יהודה יעלה אבן העזר וחושן משפט תס

גי"ה קבלתי, וכתוב שמה השגות על שני התירוצים שכתבתי לו על קושייתו, וראיתי כי לא עמד על דבריי, ונבהל להשיב, וגרם לו זאת הקיצור במכתבי הראשון מפני ניחוץ הנוסע, לכן אפרש לו שיחתי ע"ד קושי' מעכ"ת לפי' רש"י בקדושין ד' י"ח ע"ב בד"ה ושוים וכו' דקדושין תופסין בח"ל ולתוס' ריש ד' י"ט שם מתוקם כר"ע, והא ר"ע ס"ל אין תופסין קדושין בח"ל: נ"ל חדא הרי מקרא ילפי' הא דמוכרה לפסולים ד' י"ט ע"ב לרבנן כדאיתא לי' וא"כ אפי' למ"ד אין קדושין תופסין בח"ל נמי גז"הכ הוא דמוכרה לפסולים דווקא ולא לקרובים דאל"כ לאמה מה ת"ל, ול"ל לחייבי עשה אתיא דלר' ישבב אליביה דר"ע כל שאין לו ביאה בישראל הולד ממזר ואפי' חייבי עשה עדיין תקשי לאמה ל"ל, ואפי' את"ל לבעולה לכה"ג אתי' וקרא מוקים ודחיק אנפשי' וכדמסיק בקידושין ד' ס"ח בקרא כי תהיין וכו', מ"מ תקשי אדמהדר בגמר' התם ד' ס"ח למילף קידושין תופסין בח"ל מכי תהיין טפי הו"ל למילף מן המוקדם בפ' יעוד לאמה או אם רעה בנישואי' שמוכרה לפסולים וכתיב אשר לא יעדה מכלל דתפסי בה קדושין, אלא ע"כ צ"ל אפי' אי אין קדושין תופסין נמי מצות יעוד מצותה בכך אפי' בפסולים וגזה"כ הוא וכמו שפי' רש"י ד' י"ח ע"ב בד"ה הכא שנתארמלה מקדושי יעוד וכו' אע"ג דאין מעשה קטנה כלום גז"הכ הוא שיהי' קדושין לריב"י וכו' וה"נ לרבנן דריב"י ולכ"ע הא לא כתיב לשון הוי', וע"כ אפי' אי אין קדושין תופסין בח"ל גזה"כ הוא מצות יעוד ואדרבה הא פריך ברייתא לאמה מלמד שמוכרה לפסולים והלא דין הוא אם מקדשה לפסולים לא ימכרנה וכו' והוצרך למצוא פירכא מה לקידושין שכן מקדשה אפי' כשהיא נערה וכו' אבל למ"ד אין קדושין תופסין בח"ל ניחא טפי דאיצטריך קרא דמוכרה לפסולים, וטעמא או משום דמצות יעוד חידוש הוא אפי' בע"כ של אב כמ"ש הריטב"א בקידושין י"ח ע"א בהא דמ"ד לא לבטל' הלכתא מינה וכו' לא משום דלא בעי' יעוד אלא מוכרה לשפחות בלבד וכמ"ש רש"י בהדי' ד' י"ט ע"ב בד"ה מלמד שמוכרה לפסולים וכו' שאין רשאי לייעד ואינו נמכרת להם אלא לשפחות בלבד עכ"ל, והא דאית' בש"ס ריש ד' כ' מה לפסולים שאם רצה לייעד מייעד וכו' לאו סתמ' דגמר' קאמר הכא אלא מדברי ר"א בברייתא הוא דמקשה לנפשי' והא דין הוא ומשני הכי משום דס"ל קידושין תופסין בח"ל גלי קרא במוכרו לפסולים לשפחות בלבד ולא לקרובים בלבד כמו דפוסק ע"מ שלא לייעד שאינה מוכרה לאמה בלבד לרבנן דר"מ: ועוד דהא לכאור' תמוה על פי' רש"י ד' י"ט ע"ב בד"ה שמוכרה לפסולים ממזר ונתין שאין רשאי וכו' עכ"ל, ומ"ש דשביק רש"י פסולים דנקיט ברייתא דושוים אלמנה לכה"ג גרושה וכו' לכהן הדיוט שנקט אחרינא ממזר ונתין, ונ"ל פשוט משום דקשי' לי' על ר"א בבריית' דפריך והלא דין הוא אם מוכרה לפסולים לא ימכרנה לקרובים, ומאי קושי' הא ודאי קרובים איסור שווה בכל חמיר טפ' מאיסו' כהונה שאין שוה בכל, ואיך נדון את החמור מן הקל להקל, לכן פי' רש"י