יהודה יעלה אבן העזר וחושן משפט תסא

הוא ופליג כדאית' בגיטין ד' ל"ח ע"ב ובסנהדרין ד' פ"ג ע"ב ועי' תוס' מנחות ריש דף ה' וא"כ לק"מ שני הקושי' על רב דמתני' דתני נקנית ותני מניינא למעוטי חליפין מוקי לה רב כהאי תנאי דמייתי לקדושי כסף מקיחה קיחה ורב פליג ועיי' בקדושין לקמן ד' י"ב ע"א: ועוד נ"ל לתרץ דצריך להבין למה הוצרך הש"ס כלל להאי סד"א הואיל וגמר קיחה קיחה וכו', ות"ל בלא"ה נמי מסברא חיצונה ה"א דאשה נקנית בחליפין כמו כל החפצים קרקעות ועבדים ומטלטלים, ונ"ל דתוס' בד"ה ואשה וכו' הקשו היכי ס"ד למילף משדה עפרון דאשה נקנית בחליפין הא שדה עפרון גופא לא מקני בחליפין דלא מצינו חליפין בנכרי, ותי' דשפיר גם בנכרי איכא חליפין, ובתשוב' הרשד"ם קורא תמה על שיטת הר"ת בזה דהא בפה מלא דיבר הכתוב וזאת לפנים בישראל וכו' שלף איש נעלו וכו' בישראל ולא בנכרי משמע וכן תמה עליו השעה"מ פ"א מהל' מכירה וצ"ע ע"ש ועי' ש"כ ותומים סי' קכ"ג מזה, ובחי' סוגי' דהרהינו פסחים ל"א ובחידושי סוגי' דגנב וטבח בשבת בב"ק ד' פ' ע"ב העליתי תירוץ למאי דקיי"ל פירי לא עבדי חליפין דכלי בעי' דומיא דנעל, וע"ז קאי מיעוטא בישראל בעי' דווקא כלי, אבל בנכרי גם פירי עבדי חליפין ע"ש, אמנם לקמן ד' ח' ע"א מוכח בגמ' גם בנכרי לא עבדי פירי חליפין, וכעת נ"ל לתרץ אליבי' דת"ק דר"י ולוי בב"מ דף מ"ז דס"ל בכליו של מקנה בעי' דבועז נתן לגואל וטעמא משום בהאי הנאה דמקבל מיניה גמר ומקני וכו', וזהו שמיעט הפסוק וזאת לפנים בישראל ר"ל וזאת לפנים בכליו של מקנה הוא בישראל דווקא מחשיב האי הנאה דמקבל מיניה, אבל בנכרי לא מחשיב האי הנאה דמקבל מיני' כיון דב"נ נהרג על פחות משו"פ קפיד טפי על קבלת ממון ממש ולכ"ע כליו של קונה בעי' בנכרי לר"ת ולק"מ כנ"ל, וא"כ נ"ל באמת בפשוט המ"ל דה"א אשה נקנית בחליפין כי קושיין, אלא משום דגמר קנין כסף באשה קיחה קיחה משדה עפרון ה"א בשדה עפרון גופא דנכרי היה לא מקני בחליפין דבישראל כתיב כי קושיי' מהרשד"ם וממילא גם באשה דילפי' מהתם מהי תיתי בה קנין חליפין, משו"ה קאמר הש"ס דז"א אלא גם בנכרי פשיטא דמקני בחליפין וכתירץ הר"ת ותירוצינו הנ"ל לקושי' מהרשד"ם, וממילא ה"א באשה נמי מקני בחליפין כמו שדה וא"כ לרב דלית לי' גז"ש קיחה קיחה משדה עפרון שהיה נכרי בפשיטות טפי מסברא חיצונה ה"א אשה נקנית בחליפין קמ"ל מניינא למעוטי חליפין ולק"מ כנ"ל: אבל קשה לשמואל ביבמות ד' נ"ז ע"ב אין חופה לפסולו', ורש"י ס"ל דכר"ה ס"ל חופה קונה א"כ מאי פריך הכא הא גם לר"ה שפיר י"ל מניינא למעוטי חופה ור"ל בשלשה אלו קונים אשה אף פסולות דקדושין תופסין בח"ל גם קידושי ביאה למעוטי חופה דקונה רק בכשירות ולא בפסולות, וכמו כן קשה בדף ה' לקמן דמקש' רבא על ר"ה חדא דשלש תנן ד' לא תנן דלמא ה"ט דלא תנן אלא הנוהג גם בפסולות משא"כ חופה, ונ"ל בפשוט באמת לשמואל לא אזלי קו' הגמר' הכא