יהודה יעלה אבן העזר וחושן משפט תנד

הדר"ג למנוע הבנים מאמירת קדיש עד אשר יצא משפט האשה לאור להיתר, גם נכנס בעובי הקורה וחתר הרבה לתקנתה להתירה ממוסרות העיגון, ונפשו היפה בשאלתו לחוות לו דעתי, ויען לא שמיע לי כלומר לא סבירא לי כל צדדי היתר אשר העלה הדרתו ולא עליתי בהסכמה עמו דאפי' סימני כלים שאין בהם שום הכחשה, כבר העיד על עצמו המורה הגדול הגאון בתשו' נוב"י קמא סי' ל"ז שמעולם לא התיר עפ"י כלים לחוד אם לא בהצטרף שאר היתירים, ומה גם בנידון שלפנינו שהרבה שינוים והכחשות בהם, אף שיש ליישבם ולהשוותם כמ"ש פרו"מ נ"י אטו אשינוי ניקום ונסמוך להתיר', ואדרבה דוק לאידך גיסא, את"ל נמי הפאס הוא מכלים דלא מושלי אינשי (מה שאין זה מוחלט אפי' בשעת מלחמה כמבואר בתשו' בגדי כהונה חא"ה סי' י"א בסופו בארוכה היינו בליכא שם הכחשה משא"כ כה"ג שהבע"ד שינה איזו דברים ממ"ש בפאס היינו שמו ושם עירו ומחוז מולדתו (וגם מספר בניו) זהו הוכחה להחזיק חשש שאלה או פקדון ומכירה או גו"א, וידע זה ענין חבירו ע"י סיפור המעשה איש לרעהו שוב בא לידו הפאס של חבירו ההוא בא' מאופני' הנ"ל, לכן ידע לספר עניינו, אבל לא ידע על בריו הכל על נכון כמו שהוא, ומפיו אנו חיים, ואפי' למ"ד לא חיישינן לשאלה, כל כה"ג לכ"ע חיישי', ואפי' בכלים דלא מושלי נמי, דהודאת פיו ענתה בו דאחר הוא בעל הפאס הנ"ל ומידי ספק אשת איש לא נפקא, ואין לדמות למ"ש בת' נוב"י סי' ל"א בפי' הש"ע סי' י"ז סעי' כ"ג שע"י שיצא הקול שמת נסתלק לחזקת אשת איש, דהתם יצא הקול קודם שנמצא מת שכבר מת, משא"כ בלא יצא הקול מקודם עד שנמצאהו מת כבנ"ד, ואין מכיר בו מי הוא זה כ"א ע"י סימן הפאס, עדיין לא נסתלק חזקת אשת איש ממנה כנ"ל: ומ"ש פרו"מ נ"י מתשו' נוב"י סי' מ"א דמה שנודע לנו מפי עצמו עודו חי מה שמו ועניינו, לא חיישי' לזיופא ולמשקר, ומוכח לה מקושי' הש"ס יבמות קכ"ב ע"א ודלמא צרה הוי וכו' אמת האי דקמאי קמאי הוא שכ"כ בתשו' הר"ש הובא בטור א"ה סי' קי"ח וכ"כ בתשו' מהרי"ק שורש קע"ה וכן הלכה רווחת בישראל יעו"ש (ונעלמו דבריהם לפי שעה מהגאון בעל נוב"י דאינהו מייתי ראי' משלהי יבמות קכ"ב ע"ב לימים חלה ומת ור"ט השיא את אשתו אע"ג דלא הוחזק שמו יוחנן בן יונתן כ"א בסיפור באקראי בפ"א שאמר שמו כך, אבל לא מייתי טפי הראי' מהמוקדם במתניתין שם מעשה בצלמון בא' שאמר וכו', ולא חיישינן דלמא צרה הוי וכו', וכמ"ש הנוב"י הנ"ל ראי' זו, שוב מצאתי שכ"כ בתשו' בית אפרים סי', נ"ל ברור משום דהתם בשעת מיתה שנטה למות ויעבור מן העולם אז ודאי אין משקר מחמת שום דבר, משא"כ בבריא שהולך ממקום למקום, י"ל משנה הוא עניינו מחמת איזו סיבה כמ"ש הרא"ש בגיטין ל"ד אהא דב"א העולין משם לכאן יוסי וקורין לו יוחנן וכו' לכן עדיפא ראי' מהרי"ק הנ"ל, וכ"כ בתשו' בגדי כהונה סי' ז' ותמיה וצ"ע על הנוב"י בזה) אמנם בתשו' בית אפרים חא"ה סי' י"ב וכ"ט מייתי להו והעלה