פסולי' ממזר ונתין דהוי נמי איסור שוה בכל ולכן הוצרך ר"א לתרץ דקדושין תופסין בח"ל, אבל ברייתא דושוין פסולי כהונה נקט א"ש לר"ע נמי דמוכרה לפסולי כהונה מגזי"הכ אע"ג דאין מוכרה לקרובים ולממזר ונתין כנ"ל וה"ט דשבקי' ברייתא דושוין וכו' לממזר ונתין משום דלר"ע לטעמי' דינם כקרובים: ועוד נ"ל לתרץ באופן דרש"י ור"ת אזלי לטעמייהו דצריך להבין פי' רש"י משום דקידושין תופסין בח"ל מקרי יעוד, כיון דבאיסו' הוא מקדש א"כ ניהו דתופסין בה מאי בכך הא אסור לבוא עליה, וצ"ל מ"מ מצד יעוד שייך בה מיהת בזה דתופסין הקידושין כדס"ל ל למ"ד ד' כ' מוכרה נאביה משום צד יעוד דבנו ק"ל עדיפא ה"ל לרש"י לפרש דשייך בה יעוד ממש ומותר לבוא עליה בהיתר גמור משום עשה דוחה לל"ת ואין לך צד יעוד גדול מזה, וליכא למימר כיון דאפשר בפדוי' אין עשה דוחה ל"ת דאפשר לקיים שניהם ואסור לבוא עליה וליכא בה שום צד יעוד אחר אלא בתפיס' הקדושין דהא מתני' ספ"ק דבכורות משוי להו מצות יבום קודם למצות חליצה מצות יעוד קודם למצות פדוי' והרי ביבום אמרי' מה"ט עשה דוחה ל"ת ולא מקרי אפשר לקיים שניהם כמ"ש יבמות ד' כ', א"כ הה"נ ביעוד וא"כ קשה כנ"ל עדיפא הו"ל לרש"י לפרש דשייך בה צד יעוד ואפ' בביאה בהיתר כנ"ל, ונ"ל דז"ל רש"י ד' י"ט ע"א בד"ה הוא תני לה וכו' אם אינה מודיעה שתקבל עליה אין כאן קדושין עכ"ל, הרי דס"ל לרש"י דעת דידה בעי שתקבל עליה ותרצה ובכה"ג דאלו אמרה לא בעי' מי אית' לעשה כלל לא דחי עשה לל"ת כמ"ש בכתובות ד' מ"ס, לכן הכריח רש"י לפרש דצד יעוד השייך בה רק משום תפיס' הקידושין, אבל בביאה אסורה עליו, וזהו רש"י לטעמי' אבל הר"ת לטעמי' בתוס' קידושין ד' ה' ע"א בד"ה שכן וכו' פ' שצריך רק להודיע אבל א"צ מרצונה אלא אפי' בע"כ דבת ובע"כ דאב עש"ה, א"כ דפשוט איכא צד יעוד בח"ל וביאה ממש ובהיתר משום דדחי' עשה לל"ת אפי' אי אין קידושין תופסין נמי, אבל לקרובים אין מוכרה דאין עשה דוחה לל"ת וליכא שום צד יעוד וגם הרמב"ם לטעמי' בפ"ד דעבדים דס"ל כרש"י דבעי' רצונה כמ"ש כ"מ ובמ"ל הלכה ח' שם לכן פי' נמי בהלכה י"ג שם כדברי רש"י ומשום ח"ל תופסים הקידושין, וא"כ רש"י לטעמי' לא מצי גרס כר"ת דתיתי ברייתא כר"ע ור"ע לטעמי' ס"ל אין קידושין תופסין בח"ל תקשה קושי' מעלתו, אבל ר"ת לטעמי' לק"מ קושייתו כנ"ל והוא נכון, וכן הי' כוונתי במכתבי הקדום, אלא שקצרתי בדברים, ועתה עלה בדעתי עוד שני תירוצים באלמנה לכה"ג דאתי שפיר אפי' לר"ע די"ל ברייתא כר' סימאי אליביה דר"ע דס"ל מן הכל הי' עושה ר"ע ממזר חוץ מלאלמנה לכה"ג וכו', ועוד י"ל כאידך ברייתא ד' כ' דאפי' למ"ד אין מוכרה לקרובים מוכרה לאביו דאיכא צד יעוד לבנו וה"נ מוכרה אלמנה לכה"ג דאיכ' צד יעוד לבנו כהן הדיוט, אבל עדיין תקשי מגרושה וחלוצה לכהן הדיוט לכן העיקר כמ"ש תחילה: ומ"ש מעלתו לתרץ קושייתי על הב"ש רסי' ל"ג בשני אופנים דבריו תמוהים, באופן א' כתב לתרץ קושי' הלח"מ על