ולקמן אלא לר"ה תלמידי' דרב אליבי' דרב רביה דחופה קונה גם בפסולות קשיא מתני' מניינא למעוטי מאי וגם שלש תנן ד' לא תנן כנ"ל: וע"ד ענין חולה הידוע, שעומד על דעתו, ד' ירחם ויכפר עלי', והנה בהג"ה ססי' של"ה י"א וכו' ילך אצל חכם שבעיר שיבקש עליו רחמים ועי' בד"מ הביא דברי נמ"י שלמד כן מגמ' בב"ת ד' קט"ז שם, ובירושלמי פ"ב דתענית אמתני' עמדו בתפלה וכו' אית' א"ר מנא רמז לת"ח הוא שאדם צ"ל לרבו תישמע תפלתך ופי' הק"ע וז"ל רמז לת"ח שצריך אדם לילך אצל ת"ח שיבקש עליו בעת צרתו לכך כתיב יענך ד' ביום צרה שהיה דוד מתפלל על אחרים עכ"ל, ובתוס' ק ק"ע שם כתב וז"ל פי' שבקונטרס עיקר וצ"ל תשמיע תפלתך ומצינו כיו"ב בבבלי עכ"ל, ובגמר' דידן ברכות י"ב ע"ב אמר רבה בר חיננא סבא משמי' דרב כל שאפשר לו לבקש רחמים על חבירו ואינו מבקש נקרא חוטא וכו' אלא מהכא ואני בחלותם לבושי שק, והנה לפי' הק"ע, ראית ירושלמי אינו על זה שצריך לבקש כן מת"ח, אלא שראוי שהת"ח יעשה כן אפי' מעצמו כמו דוד שאמר יענך ד' וכו' וא"כ הו"ל לירושלמי להביא האי קרא דגמרן בברכות הנ"ל אלא משום דהא קאי את"ח לבד דצריך שיחלה עצמו עליו ועי' רש"י שם, אבל מקרא יענך ד' וכו' ראי' על כל אדם, אבל קשה טפי הו"ל להביא מקרא מוקדם בשמואל הנביא דמייתי ליה גמרן ושמעינן מינה תרתי ר"ל גם הא דצריך לבקש זאת מן הת"ח שיתפלל עליו כמ"ש שם בשמואל א' י"ב ויאמרו וכו' אל שמואל התפלל בעד עבדיך אל ד"א ואל נמות וכו' גם אנכי חלילה לי וכו' מחדול להתפלל וכו' וכיון שהוא מוקדם בפסוק ומייתי לה נמי גמרן ושמעינן מינה טפי כולה מלתא דירושלמי טפי הו"ל להביאו, ולכן נ"ל כוונת הירושלמי הוא עפ"י המ"ד רבה בפ' תבא, והי' אם שמוע תשמע וכו' אם שמעת למצותי אף אני שומע תפלתך ופי' המתנו' כהונה וז"ל דרוש בי' תישמע פי' תהא נשמעת ובתנחומא שם ז"ל ד"א אם שמוע תשמע תשמע תפלתך וכו' ד"א אם שמוע תשמע אם שמעת לקול רבך סופך שאחרונים שומעים לך וכו' עכ"ל יעש"ה, ונ"ל האי צ"ל דבירושלמי הנ"ל, הוא בר"ת צריך לשמוע, וא"כ ה"פ לפי שהקדים ירושלמי שם י"ח ברכות נגד י"ח מזמורים שכ' מראשו של תהלים עד יענך ד' וכו' מכאן אמרו המתפלל ואינו נענה צריך תענית א"ר מנא רמז לת"ח וכו' ר"ל ת"ח שאסור לו להתענות לפי שהו' ממעט במלאכת שמים וכמ"ש האי בר בי רב דיתיב בתעניתי, וכו' כיצד ומה יעשה שתישמע תפלתו לז"א רמז לת"ח הוא שאדם צריך לשמוע לרבו תישמע תפלתך כמ"ד אם שמוע תשמע הנ"ל כנ"ל, ולפירוש הק"ע קשה מאי שייאטי' דהא מימרא להתם בירושלמי וגם כל קושי' הנ"ל וצ"ע עליו, איברא גם אגמר' בב"ת קט"ז קשה דרש ר' פנחס כל מי שי"ל חולה וכו' ילך אצל חכם וכו' שנא' חמת מלך וכו' ואיש חכם וכו' וקשה אמאי לא הביא מקרא דשמואל הנ"ל, ונ"ל התם במעמד א' היו כל ישראל ואמרו לשמואל התפלל בעד עבדיך וכו' אבל לא הלכו אצלו, ולכן בברכות שם לא מייתי מהתם אלא שאם אין