יהודה יעלה אבן העזר וחושן משפט תנט

חיישי' כלל ואם גם ודאי ש"פ הוא עכ"פ אותו עד אחד לא ראה אם טבעת מעש ההוא ש"פ ואין עדותו כלום גם לר"פ וכמ"ש הר"ן בסוגי' דשיראי ל"צ שומ' כה"ג באין העדים יודעים שדרכו להתייקר בו ה"ל כקידושין בלא עדים ולא מהני אפי' שניהם מודים ובב"ש סי' ל"א סק"י וס' למ"ד סק"ט וכן העלה בתשו' הרדב"ז ח"ג סוף סי' תק"ב וז"ל תו איכ' טעמ' אחרינ' שהרי לא ראו העדים מה נתן לה ואיכ' כמה ספיקי וכו' שמא נתן לה פרוטה פסולה שאינה שו"פ ואת"ל נתן לה כסף שמא מטבע מזויף הי' ולא סמכה דעתה וכו' כיון שהספק הוא בעיקר הדבר אם נתן לה כסף או לא וכו' אין כאן עדות כלל אוקמי' לה אחזקתה וא"ץ גט וכו' תו איכ' טעמ' אחרינא לבטל הקדושין שהרי העד האחד לא הי' מכירה וכו' וכו' ואפי' שהעד השני מכירה עד אחד בקידושין לאו כלום הוא ואפי' לדעת המחמיר עד אחד ועדות כמו שאינו מבורר מודה הוא שאינו כלום וכו' עכ"ל הרדב"ז, והיינו ממש בנ"ד וכדכתבנו הנ"ל: ועוד נ"ל כיון דרב מנגיד למאן דמקדש בלא שידוכין וזה הכל יודעים משום פריצות' אומדנ' דמוכח הוא על טענתם שלא כוונו לקידושין כ"א לשחוק והיתול, ולק"מ בזה קו' הח"מ דברים שבלב הם, דמוכיחים הם, שוב ראיתי בתשו' אבני שוהם ססי' נ"ח הגאבד"ק העסין כתב כן: וסיים וז"ל וגדולה מזו כתב מהר"ם לובלין בתשו' סי' ס"ד להתיר בלי גט באומדנא דמוכח שהי' רק שחוק והיתול יען שלא זו הדרך בימינו לקדש שום אשה כ"א עד כניסתה לחופה וכו' והגאון מ"ב בתשו' ט"ז שאין לחוש למעשה קידושין הללו בעד א' ובמעשה לשון נגד המנהג בלי חופה ובלי כנופי' אין זה אלא מעשה הבל וריק גם במהרי"ל תשו' צ"ו הסכים מהר"ש להתיר בשביל כך וכו' עכ"ל תשו' אבני שוהם הנ"ל, והאי דידן עדיפ' עפ"י כל הני טעמי דאמרן איכ' ס"ס טובא ואוקמ' בחזקת פנוי': ועוד אחת יש להעיר בנ"ד כי קבלת העדות הי' שלא בפני הבתולה וגם הודאתה חוץ לב"ד הי' שלא באתה לב"ד מחמת בושה וכפי מכתב פרו"מ ני' נראה שלא הושיב ב"ד של ג' לקבלת העד ולא להודאת המקדש ובזה יפה עשה שלא להחזיק עי"ז קלא דקדושין ובאמת אם הי' מושיב ב"ד גם כן ה' קול ושוברו עמו כמו עכשיו יעיי' בתשו' משאת בנימין סי' ק"ו מזה ומתבאר שם נמי ע"ש המרדכי וסייעתו אפי' לרווח' דמילת' אין להחמיר כה"ג להצריכה גט לפסלה מן הכהונה על מגן וגם משום תיקון העולם שלא יפרצו וכו' ולעגן בנות ישראל יעו"ש. ובתשו' אבן השוהם סי' נ"ד בשם ת' מיימי', ועדיפ' הו"ל להביא מתשו' הרשב"ץ ח"א סוף סי' קנ"ד בשם תשו' הרשב"א שאין להחמיר להצריכ' גט שלא מן הדין דחומר' דאתי לידי קולא היא שאם יבוא אחר ויקדשנה וודאי לא תצריכנה גט משני אעפ"י שהיא לשני מקודשת גמור' ועוד שאם יקדש זה אחותה תתירנה בלא גט ויאמרו שאין קידושין תופסין