יהודה יעלה אבן העזר וחושן משפט תנה

רק שם כינוי משפחה לבד, דעם זאהן דעס שטראסבערגער ולא הזכיר שמו ולא שם עירו, והסימן ששיער זקנו אדום וגם נקודת שמש בפניו, סימנים גרועים הם, ואפי' הרבה מהם אין מצטרפי': אבל באמת נ"ל כיון שבא עד הראשון מק"ק נ"ש דרך עברו שם, וסיפר שמה ענין מיתת בנו של שטראסבערגער, שפיר ה' כהזכיר שם עירו שהוא ק"ק נ"ש, כמ"ש בקו"ע כאשר הרגיש גם מעלתו, והנה לדעת הרבה פוסקים וכפי גרסתינו בתוספת' פי"ד דיבמות הובא בה"ה פי"ג מגירושין הלכה כ"ז סגי בשני שמות לבד שמו ושם אביו או שמו ושם עירו, והה"ד לענ"ד שם אביו ושם עירו ואין צריך חיפוש כלל, ועי' תשו' מהר"ם לובלין סי' וי"ו הובא בקו"ע אות ס"ז ובסי' נ"ז הובא אות שי"ד, א"כ בנ"ד האיכא שם העיר מפי שני העדים, וגם שם אביו עפ"י כינוי משפחתו שהזכיר העד ראשון, שזה עדיף טפי מאילו הזכיר שם אביו בפרטות, והסכמת ספרי תשו' כל האחרונים, דבמקום עיגון סגי בשני אלו, וגם לדעת המחמירים דבעי' שלשה שמות דוקא כגירסת הרמב"ם וה"ה בתוספתא שמו ושם אביו ושם עירו, והכי ס"ל למהרי"ק בלח"מ שם והרא"ם בתשוב' סי' ע"ו ובתשוב' בגדי כהונה סי' ז', אבל שמו ושם עירו לבד, או שם אביו ושם עירו לבד, לא מהני, דאין מעידין קתני אפי' ניסת תצא משמע, כמ"ש בתשו' הריב"ש סי' שע"ט אין כאן עדות כלל, מ"מ בנ"ד מיהת דאיכ' נמי בהדי' סימנים גרועים שיער זקנו אדום ונקודת שמש בפניו, מהני מיהת במקום הזכרת שמו, וכה"ג הביא בתשו' בית אפרים סי' י"ב ול"ב חא"ה שפסק מהר"ם אלשקר בתשוב' בשם תשו' הרמב"ם בא' שהעידו שמו ושם מקומו והי' זקנו שחור ובינוני הקומה שיכולה להנשא באלו העדיות, לפי ששמו ושם מקומו עם אלו הסימנים שאין מובהקים יספיקו לענין היתר עגונה וכו' ושכ"כ בתשובה שבסוף ס' בני יעקב דסימנים גרועים חזי לאצטרופי במקום שם אביו וכו' יעו"ש, וא"כ שפיר יש כאן עדות על שם עירו ועל שם אביו ועל שמו ועי' בקו"ע ע"ט ק' ק"ד שמ"ז: ועוד נ"ל לענ"ד כינוי שם משפחתו לבד נמי עולה במקום שמו ושם אביו, דהא שנינו בגיטין דף פ' כתב חניכתו וחניכתה כשר, ודעת הרא"ש הוא דחניכה זו שהכל קורין אותו בו אפי' לכתחילה החניכה בלבד סגי', והב"ש העלה ריש ס' קכ"ט דגם הרמב"ם מודה בזה וליכא פלוגת' כלל ע"ש, וכ"כ בקו"ע אות שס"ו תשו' רש"ך ועי' אות תי"ח תשו' צ"ץ, משמע דחולק אע"ג דלכתחיל' לכ"ע צריך לכתוב שמו ושם אביו כמ"ש בש"ע ובהג"ה שם סעי' ט' ועי' תוס' גיטין ל"ד ע"ב, אלמא אפי' בגט דאפשר לכתוב גט אחר עולה חניכה במקום שניהם לכתחילה נמי, ושם כינוי משפחה ה"ל כחניכה ומהני בעדות מיתה מק"ו מגט כנ"ל, ועי' תשו' נוב"י תניינא סי' מ"ו מ"ז מ"ט נ"ה נ"ז: והנה בשם עיר לבד אי מהני חיפוש או לא דחיישינן שמא יצא א' מעיר פ' מזמן כביר ונשכח, בזה סתרי שני תשוב' הרא"ם ז"ל כמ"ש בקו"ע אות ק' וק"ד והעלה בתשו' בית אפרים הנ"ל סי' ז' וסי' ל"ב בישוב דברי' דבלא הזכיר שמו כלל רק אמר יהודי שממקום פ' מת מחמיר הרא"ם דשמא