יהודה יעלה אבן העזר וחושן משפט תנז

בשם הרא"ם חוששין לקידושין בעד א' או לא, והן הדר"ג ני' כביר מצאה ידו בגמר' ובסבר', ואינו צריך לדידי, אבל ענותנותו תרביני לחוות דעי גם אני להודיעו דעתי דע' תורה, ולרצונו אומר הנני: הנה הדר"ג ני' פתח בכחא דהיתירא עפמ"ש הרמ"א עצמו במקום דחק ועיגון א"צ להחמיר וה"נ בנ"ד גם צד החתן גם צד הכלה שניהם דלים ורקים מכל משען לחם ואפי' על הוצאות הגט שכר סופר ועדים אין להם מקרי דוחק ועיגון, יש לסמוך על הרוב המקילין כיון דלכ"ע רק חששא דרבנן הוא כמ"ש הנוב"י תניינ' חאה"ע סי' ע"ה מעצמו וגם משמי' דמהרי"ט ע"כ טעם הסמ"ג שהחמיר ול"א סדר"ב להקל משום דאפשר לתקן וליתן לה גט משא"כ בנ"ד: ולענ"ד לטעם זה לא הועיל רק להתיר' לעלמא בלא גט, אבל עדיין צריך לחוש ולאסרו על קרובותיה, וכן לאסרה על קרובותיו דבזה ליכא דחק ועיגון אם יאסרו בקרובות בלבד, ובאמת גם על היתר הנוב"י שם בד"ה ואומר אני וכו' לפי שהמקדש הלך מזה רחוק מ"ם פרסאות וא"א להשיג ממנו בנקל שיתן גט נחשב זה לדחק ועיגון וכו' יש לפקפק בזה, ועוד הא מלת' דגם ר"פ דאמר חוששין היינו מדרבנן שכתב הנוב"י ומהרי"ט הנ"ל לאו מלתא דפשיט' הוא, והנוב"י עצמו בד"ה ואומר אני וכו' הנ"ל כתב וז"ל ואפי' אם נפרש היינו שמסופק בדבר ומסופק גם בדין תורה עכ"פ ר"פ מספק' לי' וכו' יעו"ש, וכן בתשוב' בית יוסף דיני קידושין שאלה יו"ד מסופק בזה בפי' חוששין למ"ד וז"ל ועוד נ"ל לתרץ דאפי' מדאוריי' ובהא פליגי דמר סבר לא שייך הכ' למילף דבר דבר מממון דס"ד לא קרוי דבר שבערוה אלא דבר שהי' עכשיו ערוה והיא ג"כ ערוה קודם לכן ל"ש לאיסור ל"ש להיתר, אבל דבר שאינו עכשיו ערוה ונתרצה לעשותו ערוה כגון הכא שהיא פנוי' ובעד א' נחוש לקידושין לא מקרי דבר שבערוה ולכך לא שייך הכ' למילף דבר דבר מממון ומר סבר דבקידושין אתעביד' ערוה דבר שבערוה מקרי, והשתא א"ש הא דטרח רב אחדבוי ורב' לאותבי' לר' נחמן דאמר אין חוששין ולאותיבי' דחוששין משום דלא חשיב לי' דבר שבערוה וכו' עכ"ל, וכן נרא' לי מלשון רש"י ד' ס"ה ע"א בד"ה מהו הא דתני' אין חוששין משום דלא מהימן הוא והא הימני' או דלמא משום דאין קדושין חלין בלא עדים ויליף דבר וכו' משמע אי חיישי' מדאו' אבעי להו דהא הימניה שניהם מודים כמו בממון לשבועה, וכ"מ מלשונו בד"ה ואי ליכא וכו', וכן נ"ל מוכח דעת התוס' ד' ס"ו ע"א ד"ה אמר אביי וכו' תימ' והא אמרת המקדש בע"א אין חוששין לקידושין וכו' משמע דאי הוי ס"ל חוששין לא קשי' להו, ואי חיישינן רק מדרבנן קאמר לפמ"ש תוס' כתובות ד' נ"א ע"ב אי חיישי' מדרבנן קאמר אין מוציאין אשה מבעלה על כך ואיך קאמר אביי היא היא לאפוקה מבעלה, וע"כ דתוס' ס"ל למ"ד חוששין מדאו' נמי קאמר, וכ"מ מלשון הקושי' א"ל ר' אשי לר' כהנא מאי דעתך דילפת דבר דבר מממון, ואי חוששין לר"פ רק מדרבנן ע"כ גם לר"פ ה"ט דיליף דבר וכו' ומ"ש לר"כ דפריך מאי דעתך דילפת וכו' אע"כ דלר"פ חוששין מדאו' דלא יליף דבר דבר וכו' וכמ"ש הב"י בתשו' הנ"ל, וכן מוכח דעת התוס' רי"ד שתירץ באמת