הרמב"ם דגמר' מיירי בכסף ושטר לא צריכא לומר בתחילה אין וממילא מתורץ קושייתי ג"כ ע"כ ת"ד: דבריו אין מובנים דבונה מערכה על הדרוש, דהא גופא קשי' גם להב"ש גם להרמב"ם מפה"ג אי במדבר עמו וכו' אפי' לא אמר נמי וכו' דלמא בקדושי ביאה מיירי ובעי' אמר דווקא אי משום דלא אמרה היא אין אי משום סברת הב"ש, ועוד טעה מעלתו במ"ש הלח"מ בשם מהרי"ק וסבר דמהר"י קולון קאמר, ובאמת כוונת הלח"מ על הר"י קארו שכתב שם בכ"מ וז"ל הלכה ח', הי' מדבר וכו' ורצתה משמע דהיינו נתרצה ונתפייסה דאמרה אין וקמ"ל דאעפ"י שהוא לא אמר כלום כשנתן בידה מקודשת אבל אם לא אמרה אין וכו' ליכא הוכחה דלשם קדושין קבלה וכו' עכ"ל ע"ש, והנה מלשון כשנתן בידה וכו' ולשם קידושין קיבלה מוכח דבכסף ובשטר נמי הכי הו' דס"ל למהר"י קארו בכוונת הרמב"ם והקש' הלח"מ שפיר ולא הועיל מעכ"ת כלום גם לקושי' הלח"מ גם לקושי' דידי: ובאופן אחר תי' דהא ספיקא דהב"ש תליא בפלוגת' דר"י ור' יוסי מהיכא נפ"ל קדושי ביאה אי מבעולת בעל אי מובעלה וכו' במחכ"ת שגה בזה דפלוגת' דר"י ור' יוסי במדבר עמה על עסקי קידושיה וכו' ולא פירש רק מדרבנן פליגי אי מהני דצריך לפרש דאמר ר"י היינו מדרבנן וכל צריך מדרבנן קאמר כמ"ש ביבמות ד' ע"ב ע"א והא צריך קתני וכו' וא"כ אנן דקיי"ל כר"י ובקידושי ביאה מסתפק הב"ש היינו נמי מדרבנן אבל מה"ת ודאי מהני לכ"ע, וא"כ ליתא לתי' מעלתו דתליא הא מהיכ' נפ"ל קידושי ביאה מאיזה קרא כמובן. הכ"ד אוה"נ דש"ת הק' יהודה אסאד: תשובה כא חו"ש וברכה וכ"ט, לקדוש ישראל, ראש גולת אריאל, ה"ה ידי"ע וידי"נ, הרב הגאון האמיתי, מאור הגולה, שר התורה, צדיק יס"ע, כקש"ת מו"ה יחזקאל בנעט ני' האב"ד ור"מ בעוב"י ק"ק נייטרא יע"א: מכתב קדשו היקר ונחמד לי השגתי לנכון, והנני להודיעו כי עשיתי שליחותו בדבר ד' הידוע, ופקודתו שמר' רוחי, וכפי הנראה והנשמע ב"ה דברי עשו רושם ופרי, כן יהי' ד' תמיד בעזרתינו, ויהי' עם פינו וכו', וע"ד הקושי' שהעמידני הדר"ג גי' בקדושין בסוגי' דחופה קונה, ולר"ה דאמר ח"ק מק"ו למעוטי מאי וכו' סד"א הואיל וגמר קיחה קיחה מש"ע וכו', לפי' רש"י לקמן דף ד' משמע דס"ל ר"י אמר רב דנפ"ל קדושי כסף מאין כסף לית לי' גז"ש דקיחה קיחה, ורש"י במס' יבמות ד' נ"ז ע"ב פי' דרב ושמואל התם ס"ל כר"ה דחופה קונה א"כ לדידי' תקש' לרב מניינא למעוטי מאי למעוטי חליפין ל"ל דמהי תיתי וכו', והאריך בזה הדר"ג ני', הנה באמת בעיקר הקושי' כבר עמד עלי' הגאון ב"ס מהר"ם ברבי, והדר"ג ני' כוון הרבה לדבריו, ושני נביאים מתנבאים בסגנון א', אבל לענ"ד נ"ל בפשוט דהא תקשי' נמי לעיל בר"פ דמסיק הש"ס דה"ט דתני נקנית ולא מתקדשת ה"ט משום דגמר כסף קיחה קיחה וכו' ואקרי קנין, ולפי' רש"י הנ"ל עדיין תקשי' לרב ממתני' מ"ש דתני נקנית, ונ"ל פשוט הא ש"ס לקמ' דף ד' מייתי ברייתא ותנא מייתי לה מהכא ואי רב לית לי' האי גז"ש לרש"י צ"ל מתניתא קרמית עלי' דרב רב תנא