דאין בזה צד קולא במה שהודיעה מפי עצמו בלבד וכו' יעו"ש, ועכ"פ לכ"ע נמי דוקא בלא שום הכחשה אבל כבנ"ד שדבריו שבע"פ מכחישים דברים שבכתב בפאס שנמצא בידו, אם נאמין לדברי עצמו, ע"כ אחר הוא, ולא הוא בעל הפאס עצמו, איברא בסוף ספר אבני המלואים ח"א על אה"ע נדפס תשובה א' בעסק עגונה מעשה שהיה כעין נדון דידן ששינה שם עירו ואמר שהוא מלבוב והשואל סמך על תשו' הר"ן סי' ל"ג דסימנים עשויים להשתנות בכה"ג והמשיב הגאון בעל קצה"ח מתרץ דבריו דהא דשלהי יבמות הנ"ל סומכין על דברי עצמו לפי שע"א נאמן במיתה, אבל עובדא דהשואל שם היה פסול דאו' לעדות אשה מפני רוע מעשיו וכו' יעו"ש, והגאון השואל העלה עפ"י תשו' פמ"א ח"ב סי' קי"ז ועוד שארי אחרונים דבמקום שיש אומדנות והוכחות נגד דבריו שמשקר מיישבים אנו דבריו שיסכימו לאומדנות והיינו התם שמלבד האטעסטאט היה גם סימני גופו סימנים אמצעים יעו"ש, אבל על סי' הפאס לבד לא שמענו אפי' נחשוב אותו לסימן מובהק לא יצאנו מחשש שאלה ומכירה וכיו"ב עכ"פ מדרבנן דבתחילתה לא הקילו כבש"מ בבכורות מ"ו ע"ב ולהב"י וסייעתי' אפילו בכלים דלא מושלי אינשי נמי כנ"ל, ועי' תשו' הב"ח סי' פ"ו ות' ברית אברהם חא"ה סי' נ"ז: והן הראיתי מכתב קדשו גם להרבה ת"ח דפה גדולים צדיקים חקרי לב, ומהם המכירים אותו, ולא הסכימו גם אחד מהם להתיר, לכן הקדמתי להשיב להנחוצים ביותר למעשה, ופרו"מ נ"י אתו הסליחה על שאחרתי מלהשיב לכבודו עד היום: והנה גליתי דעתי, אבל עכ"ז פרו"מ ני' הוא בפנים כדעתו הרחבה יעשה אם יסכימו עמו שני גדולי ישראל: ומה שהעלה לת' קושי' הפ"י מ"ש דפריך ש"ס על חמור בסימני אוכף ניחוש לשאלה הא גם בעידי אוכף קשי', עפ"י הטו"ז דבר מפורש בתורה אין חכמים יכולים לעקור ולבטל, וחשש שאלה היא רק דרבנן, משום חזקה מה שביד אדם הוא שלו וכו' דפח"ח וכן העליתי גם אני בחידושי סוגי' זו זה קרוב שלשים שנה אבל חזרתי ודחיתי עפ"י מ"ש הרא"ש ש במשנה מצא אגרת שום וכו' ספ"ק דמציאה דחיישי' לשאלה מדאו', ולקושי' אחרונים הנ"ל והיא קושי' הר"ן בב"מ דמ"ש דפריך הש"ס אחמור בסימני אוכף ה"ל להקשות אסימני גופא בשמלה אי אוכף עצמו איך מהדרינן וניחוש לשאלה העליתי אני בעניי עפ"י דהקשה הפ"י בכתובות י"ב למה הצריכה תורה סימנים באבידה נימא בו"ש ברי עדיף, ותי' דאזלינן בתר רובא דעלמא, וא"כ כי יהיב סימן ממילא נאמן משום בו"ש ברי עדיף, ולק"מ ניחוש לשאלה דאמרינן בו"ש ברי עדיף, אבל על חמור בסימני אוכף פריך שפיר שמא הוא יודע סימני אוכף ע"י שהיה האוכף אצלו מקודם בשאלה, ואף דעל האוכף עצמו מהני הברי שלו בהדי' הסימנים נגד רובא דעלמא, אבל על החמור שאין לו בו סימן בגופו, הדר ה"ל רובא דעלמא נגדו, עדיף מברי כנ"ל והנני אוה"נ חותם בברכה מרובה כ'נ'ה'ר' והקדושה ונפש ידידו הדש"ת ק' יהודה אסאד: תשובה טו חיים ושלום וכ"ט לכבוד אהובי תלמידי החביב ה"ה הרב המאה"ג המופלג צדיק ונשגב שמו כבוד מו"ה מיכאל קרויס נ"י מורה ודאין בעוב"י ק"ק יארמוטה יע"א וכאל"ש: גי"ה קבלתי וע"ד בקשתו לחוות דעתי בהיתר עגונה אחת בקהלתו עפ"י הגב"ע אשר שלחו מק"ק נ"ש הבד"ץ דשם כ"ו סיון תר"י לפ"ק, שהעתיקם מעלתו לפני, ומעשה שהי' כך היה בחור אחד מק"ק נ"ש נשא אשה שמה בק"ק יארמוטה, והלך שוב לביתו לראות אבותיו בעיר מולדתו, ונלקח שמה לאנשי הצבא כחק המלכות, ובמדינת איטאליען מת בחליו על מטתו, וכתב מעלתו לבד"צ ב"ק נ"ש, שישלחו לו הגב"ע משם, וכן עשו, וז"ל הגב"ע במותב תלתא ב"ד כחדא הוינא ואתא לקדמנא הרב שלום הירש בן אליעזר הלוי מפה והגיד בתורת עדות באליונ"ע וז"לל איין בלעמסיטער יהודי איזט בייא מיר געוועזען אונד האט מיר געזאגט ער האבע אונטער אנדערן אויך דען זוהן דעס שטראסבערגער געקאנט, אונד האט איהם אויך בעשריעבען דאס ער איינען ראטהען בארט אונד זאממערשפראססין געהאבט העטע, דער זייא אויך קראנק געווארדען אונד זייא געשטארבען, את כל זה הגיד לפנינו הרב שלום הירש בן אליעזר הלוי מפה, ולראיה בעה"ח פה ק"ק נ"ש יום ה' כ"ו סיון תר"י לפ"ק שמשון בן לא"א מו"ה רפאל הירש, הק' צבי הירש טרענשין הק' איצק ו ווינבערגער: במותב תלתא ב"ד כחדא הוינא ואתא לקדמנא ה' ברוך בר שלום הירש זאקס מפה והגיד בתורת עדות באליונ"מ וז"ל אלס איך אין איטאליען וואר האט מיר דיא פאמיליע דעס שטראסבערגער געשריעבען איך מעכטע מיך איבער איהרען זאהן איצק ערקונדיגען, דא זיא זא לאנג קיינע נאכריכט פאן איהם געהאבט, איך ערקונדיגטע מיך בייא דעם פעלדוועבעל דעסזעלבען, דיעזער ערוויעדערטע מיר ער ווירד וואהרשיינליך געשטארבען זיין דא ער געהערט האבע ער זייא געשטארבען, אלליין איין טאדטענשיין זייא נאך ניכט דא, שפעטער טראף איך איינען יידישען סאלדאטען, אלס דיעזער הערטע איך זייא אויס ניקאלסבורג, זאגטע ער מיר נעבען איהם זייא איין יידישער סאדדאט אויס ניקאלסבורג געשטארבען אים שפיטאל, ודר ער היעס וואוסטע ער ניכט מעהר, אליין ער בעשריעב איהן נאך זיינעם ראטהען בארט אונד ציינעם גאכצען אייסערן זא דאס איך אן דען צייכען ערקאנטע דאס עס דער איצק שטראסכבער נער זייא, אונד ערצעהלטע מיר אויך זאלכע לעבענסאומשטענדע פאן איהם דיא נור אויף דען איצק שטראסבערגער מאססטען, את כל זה הגיד ה' ברוך בר שלום מפה, והנה גם אנחנו ח"מ מקיימים אשר הסימנים והמאורעות הנ"ל אשר הגיד הבעל מלחמה ישראל באיטאליען אינם מכוונים כ"א לאיצק בנו של ר' משה ליב שטראסבערגער מפה, ולא נפקד ממנו איש אחר בסימני הגוף והמאורעות הנ"ל כי אם זה, ולראי' בע"ה"ח פ"ק נ"ש יום ה' כ"ו סיון תר"י לפ"ק שמשון בן לא"א כמו"ה רפאל הירש פפ"ד אב"ד הק' יצחק איצק וויינבערגער הק' יוסף קנעפפמאכער עכ"ל הגב"ע: הן ראיתי פקפוקיו אשר העיר פרו"מ ני' על הגב"ע יפה הרגיש להיות שני העדים לא הזכירו את הנעדר בשמו אבל אחד הזכיר את שם עירו לבד ולא ידע שמו ולא שם אביו, וא' הזכיר