קושי' התוס' ד' ס"ו הנ"ל על אביי די"ל אביי ס"ל כר"פ חוששין לקידושין ע"כ חוששין מדאו' כנ"ל וכמו חיישי' דכתובות נ"א, וכן בקידושין ה' ע"ב נתן הוא ואמרה היא וכו' וחיישינן מדרבנן, משמע דחיישי' סתם מדאו' משמע ועי' בר"ן שם, וכן בקידושין י"ב חיישינן שמא שו"פ במדי להרמב"ם הוי ספק קידושי דאוריי': ואין להקשות לפי"ז דחוששין ספק דאו', א"כ מאי פריך רבא מבריית' דב"ה אומרים צריכה גט שני ור' אחדבוי מיתיב מבריית' דצריכ' שני גיטין, הא לישנא דצריכה מדרבנן משמע כדאית' ביבמות ד' ע"ב ע"א, והנך אמוראי אין חוששין לקידושין מדאו' מספק לאפוקי ממ"ד חוששין, ז"א דברייתא דמותיב מינה ר' אחדבוי פירש"י וש"מ אפי' אינה מוד' צריכה גט, והא וודאי במכחשת לכ"ע רק מדרבנן חוששין להס"ד צריכה דייקא ב' גיטין קתני, אבל בשניהם מודים פירש"י ותוס' הנ"ל למ"ד חוששין מדאו' ועוד דלשון אין חוששין וודאי משמע אפי' מדרבנן אף את"ל חוששין למ"ד מדאו' קאמר ומותבי שפיר משני הברייתות דצריכה גט קתני מדרבנן ולא הל"ל אין חוששין אלא הל"ל אינה מקודשת כנ"ל: אלא דהנוב"י הרי כתב דאפי' את"ל כן דחוששין מספק דאו' עכ"פ ר"פ מספק' לי' ור' כהנ' פשיט' לי' ולא נשבוק פשיטות' דר' כהנ' משום ספיקו דר"פ, וא"כ לכל הדעות חששא בעלמא הוא שחשש הסמ"ג ולכן במקום דחק ועיגון יש להקל וכו' ולענ"ד לתי' תוס' רי"ד הנ"ל דאביי נמי כר"פ ס"ל, וכרבי' רבא דהי' מותיב על ר"נ ד' ס"ה ע"א ממתני' הוא אסו' בקרובותי' וגם מבריית' דב"ה אומרים צריכה גט שני, ולא ניח' לי' לאוקמ' מתני' שקידשה בפני פלוני ופ' והלכו למדה"י שפיר י"ל וודאי שבקי' פשיטות' ד' כהנ' משום ספיק' דר"פ ואביי ורבא רביה דר"פ וגם ר' יהוד' דאמר אין ולאו ורפי' בידי' ואף דתוס' ד' ס"ו תירצו קושייתם על אביי גם אי ס"ל אין חוששין וכו' ובתשו' הב"י דיני קידושין סימן יו"ד הנ"ל הקשה כן על התוס' מנ"ל דאביי ס"ל אין חוששין דלמא ס"ל כר"פ דאמר חוששין, ותוס' הוכיחו כן מדטרח אביי לאשמעי' עד אחד אמר לו אכלת חלב נאמן לשמעינן עד אחד אומר נתקדשה נאמן דהוי חידוש טפי אע"ג דהוי דבר שבערוה וכו' יעי"ש, מ"מ הסמ"ג והרא"ם ומרדכי י"ל דס"ל כתי' התוס' רי"ד הנ"ל, ופסקו כר"פ ואביי וכו' חוששין מספק דאו', ואפי' במקום עיגון: ומבואר א"כ דנסתר הכרח וראי' נוב"י ריש סי' ע"ה הנ"ל להגאונים שפסקו דלא כסמ"ג לחוש לקדושין בעד אחד משום את"ל חוששין מספק דאו' אמר ר"פ ע"כ נדחין דברי ר"פ מכמה סוגי' הש"ס דקאמר סתם גמרא אין דבר שבערוה פחות משנים וכו', הנה בתשובת ב"י הנ"ל שפיר חילק ביניהם דכה"ג שאינו דבר ערוה מקודם אלא עכשיו לעשות את הפנוי' ערוה ע"י קידושי עד אחד לחוש להם לא מקרי דבר שבערוה ואין סוגי' הש"ס סותר זה החילוק: וגם אידך ראי' דמייתי נוב"י שם להפוסקים כר' כהנ' ודלא כסמ"ג עפ"י סוגי' דקדושין מ"ג ע"א רב אמר שליח נעשה עד וכו' מיתיבי אמר לשלשה וכו' ע"כ ל"פ אלא בשלשה וכו' ואי ס"ד דקידושין מועילין בעד אחד א"כ גם בשנים פליגי דלב"ש א' נעשה שליח וא' עד וב"ה סברי וכו' אלא וודאי דקידושין בעד אחד