחתם ביום, וא"כ ע"כ צ"ל קושי' שעה"מ אינו אלא מבבא אמצעית מנכתב ונחתם בלילה דכשר וגם ר"ש דסיפא לא פליג בזה אף דאיהו ס"ל אין אדם מקנה דבר שלב"ל והכי נמי קיי"ל וקשה, וצ"ל כתי' שעה"מ הנ"ל דזמן ממילא אתי, וא"כ מבואר דהא קמ"ל מתניתן בבא זו נכתב ונחתם בלילה ג"כ כשר דאל"ה שמעינן לי' מרישא דנכתב ונחתם ביום, וגם לא מסיפא דנכתב בלילה ונחתם ביום, או נכתב ביום ונחתם בלילה לר"ש דכשר משום קו' שעה"מ מ ה"א דפסול הגט קמ"ל מתני' כשר כתי' שעה"מ הנ"ל, ועדיין ה"א כשר דיעבד משמע ולא לכתחילה, לכן נקט נמי בבא קמייתא נכתב ונחתם ביום דכשר לכתחילה וכוללם יחד בלילה ונחתם בלילה נמי כשר אף לכתחילה ועי' בש"ס חולין ד' י"ח ותוס' שם אית' דלשון כשר תרתי משמע דיעבד וגם לכתחילה וכן כ' תוס' גיטין ריש דף ד' כנ"ל: ועפי"ז ניחא לי אחריתי דז"ל רש"י נכתב בלילה ונחתם ביום, היינו חד יומא ואין כאן גט מוקדם, ותמוה הא כשר בהדיא קתני, ונ"ל כוונתו נכתב בלילה וכו' אין כאן מוקדם דייקא לפוסלו, אבל פסול אחר יש בו משום דאין ראוי' לגרשה בלילה הו"ל שלא לשמה דמחוסר זמן נמי כמחוסר מעשה הוא מיהת לכתחילה ועי' רש"י יבמות נ"ב שם, א"כ צ"ל האי כשר לצדדין קאמר תרי בבי קמייתא ביום וביום, בלילה ובלילה קמא כשר לכתחילה ובתרא כשר בדיעבד וכמו ביום ובלילה חלוקה ג' כנ"ל: וא"ש נמי קושי' מהר"ם שיף לרי"ו דיש לבעל פירות עד שעת נתינה מ"ש דנקט מתני' בחלוקה ד' נכתב ביום ונחתם בלילה הל"ל רבותא אפי' נכתב ונחתם ביום וניתן בלילה פסול שמא יחפה וגם משום פירי שתטרוף שלא כדין ונ"ל לדעת פוסקים הנ"ל הנתינה בלילה לכ"ע פסול הגט ואף ר"ש לא פליג בזה משום אין דנין בלילה וגם לר"ל גם לרי"ו ל"ה פליג ר"ש במתניתן בכה"ג, וגם להב"י וסייעתי' דמכשירים בדיעבד הנתינה בלילה נמי א"ש דאי הוי נקט מתני' הכי ניתן בלילה פסול ה"א מוקדם דנכתב ביום ונחתם בלילה כשר גם לת"ק אלא ניתן בלילה הוא דפסול משום דין קמ"ל נחתם בלילה דווק' מוקדם הוא ופסול אף לתנו ביום, ואי תרי בבי קמייתא כשר לכתחילה קאמר כנ"ל, ע"כ ה"ט דשבקה מתני' הנתינה גם גבי נו"נ בלילה משום דלכתחילה מיהת אסור הנתינה בלילה כנ"ל וא"ש: הג"ה זו מידי"נ הג' מו' יוסף דיינא רבא ני', מה שכ' מרן הג' ז"ל בפשיטות דבקידושי שטר אם הוא כתב ידו א"צ לא ע"ח ולא ע"מ הוא דעת הרא"ש ז"ל יבמות ד' ל"א שכן כ' בפשיטות, אכן הרשב"א ז"ל בחידושיו יבמות ד' הנ"ל כ' בפשיטות להיפוך דבקידושין כ"י בלא עדים כלל לא ע"ח ולא ע"מ הו"ל מקדש בלא עדים ואין חוששין לקידושין כלל יעו"ש דמחלק בין קידושין לגירושין ובס' קרבן נתנאל הביאו ולפמ"ש הפ"י בקידושין שם ד' ס"ה בכוונת הגמ' שם התם קא מחייב לאחריני דהכוונה דאין קידושין לחצאין יעו"ש מלתא בטעמא י"ל חלוק יפה בין קידושין לגירושין] וכן פסקי' בשו"ע סי' ל"ב דצריך עדים יעו"ש. ומה שהביא מרן ז"ל ראי' מפירש"י במשנה גטין ד' פ"ו ושכ"כ תוס' יבמות ד' לא ע"ב בד"ה למעוטי: נראה לענ"ד באמת דהתוס' לטעמיי' אזלי דס"ל דכתב בכ"י גבי גט, הפסול הוא משום דהו"ל כגט שאין בו זמן כמ"ש להדיא גיטין ד' ג' ע"ב בד"ה כתב וכו' וא"כ שפיר כ' כיון דבקידושין א"צ זמן מה לי אם אין עליו עדים. אכן רש"י גיטין ד' פ"ו במשנה שם כ' טעם אחר דכ' בכתב ידו גבי גט פסול דלמא אתי לאכשורי בכתב סופר יעו"ש א"כ לפי"ז אין לחלק בין גיטין לקידושין וגם בקידושין כ"י בלא עדים כלל פסול וס"ל כשיטות הרשב"א לענין קידושין, אכן מ"ש מרן ז"ל בדעת הרמב"ם ז"ל שפיר כ', די"ל דדעת הרמב"ם כשיטות הרא"ש ז"ל: אמנם ק' לי על שיטות הרא"ש ז"ל מקידושין ד' ס"ה דפריך הש"ס על ר"נ א"ש דאמר המקדש בע"א אין חוששין לקידושיו מהאומר קדשתיך וכו' ממ"נ אי איכא עדים וכו' ולשיטות הרא"ש ז"ל מאי מק' הא י"ל בפשיטות דמיירי בקידושי שטר שא"צ עדים כלל, וכן שם ע"ב דמק' מבריי' משנים שבאו ממה"י ואשה וחבילה עמהם דמק' ג"כ ממ"נ אי איכא עדים וכו' וצריך הש"ס לדחוק, ולשיטת הרא"ש הלא א"ש בפשיטות דמיירי דאמרו שניהם שקדשה אותה בשטר כתב ידם בלא עדים וצל"ע ע"כ הג"ה: תשובה כד נשאלתי אם לחוש בזה"ז על המנהג שהביא בש"ע יו"ד סי' קע"ט, ובהג"ה רמ"א באה"ע סי' ס"ד שלא לישא נשים אלא במילוי הלבנה, ואת"ל חיישינן לכתחילה, אם יש עכובא בדבר אחר שכבר התחילו להכין לנשואין ע"כ, השאלה: תשובה, נ"ל פשיטא מלתא דגם הש"ע לא אמרו דיש לנהוג כן, אלא אשמעי' דנהגו כן בזמנם, ואין למחות בידם משום ניחוש או מעונן כמבואר בתשובת רמב"ן המיוחסת סי' רפ"ג