נשכח זכרו אבל בשמזכיר שמו ושם העיר כיון שכרוז יוצא בעיר על איש פ' לא חיישינן לשכחה, ובתשובת מהריב"ל הובא בקו"ע סי' ע"ט העלה שהנכון כפסק השני דהרא"ם להתיר דמהני חיפוש גם בשם העיר לבד, א"כ בנ"ד דאיכ' נמי כל הני דלעיל ודאי לכ"ע מהני חיפוש, דעדיף טפי משם העיר לבד, ולכן אמרתי עכ"פ לא סגי בלא חיפוש לצאת ידי כל החומרות, צריך כרוז וחיפוש בק"ק נ"ש וכל בנותיה הסמוכים לה ונראים עמה אם לא יצא שטראסבערגער אחר משם לאנשי הצבא, ומיד כתבתי כן להרב אבד"ק נ"ש, היות הגב"ע מהם בא, ומלשון הב"ד שקבלו העדות נראה שהכירו הם עוד סימנים אמצעים מה שלא העתיקו מלשונם של העדים, ובקשתי שיבררו ויודיעו לי מה טעמם ונימוקם בלשונם, טרם שאבוא אל העיון בעומק מיצוי הדין, וגם יגלו לי דעתם להלכה איך יורו בזה, וגם בקשתי אולי יוכל הרב ד"ק נ"ש לעשות השתדלות שנשיג ידיעה ברורה עפ"י שר הצבא או שרי פקודי החיל שהיה אותו שטראסבערגר מנ"ש בתוך חילו ע"י מכתבו טאדשענשיין, והשיבו נכונה על כל אלה ואעתיק פה קצתו לוטה הנה, דעתו להתירה עפ"י המאורעות הנודעים להם גם בלא חיפוש ופשפוש כלל, לכן בדעתי לכתוב אי"ה בקרב ימים לידי"נ קדוש ד' מכובד הגאון דאונגוואר ני' ואשאל את פיו ה"ק אם כה יאמר גם הוא ויסכים להתירה, אז תינשא האשה עפ"י היתר ב"ד של שלשה כדין, אבל זולת דעת הגאון הנ"ל איני מחליט להתיר' עדיין, ואם מעלתו ני' כבר שאל את פי אחרים ע"ז, יודיעני, ומיד שאקבל תשובה מהגאון דאונגוואר נ"י אשלח מכתבו למעכ"ת ני' ותנוח דעתו יגדל כבוד רו"מ נא"נ ונפש אוה"נ הדש"ת: הק' יהודה אסאד: תשובה טז שלמא רבא מאלקא רבא לגברא רבא ה"ה כבוד ידי"נ הרב הגאון המאה"ג ג מופלג ומפורסם צדיק נשגב שמו מו"ה דוד דייטש ני' האב"ד ור"מ דק"ק יארמוטה: ע"ד העגונה בקהלתו דמר ני' אשר כבודו העירני כי לא קיימתי מאמרי מאז ושוב דן אותי לזכות כן ידין ד' אותו לזכות, כי אני ערכתי מכתבי מאז להגאון דאונגוואר ני', אבל תשובתו אלי כתב ביום תענית אסתר והגיע לידי בשבת לפני הפסח, והתנצל מאד על איחור תשובתו, וביני וביני נתעלה פרו"מ ני' לראש רב אב"ד בקהל עדתו אמרתי אתרי' דרב הוא יורה וידין כדת, ומה גם שהגאון הנ"ל ני' גם הוא בתשובתו אלי עמד על חקיר' שהרגיש פרו"מ ני' שצ"ע אם לסמוך על עדות אנשי צבא שלא במסלפ"ת להיות רובם רשעים בחילול שבת ומאכלו' אסורות בזדון לבם למיעוט אמונתם, וסיים הגאון וז"ל הטהור ועיי' בסי' י"ז סעי' וי"ו בדברי הרמ"א ובמ"ש הח"מ בסק"ט והב"ש בסוף ס"ק יו"ד וכדומני שאלה בעלי מלחמות כסתם עבד נינהו ואולי במדינה שלוקחין עפ"י גורל אפשר שרובן כשירים ולהדר"ג משפט הבחירה בזה עכ"ל הזהב ושפתים יושק וכו', וגם בפתח דבריו האיר הגאון ני' וז"ל על אודות השאלה וכו' וכבר נטה הדר"ג ני' והב"ד דק"ק נ"ש גם המה להתיר, באמת אין עוד תועלת בדברי עכ"ל, הנה העמיס הדבר עלי, אם אמנם דבר אמת בפיו הקדוש לדעתי במה שיצא לחלק שאותן היוצאין בגורל הם רובן כשרים, ומה