לא מהני ס"ל לסתם גמרא יעו"ש: כבר תמהתי עליו בתשו' א' לידידינו הרב המאה"ג מו"ה עזר' צורף ני' זה יותר מעשרים שנים, חד' שהוא נסתר מחמתו לפמ"ש הנוב"י עצמו שם בסי' הנ"ל דאף למ"ד חוששין דוקא ביחדוהו שניהם המקדש והמתקדשת בפי' להיות עד, אבל בנידון דידי' התם יחדו רק המקדש לחודי' לכ"ע אין חוששין, לפי"ז נדחה ראיתו הנ"ל מסוגי' דף מ"ג ע"א דכיון דאמר לשלשה צאו וקדשו וכו' הרי לא יחדו לעד רק המקדש לבד ולכ"ע אין חוששין כה"ג לקידושין בעד אחד, ודייק הש"ס שפיר, אבל בשנים לא פליגי בכה"ג גם אליבי' דר"פ ולזה י"ל דהגאון מבי' ראיותיו הנ"ל תחילה מקודם שחידש כנ"ל, אבל עוד יותר תמוה דהא על רב מהדר התם הש"ס להקשות דאמר שליח נעשה עד ורב לטעמי' בהדי' קאמר דף ס"ה ע"ב אין חוששין לקדושין בעד אחד א"כ לאו סתם גמר' הוא עד שנבי' מזה ראי' להלכת' אלא על רב לטעמי' דייק הש"ס שפיר אליבי' אבל בשנים לא פליגי וכו': ועוד בה שלישי' הרי רבא דמותיב למ"ד אין חוששין וכו' מבריית' דהמגרש וכו' ולנה עמו בפונדקי וכו' בה"א צריכ' הימנו גט שני, א"כ גם לדידי' שהוכיח מב"ה דחוששין מודה הוא דב"ש פליגי דאומרי' אינה צריכה גט שני, דלא חיישי' לקדושין בעד אחד, א"כ אליבי' דכ"ע גם לר"פ שפיר דייק הש"ס דף מ"ג הנ"ל על ב"ש לטעמייהו עכ"ל ע"כ לא פליגי אלא בשלשה אבל בשנים לא, וצע"ג על הנוב"י: ועל צירוף היתר השני שלא הזמינו המקדש והמתקדשת את העד אחד ובכה"ג גם לר"פ אין חוששין אפי' שניהם מודים שהקדושין נעשה לפניו כמו שהעלה הנוב"י סי' ע"ה גם להסמ"ג: ג: לכאור' יש ראי' לזה מהא דמותיב רב' לר"נ ממתני' ומבריית' הוא אסור בקרובותי' וכו' ובה"א צריכה גט שני (ור' אחדבוי מותיב מבריית' דהיא צריכ' ב' גיטין) דמוכח עכ"פ בשניהם מודים חוששין לקידושין בעד אחד ומאי קשי' ודלמא כל הני מיירי דווק' בכה"ג שגם שניהם יחדוהו בפירוש לעד, וע"כ קים לי' לרב' דאפי' כה"ג אמר ר"נ א"ש אין חוששין ואפשר שהוכיח כן מלשון ואפי' שניהם מודים דא"ר נחמן א"ש בוי"ו יתיר' של ואפי' וכו', קמ"ל עוד חידוש כמ"ש תוס' בשם ר"ת במנחות דף מ"ם סוף ע"ז וכן הרא"ש בהלכות קטנות הל' ציצית סי' א' בשמו דתרתי מילי אתי לאשמועי' יעו"ש, ה"נ הכ' אפי' שניהם מודים על הקדושין ואפי' גם שניהם הזמינו ויחדוהו לעד נמי אין חוששין ופריך רב שפיר, וממילא כיון דאפושי פלוגת' לא מפשי' מסתבר' דגם ר"פ הזמינו ויחדו לעד הוא דפליג וס"ל חוששין ולא זולת זה וכנוב"י הנ"ל אבל אני בעניי מאז תמהתי על הנוב"י בזה דא"כ איפכ' קשי' מאי פריך רב' לר"נ דווק' ממתני' דהאומר לאשה קדשתיך והיא מכחשת וכו' מאי לאו בעד אחד וכו' ולדידי' מי ניח' הא תקשי נמי לנפשי' את"ל בשניהם מודים חוששין, מ"מ קשי' מתני' מ"ש דנקט שהיא מכחישתו במעשה הקדושין ואומרת לא קדשתני, הא אפי' אמרה קדשתני אלא שלא יחדה גם היא לאותו העד א' נמי מותרת היא בקרוביו, ואת"ל דנקט מתני' השת' רבות' דאיסור' דאפי' היא מכחישתו לגמרי שלא נתקדשה כלל וחזקת פנוי' מסייע לה טפי מ"מ איהו שיוי' אנפשי' חד"א ואסור בקרובותי' בכתובות