באחותה וכו' עי' תשו' הרשב"א סי' תתנ"ו ועוד בתשו' התשב"ץ חלק רביעי הטור השני מחוט המשולש שאלה ד': ומה שהעיר הדר"ג ני' עוד אחת, שהיתה באותו מעמד גם בתולה אחת שלא ראתה נתינות הטבעת מידו לידה רק שמעה דיבורו שאמר הא"מ לי ונמצא א' מהם פסול כל העדות בטל, יפה כיון בכוונת הב"ש סי' מ"ב סק"ח והש"ך ח"מ סי' ל"ו סק"ב ב וכ"כ אבני מלואים שם ואין הפנאי מסכים להאריך בפרט זה, עכ"פ העולה מכל דברינו הנ"ל שמסכים אני להוראת הדר"ג ני' בזה, ולמטיי' שיבא מכשורא להתיר הבתולה לעלמא בלא גט, יתענג על רב טוב וחדות ד' יהי' מעוזו בשמחת יו"ט הבע"ל כנפשו היפה ונפש אוה"נ הדש"ת הק' יהודה אסאד: תשובה יט שלום וישע רב, יבא ויקרב לידי"ע וידי"נ ה"ה הרב המאו"הג וכו' צדיק ונשגב ק"ש מוה' דוד סודיוטץ ני' אב"ד בק"ק בעטשקי, וכעת הו' הה"ג דק"ק פאסטאך: מכ"ק קבלתי, וע"ד הקושי' שתמה כת"ר לשיטת הראב"ד ריש ה"ל אישות דבמיוחדת ליכא איסור קדישה מדאוריי', א"כ בקטנה שלא מיאנה והגדילה ועמדה ונשאת דאמר רב א"צ גט משני אדם יודע שאין קדושי קטנה כלום וחזקה אין עושה בעילתו בעילת זנות וכו', והקש' מעלתו ני' ממנ"פ מדאוריי' הא ליכא בעילת זנות כיון דמיוחדת היא לו בקדושין וגם מדרבנן הרי תפסי קדושי קטנה, אלו תד"ק ויפה הקשה, וכבר קדמו ועמד בזה הגאון בתשוב' בית אפרים חאה"ע סי' מ"א, ותי' הגאון שם ס"י היש"ש יבמות פ"ג סי' י"א משום ביטול מ"ע ארוסין ונשואין וכו' ע"ש: והנלע"ד ליישב הרי אמרי' דה"ט דתקנו רבנן קדושין לקטנה כדי שלא ינהגו בה מנהג הפקר הרי מוכח דאי לא דתקנו דתפסי בה קידושין להצריכה מיאון נוהגים היו בה מנהג הפקר אע"ג שהיא מיוחדת לאחד כיון שאין לה דעת עד שאפי' פיתוי קטנה אונס הוא וע"י שתקנו לה קדושין נזהרין ממנה בני אדם ומיוחדת נעשתה ע"י הקדושין דרבנן איננה תו מופקרת והרי מיוחדת נמי בלא קדושין דאוריית' כגון ע"י אביה הו"ל ביאת זנות מדרבנן גם לראב"ד, ולולא דתקנו דתפסין קדושין בה מדרבנן היתה ביאת זנות דאוריי' דקטנה אפיל' מיוחדת מופקרת היא ותו לק"מ קושי' מעלתו הנ"ל, ועוד אמינא לפמ"ש ביבמות ד' ס"א ע"ב כהן לא ישא קטנה דשמא איילונית היא וכל ביאה שאין בה פרצה בעילת זנות שנאמ' הזנו ולא יפרוצו יעו"ש בתוס' ד"ה כל וכו' א"כ אפשר דמה"ט בקטנה מודה הראב"ד דגם מיוחדת הו"ל קדישה אסור מדאוריי' כיון דגם בקדושין דאוריי' ע"י אביה ביאה שא"ב פרצה היא דקטנה לאו בת לידה היא כנ"ל, אלא דבחידושי ריש כתובות הוכחתי בס"ד בהיפוך ממש דבקטנה ליכא כלל איסור קדישה אפי' במופקרת מדאוריי' עפ"י קושי' הרא"ם פ' וישב מיהודה ותמר ואין כאן מקומו לקבל אריך, אמנם הרא"ם שם ע"כ גם בקטנה ס"ל אסורה מדאו' וגם מסתבר דמופקרת היא וזונה דאו' ועי' תשו' הרא"ש כלל ל"ג