גם בעו"בי ק"ק נ"ש, כבר מלתי אמור' עם הספר שזולת דעת הגאון הנ"ל ני' איני מחליט להתירה, לכן הנחתי הדבר, ועתה אשר עוררני מעלתו ני' לגמור את אשר הוחלתי לעשות באמצעות הרב דמדינה ב"ק נ"ש, זה א"א, אף שחשוב אני בעיניו מאד, כעת הוא טרוד בנסיעתו משם כידוע, ועוד טעמים שונים, אבל צויתי לכתוב בשמי אל השו"נ דשם וגם אל אבותיו של הנעדר שמה אם כבר השיגו המא"דמענ"שיין בבירור ויודעים יום היא"צ יכתבו לי מיד, ועוד לא קבלתי תשובתם: ואם לדין מלבד חילוק הגאון הנ"ל אפי' את"ל שכל אנשי הצבא בכלל זה שרובם הם רשעים עוברים בזדון, נ"ל הנה לדעת הרי"ו הובא בב"י ח"מ רסי' ל"ד גם הנהו קבוראי ס"ל גן בעבירה דאו' כל שלא אתרו בי' פסול רק מדרבנן לעדות, והסכים הטו"ז עמו וכן בעל בני שמואל ובכה"ג, וממילא כשר הוא לעדות אשה גם בלא מסלפ"ת: וגם להב"י שם דפליג וכ"מ דעת הרמב"ם בש"ע שם סעי' כ"ד ובש"ך ס"ק ק"ז ועי' ב"י בא"ה בשם מ"כ בסוף סי' מ"ב ובכה"ג ח"מ סי' ל"ד בהג"ה ב"י אות פ"ט דס"ל אף בלא התרו פסול מדאו' הוא היינו בודאי עבר עבירה של תור' והעידו עליו בב"ד בפניו דוקא, אבל לא מספק שלא התרו בו ולא העידו עליו כלל לא בפניו ולא שלב"פ כמבואר במ"כ שבב"י בא"ה סי' מ"ב הנ"ל וברמ"א בח"מ סי' ל"ד סעי' כ"ג וסעי' כ"ה יעו"ש ועי' סמ"ע ס"ק נ"ו דבחילול שבת שי"ב מלקות ג"כ בעינן שידע שנפסל בכך לעדות ואפילו בחשוד על העריות דפסול לעדות אשה רק ע"י קול שפרוץ ביחוד עמהם גם בלא עדים כמ"ש הרמ"א בח"מ סי' ל"ד סעי' כ"ה ובטור שם, וכן ברמ"א בא"ב סי' מ"ב סעי' ה' הנה בהדי' דייק הח"מ שם בא"ה סי' ט"ו דדוקא לקדושין וגרושין פסול, אבל להעיד, שמת בעלה כשר דלא גרע מעבד ושפחה (ובזה מתורץ קושי' ט"ז בח"מ סי' ל"ד שהקשה על מ"ש הב"י סעי' ט' ובדין החשוד על ערוה רק ע"י קול יוצא וכו' וז"ל ולענין עדות אשה לכ"ע נמי מיפסל וכו' וכתב הטו"ז עלי' וז"ל יש מקום עיון למה השמיטו הפוסקי' כולם את זה באים סי' י"ז בטוש"ע ע יע"ש סי' מ"ב עכ"ל טו"ז ע"ש, ולק"מ דלעדות מיתה כשר הוא כמו עבד ושפחה כנ"ל) ואפי' לפי' רש"י דפי' לאפוקה לומר מת בעלה או גרשה ה"ט דפסול דניחא לי' לשווי' פנוי' דתהוי שכיחא לי', אבל בכה"ג בנ"ד ממדינה למדינה מרחוקה כזו, ולא הכיר את האשה מעולם ליתא לה"ט, גם לרש"י כשר הוא להתירה בעדות כמו עבד ושפחה כל שלא העידו עלי' שום עד בפניו לפוסלו: וגם למ"ש הרמ"א באה"ע י"ז סעי' וי"ו הנ"ל ריקים ופוחזים הממירים שחזרו בתשובה אך לא בתשובה גמורה אין לסמוך על עדותן וכו', הנה כן הוא דעת השואל בסי' ר"כ ורכ"א בכתבי. מהרא"י, אבל מהרי"א דחה סברתו והוכיח מתשובת מהר"ם שהביא ממנו השואל דע"כ כוונתו דאותו תועב וכיו"ב אין פסולים מה"ת רק מדרבנן כיון דחזר לדתינו אמרינן הרהר בלבו לעשות תשובה גמורה וכשר לעדות אשה הוא להתירה יעו"ש, ואפי' לדעת השואל שחששו לו מהרא"י והרמ"א למעשה, נ"ל בדוקא נקט הרמ"א ריקים ופוחזים המומרים שחזרו וכו' מומרים דייקא וכמבואר