מתפלל נקרא חוטא, ובב"ב ילפינן מקרא דשלמה איש חכם יכפרנה משמע שיבקש כן מהחכם, וגם מדברי הנמ"י הנ"ל שלא הביא נמי ראי' מירושלמי הנ"ל ע"כ דלא מפרש לה כפי' הק"ע הנ"ל אלא כמ"ש הנלעכ"ד, ודי בזה, ולחכם וצדיק גדול כמי"ב ברמיזה, הכ"ד ידידו אוהבו, מוקירו ומכבדו, הדש"ת: הק' יהודה אסאד הג"ה מבן המחבר, בדברי מרן אבי הג' זצ"ל ניחא לי פי' רש"י לטעמי' בסמוך ריש ע"ב וז"ל בכלי וכו' אי יהיב לה בלשון חליפין וכו' נקט מלתי' בכליו של קונה והא פליגי תנאי ואמוראי בזה בב"מ מ"ז אי חליפין בכליו של מקנה בעינן או של קונה, אבל להנ"ל כל קוהג"מ לר"ה הוא רק אליבי' דרב אזלי ולדידי' צ"ל למעוטי חליפין ורב איהו דאמר בכליו של קונה, וגם א"ש תמיהת הרא"ש לקמן ד' ה' על הפוסקים כר"ה הא שינוי' דאביי אליבי' לקמן מלתא דלא כתיבא בהדיא לא קתני ליתי', דהא קתני במיתת היבם דלא נפ"ל אלא מק"ו לקמן ד' י"ד ע"ש, אמנם להנ"ל ניחא דאליביה דרב דווקא צריך לשינויא דחיקא של אביי לקמן דבנקנית לא תני מלתא דלא כתיב' בהדיא אע"ג ב דבקונה א"ע תני כה"ג נמי, אבל להלכה דקיי"ל כשמואל אין חופה לפסולות בלא"ה לק"מ קושי' רבא ד' לא תנן כנ"ל וא"צ לתי' אביי הנ"ל שפיר י"ל הלכה כר"ה כנ"ל: אבל ק"ל להפוסקים באלמנה אין חופה גומרת ולא קונה ג"כ לר"ה א"כ גם לרב דיש חופה לפסולות, באלמנה מיהת אין חופה לכ"ע, א"כ מניינא למעוטי חופה אתי דשלש אלו קונים באלמנה נמי משא"כ חופה, ומאי מקש' ש"ס הכא, וי"ל מה"ט הקדים המקש' לכלול הקושי' גם מניינא דסיפא ל"ל שאין כאן מקומו אלא ר"ל ודאי מנייבא דרישא דומיא דמניינא דסיפא אתי למעוטי קנין א' לגמרי שאין חופה קנין כלל באשה וכן חליפין כמו שאין חליצה קונה א"ע ביציאה כנ"ל, ועדיין לקמן ד' ה' קשה דלמא להכי ד' לא תנן דלא תני אלא קניינים הנוהגים בכל הנשים לאפוקי חופה שאינה קונה באלמנה כנ"ל תשובה כב הו"ש וכ"ט לאהובי בני רחימי הרב המאו"הג המופלג, ובקי נפלא, גן ההדסים, משדד עמקים, צדיק תמים כש"ת מוה' אהרן שמואל ני' האבד"ק קאטה, ע'ז הרבנית החשוב' הצנוע' תי' ונכדיי שי': מכתבך היקר קבלתי לנכון ושמחתי בשלותך וטובך ב"ה, וגם אתנו החיים והשלום תהל"י, ואבוא להשיב על קצת דבריך ע"ד מה שהקשית בקידושין דף ע"ז א"ד הא מנ' רבנן וכו' דאי ר"ש השתא איסור חמור על קל לא חייל איסו' קל על חמור מבעי' וקרא למה לי עי' פירש"י, והקשית אהו' בני ני' לפמ"ש ש במתני' וברייתא לעיל פ' האומר ד' ס"ב האומר לחבירו אם ילדה אשתך נקיבה הרי זו מקודשת לי אם הוכר עוברה וילדה נקיבה מקודשת, א"כ משכחת לה אחותו אלמנה איסור בת אחת בכה"ג שקידש אשה מאביה אביו של כהן הגדול בעודה עוברה אחר שהוכר עוברה, וברגע שנולדה מת המקדש ונתאלמנה ונעשה אחותו ואלמנה לכה"ג בב"א ואפי' ר"ש מודה באיסור ב"א דחל ושפיר איצטריך קרא גם לדידי' בכה"ג דמ"מ אינו לוקה משום אלמנה, א"ד הנעימים, ויפה ונכונה הקשית: