יהודה יעלה אבן העזר וחושן משפט תנג

מכ"ק קבלתי, ע"ד המנהג בעיר ד' שמה ק"ק נ"ש שנועדים ביום ש"ק קרובים ורחוקים הרבה בבית אבי הכלה אחר הנשואין ואירע נשואין אלמן שנשא בתולה וג' ימים אחר הנשואין נסע החתן מביתו למסחרו ומו"מ שלו, וחקר פרו"מ נ"י אם מברכים שם באותו שבת ז' ברכות כיון שאין החתן שם בביתו: הן כל יקר ראתה עינו כעין הבדולח, ויפה דן והעלה כהלכה דאין מברכין זי"ן ברכות בכה"ג, וכן כתב תוס' במסכת' סוכה ד' כ"ה ע"ב ד"ה אין שמחה אלא בחופה וכו' משמע מכאן שאם יצא החתן מחופתו אפי' כלתו עמו והולכים לאכול בבית אחר דאין מברכין שהשמחה במעונו ולא ברכות חתנים כו' ומה היא חופה כו' מקום עיקר ישיבת חתן וכלה קרי' לי' חופה כו' ושם מברכין ב"ח כל ז' כו' ע"ש ע"כ, וכן כתב באס"ז בכתובות ד' ח' ע"א בד"ה כתב הריטב"א והוי יודע שאין מברכין ב"ח אלא במקום חופה ושיהי' שם החתן והכלה כדאמרי' בפ' הישן כו' עכ"ל, וכן כתב עוד שם האס"ז ד' ז' סוף ע"א בד"ה ואב"א בבחור שבעה כו' ועוד שם ע"ב בד"ה תניא אידך מברכין ב"ח כו' וסיים ג"כ ויש סיוע לזה במס' סוכה תלמידי הר"ר יונה עכ"ל, ולפי"ז אם אפי' שכלתו עמו והולכין לאכול כו' אין מברכין ז"ב, מכ"ש אם החתן לבד הלך מבית חופתו מקום עיקר ישיבתו למו"מ ומסחר שלו ודאי אין מברכין אא"כ היה שם החתן והכלה עמו כנ"ל בלשון התוס' והריטב"א, ועוד ראי' לענ"ד ממימרא שלישית של ר' יוחנן בכתובות ח' ע"ב מברכין ברכת חתנים בעשרה כל שבעה וחתנים מן המנין, וברכת אבלים בעשרה ואין אבלים מן המנין, הרי שאין חלוקים אלא בזה דאבלים אינם מן המנין, וחתנים מן המנין עשרה, אבל בהא מיהת שווים דחתנים בעינן שיהיו שם כמו באבלים שאם אין האבל שם אין מברכין, ה"נ אם אין החתן שם כל שבעה אין מברכין, וכן מתרי מימרות קמייתא דר' יוחנן התם מוכח כן, ובהכי ניחא הא דלא הקשו תוס' שם בד"ה אלא כו' תרי מילי דרי"ו בברכת חתנים למה הוצרכו, כמו שהקשו כן על ברכת אבלים, משום די"ל חדא קמ"ל דחתנים מן המנין מצטרפים לעשרה, וחדא קמ"ל איפכא דחתנים בעינן ע"כ שיהיו שם דומיא דברכת אבלים ואף דאיכא עשרה זולתם אין מברכין כנ"ל, ואולי גם כוונת המחבר באה"ע סי' ס"ב סעיף ז' מ"ש והוא שיהיו יו"ד וחתן מן המנין, והרגיש הח"מ עליו שהרי כבר כתב כן בסעיף ד', ונ"ל כוונתו דגם אחר הנשואין בבית חתנים בעינן שיהי' החתן שם דווקא כנ"ל, ודברי התב"ש סי' ס"ק נ"ט שכתב איפכא דגם ברכת ארוסין גם ברכת חתנים מברכים אפי' אין החתן שם תמוהים לענ"ד, וכבר עמד עליו הגאון זצ"ל בס' כרם שלמה באה"ע סי' ס"ב, ויפה העלה כבוד פרו"מ ני' דגם התב"ש לא מיירי אלא באינו במקום הסעודה בלבד, אבל בנסע מביתו לדרכו למו"מ מודה התב"ש נמי דאין מברכין זי"ן ברכות כנ"ל ותל"מ: עוד שנית הציע מעלתו נדון א' במי שנתחייב לחתנו נדוניא ונשאר לו חייב עלי' סך מה, וזקפו עלי' במלוה בשטר, וכעת היום שחתנו תובע חובו, טען חותנו להיות כי בזמן קצר אחר החתונה, כילה חתנו ממונו ולא נשאר כלום בידו מסך הנדוניא שנתן לו, ואם כי לא ידע חותנו בחתנו אם הוא מאבד ממונו ע"י רוע מעללים עכ"ז רוצה הוא בתקנת בתו ונכדו הילד להשליש מעות הנשאר תחת ידו במלוה כנ"ל ליתנו ליד אחרים באופן שאין רוצה ליתן אותן ביד חתנו כדי שלא יאבדם הדין עם מי: הנה במרדכי ס"פ אעפ"י ז"ל תשובה ממורי רבינו ה' מתתיה ז"ל אף אם זה האיש כו' ומאבד ממונו בשחוק, לא מצינו שתוכל אשתו למרוד בו כו' עכ"ל, והטור באה"ע סי' ע"ז על דינא דמתיבתא בטענת מאיס עלי כתב בשם מהר"מ מראטענבורג שלא היה דן דין מאיס עלי אם לא שתתן אמתלא לדבריה כגון שלא הי' הולך בדרך ישרה ומכלה ממונו כו' ובד"מ אות י"ב כתב עליו דלא פליגי דודאי אמתלא הוא והיינו אם היא טענה מאיס עלי וכדי לכופו לגרשה או עכ"פ להוציא מידו נדוניתה וגם בזה אם הבעל טוען שאם עשה שלא כהוגן לא יעשה עוד אבל יחזור ממעשיו מלאבד ממונו בשחוק וכיו"ב מייתי הד"מ שם בשם תשובת מהרי"ו שאינו צריך להעמיד ערבות שיתקן דרכיו כל זמן שאינו מוחזק ברעים עכ"ל יעו"ש מינה נלמוד ק"ו בנ"ד שהיא אשתו אינה טוענת כלום נגד בעלה על שאיבד ממונו לית דין צריך בשש שאין ממש בטענת אביה חותנו לעכב את ממון נדונייתה מליתנם ליד חתנו אפי' אם מעשיו גרמו לו איבוד ממונו אין אחריותו על חותנו, וגדולה מזו מבואר בב"ח סי' ע"ז באה"ע ע הובא בח"מ בסוף הסימן בדיני מאיס עלי כו' בקצרה אות ב' אפי' ידוע ומפורסם שהוא שוחק ושכור בכל יום ורועה זונות כו' וגם טוענת מאיס עלי עי"ז כו' אינה נאמנת דהרבה פוחזים ורקים שרוים נשותיהן עמהם בשלום ואינם מאוסים עליהם דאיתתא בכל דהוא ניחא לה כו', ק"ו בן בנו של ק"ו אם האשה אינה טוענת כלום כבנ"ד חייב אביה לשלם לחתנו חובו משלם בלי פקפוק: ודמיון מעלתו נ"י נדון זה לנדון דמהרי"ק שורש פ"א בש"ע ח"מ סי' ע"ג ס"ח ובד"מ באה"ע סי' נ"ב ובהג"ה רמ"א אה"ע סי' נ"א, אינו עולה יפה, גם מלבד החילוק דמעלתו, לא דמי' אהדדי, דהתם קטנה היתה ולא ילדה עדיין וטענת האב היה שלא יקויים ח"ו הקללה ותם לרי"ק כו', משא"כ בנ"ד שכבר יש לה וולד בר קיימה מבעלה כמו שבא במכתב מעלתו, ותל"מ בזה כעת, ישמח וירוה בחג המצות הבע"ל וחדות ד' יהיה מעוזו כנה"ר ונפש ידי"נ אוה"נ רבך הנאמן: הק' יהודה אסאד: תשובה יג חייא אריכא ובריות גופא, ושלמא רבא לכבוד אהובי ידידי תלמידי הותיק מלא ברכת ד' כיומין עתיק, מורג חרוץ ושנון, זך רעיונים, הבחור החתן תמים דעים, אי"א כבוד מו"ה חיים וויטריאל נ"י: גי"ה קבלתי יום אתמול לעת ערב כ"ב א"ש ברכ"ת לפ"ק, ובקראי נצטערתי על המאורע לכם ועל צעריכם, אבל באמת גם זו לטובה, כי ראשיתך מצער אחריתך ישגא מאד, והנני אומר לדבק טוב ראה חיים עם אשה אשר אהבת, תמים תהיה עם ד"א, ולא תירא ולא תחת גם אתה גם כלתך רעייתך: כי לא תאונה אליך רעה ונגע לא יקרב באהלך, כי לבכם אל ד' ועינו אל יראיו, והנה הרב הגאון אבד"ק ליסקא והגאון אבד"ק מישקאלץ יצ"ו, ואני מסכים עמהם הרי ב"ד של שלשה רבנים מפורסמים אומרים לך חזק וקני וזכי במקחך, והתורה אמרה אחרי רבים להטות, ודברי היחיד בטלים, והן לבי בטוח בצדקת איש תם וקדוש ד' מכובד ידי"נ וחביבי הרב המאוה"ג ג החסיד אבד"ק סיקס ני' שאם תודיעו לו בשמי דברינו אלה, גם הוא יחזור מדעתו ויודה להסכים לדברינו ועצתינו כנ"ל, ובמחכ"ת לא דרש נוטריקו"ן שכתב האר"י ז"ל שעליו רמז הקב"ה למשה ה'יה ל'ך לעזרני בר"ת ה'ל'ל' בשבת ד' פ"ט והובא בב"ש ש בשמות אנשים אות ה', ופי' רש"י לעזרני לומר תצלח מלאכתך, וכוונתם נ"ל דר"ל ה'יה ל'ך ל'עזרני לומר לדבק טוב לייחד אלי העוזר הוא הכלה הרמוזה בשיר השירים היכל ד' ה"ס בגמי' הלל היינו לומר תצלח מלאכתך היא מלאכת ד' שיתקיים היחוד שלם שהי' הקב"ה קושר כתרים לאותיות ודאי שיהיה הקשר של קיימא ממעלה למטה, מיד א"ל ועתה יגדל נא כח ד' כאשר דברת לאמור, ר"ל ויכוח זה רמוז הוא בתורה שכך א"ל הקב"ה למשה ומתשובת משה נשמע שאמר ועתה יגדל נא כח אד' הוא כח ד' העזר מלאכת ד' היא תצלח ועתה יגדל נא כח אד' ממטה למעלה כאשר דברת לאמר, פי' כאשר גלית רצונך ודיבורך אלי לאמר כן תצלח מלאכתך ה'יה ל'ך ל'עזרני לקשר העטרת בכ"ע והמ"י כנ"ל ועי' פענח רזא סוף ספרו ד' בקריאה וכתיבה במ"ק כ"ח יגדל כח כו' ע"ש, וכתיב שומר מצוה לא ידע דבר רע, וגם מחותנך היקר אי"א הקצין הנכבד כו' נ"י אשר אני דורש בשלומו ישים דברינו אלו על לבו ויתחזק בטחונו בד' ית"ש תמיד והוא יעזור ויגן ויושיע לכל החוסים בו, ובפרט לכל תופשי התורה לומדיה ומחזיקיה הדבקים בד"א א עזרם ומגינם הוא והוא יגמור בעדיכם הנשואין למז"ט ולברכה, בקול ששון וקול שמחה, ולא יהיה עוד בביתכם יגון ואנחה אוכי"ר, וא"כ אפוא מכלל הן נשמע שאם מחותנך ני' ירצה לעכב הנשואין מפחד לבבו אשר לא כדת של תורה, עליו לשלם לך ההוצאות והקנס הקצוב ביניכם אבל אקוה כי כולכם תסורו למשמעתינו ויהי' ד' עמכם, כבוד ד' כל היום חופף עליכם, ויברך אתכם, שתצליחו בכל מעשה ידיכם, וחדות ד' יהי' מעוזכם, כנפשיכם ונפש ידידכם, ואתה אהובי תלמידי חביבי כבני חזק ואמץ והיה לאיש גבור חיל בתורה ועבודה כחפץ אוה"נ רבך הדש"ת הק' יהודה אסאד: תשובה יד בחדש אדר שלמא אשדר, לבקדש נאדר, פרי עץ הדר) עומד בפרץ לגדור, ה"ה ידי"נ אהובי הרב המאור הגדול המופלג, עמק החרוץ, וחכם השלם, צדיק נשגב כש"ת מו"ה דוד שיעק נ"י האבד"ק סעטשין, וכעת הוא הגאון אבד"ק ווראנאש: מכ"ק קבלתי יום אתמול ר"ח אדר תרטו"ב לפ"ק ותוכו ראיתי נידון שאלתו ע"ד עגונה א' בקהלתו אשר כתורה עשה