סי' ג' והמחבר באה"ע רס"י כ"ג ולא ישא קטנה שא"ר לילד כתב הב"ש שם סק"ב בשם הב"ח דפליגי ומשום הוצאת זרע הוא אסור א"כ פשיטא דהו"ל ביאת זנות ועי' מש"ל בתשו' ובחידושי לאה"ע: ענ"ל לתרץ דהא מיאון מפקיע הקדושין למפרע ונמצא בעילתו למפרע בעילת זנות מדרבנן כמ"ש תוס' ביבמות ד' ק"ח ע"ב בד"ה לאיסור כרת וכו' וכפי' רש"י שם ד' ק"ז ע"ב בד"ה דתני רמי וכו' וד' י"ב ע"א בד"ה מיאנה דהו"ל כאנוסה ומפותה וכזונה אצלו, א"כ פשיטא דכל עוד שהיא קטנה בהאי פחדא יתיב האי גברא שמא תמאן ונמצא כל בעילותיו למפרע ביאת זנות, לכן מיד שהגדילה גמר ובעל לשם קדושין מה"ט שמא תקבל קדושין מאחר והן הן מיאוניה לבטל הקדושין קמא למפרע כנ"ל ולולי דמסתפינא נ"ל עוד כיון דכל טעמ' דתקנו קדושין לקטנה הוא שלא ינהגו בה הפקר, היינו כל משך זמן שהיא קטנה, אבל מיד שהגדילה דבלא"ה לא ינהגו בה הפקר דבת דעת היא אוקמוה אדאוריי' ופקעו קדושיה למפרע ממילא דאין מעשה קטנה כלום ושפיר אמר רב א"א עושה ביאת זנות, אלא דז"א דלא פקעו קדושי קטנה בכדי ואדרב' מיד שהגדילה לא סגי לה במיאון אבל לא בעל נמי עכ"פ מדרבנן, לכן נ"ל עיקר כמ"ש בראשונה, ומ"מ י"ל כיון דהגדילה לית' תו לטעם התקנה מצות חכמים הוא שיקדשנה מחדש בביאתו כיון שאפשר לקדשה קדושי תורה, ואם לאו ביאת זנות הוא מכאן ולהבא מדרבנן כנ"ל, הכ"ד אוה"נ הדש"ת הק' יהודה אסאד. הג"ה זו מידי"נ הגאון מ' יוסף קליין דיינא רבא ני', מ"ש מרן הג' ז"ל בתי' השלישי דכוונת הגמ' במה דאמרי' אדם יודע וכו' וחזקה אין אדם עושה בב"ז, היינו משום דירא לנפשי' דשמא תמאן בו ויעקרו הקידושין למפרע ותהי' בב"ז וע"כ מיד כשהגדילה גמר ובעל לשם קידושין שלא תוכל למאן בו: לכאורה תמוה הלא כשהגדילה אף אם לא בעל לא תוכלו למאן כמבואר בש"ס נדה פ' בא סימן ד' נ"ב עד מתי הבת ממאנת עד שתביא ב' שערות. והיינו אפי' לא בעל דבבעל הא לא פליג ר"י דאמרי' התם דמודה ר"י בבעל. יעו"ש ברש"י בד"ה שוב שכ' אפי' הכי לר"מ לא ממאנת כיון שהגדילה שעה א' ולא מיחתה שוב א"י למחות, וכן מבואר להדי' בתוס' יבמות ד' ק"ט ע"ב בד"ה הוא עדיף מנאי, ומרן ז"ל בעצמו כ' בסמוך לדחות תי' הרביעי שכ' ואדרבא מיד שהגדילה לא סגי לה במיאון אפי' לא בעל, אם לא שנאמר שכוונתו ז"ל שבדחוי זה נדחה גם תי' השלישי. גם תי' הראשון שמעתי ולא אבין כוונתו ז"ל ודבריו הקדושים שגבו ממני כי ודאי בזה דבריו נכונים מאד כי קטנה לא הו"ל מיוחדת רק ע"י הקידושין. אכן עכ"פ כיון דכבר קדשה בקטנותה א"כ ע"י הקידושין נגד הד"ת ת הו"ל מיוחדת, ונגד הדרבנן הו"ל מקודשת ומה בעילת זנות שייך כאן: תשובה כ שלמא רבא, וחייא אריכא לכבוד ידי"נ הרב המאו"הג המופלג ומפורסם צדיק תמים, כ"ש מוה' מאנדל נייטרא ני' אבד"ק רעטע יע"א: