יהודה יעלה אבן העזר וחושן משפט תנב

והרמ"א וסייעתי' ס"ל הלכה כשינויא בתרא דר"פ דפליג אשינוי' קמא כפי' רש"י הנ"ל, וטעמא נ"ל עפמ"ש תוס' בע"ז ד' ז' ע"א בד"ה בשל דבכ"מ דאפשר לברר מסוגי' הש"ס כ"א מהלשונות קיי"ל כוותי', ולשון איכא דאמרי, ואב"א שווין בזה כמ"ש בתשובת חו"י רסי' רצ"ד א"כ בהרבה סוגי' ש"ס דפריך הכי מה שקנתה אשה קנה בעלה ומוקי לה בנתנו לה על מנת וכו' ולא אישתמיט בשום דוכת' לתרץ נמי בצמצמה מעיסתה, ע"כ דהעיקר דגם כה"ג קנה בעלה, וה"ט של הרמ"א דסתם ופסק כן, וגם בב"י לא הביא שום חילוק משום דלדינא ליכא מאן דפליג דתירוץ תוס' בנזיר כ"ד הנ"ל הוא לשינוי' דר"פ קמייתא ולא קיי"ל כוותי', ולפי"ז ודאי תימא על המ"ל הנ"ל שהעתיק תי' תוס' הנ"ל להלכה וז"א וצע"ג כנ"ל, וגם על הגאון בס' בית מאיר הנ"ל תמוה דמשוי פלוגתת הפוסקים בדין זה דצמצמה וכו' ויכולה האשה לומר קים לי כמשמעות הרמב"ם ורש"י והר"ן, ולענ"ד אין כאן פלוגתא לדינא דלכ"ע של בעל הוא ואין מקום לומר קים לי כנ"ל ועי' תוס' כתובות ד' מ"א ע"א בד"ה ואחת וכו': וא"כ בנ"ד פשיטא מילתא שאין בטענת האשה כלום, לא מבעי' לפי מה שהעליתי כנ"ל, אלא גם את"ל דפליגי בי' הפוסקי' או דכ"ע מודו אליבי' דשינויא קמא דר' פפא מהני מה שצמצמה דשלה הוא ועפ"י ב' תירוצי תוס' הנ"ל, היינו דווק' צמצמה מעיסתה דייקא ר"ל מאלו המזונות שקצבו לה הב"ד במשרה אשתו ע"י שליש לא יפחות לה מב' קבין חטין, וכלשון רש"י בנזיר ד' כ"ב שם ולשון הרמב"ם והרמ"א הנ"ל ששייכים לפיה בלבד וכבר זכתה ביה בתק"ח, וכמו אלו כבר אכלתה, ה"נ הרעיבה א"ע ומחזקת בהמותר לה לעצמה, אין לבעל שום זכות בהם, אבל כה"ג בנ"ד שהבעל מעצמו נותן לה לכל צורכי ביתו בכל שבוע ושבוע כפי השערתו, ואין האשה טוענת שצמצמה מעיסתה ר"ל מפיה שלא אכלה כדי שובעה כפי המזונות שחייב ליתן לה אלא שע"י טוב השגחתה על כל צורכי ביתה הרוויחה בקניית הדברים בזול פחות הרבה מדמי שויין וכיו"ב ודאי צמצמה כה"ג כ"ע מודו דכל מה שהרוויחה מה שקנתה אשה קנה בעלה, וזהו בכלל מעשה ידיה לבעלה אפי' העדפה שע"י הדחק, וכמו שהיא נושאת ונותנת כמו בתוך הבית ועוסקת עמו במסחר באופן שאין כאן ספק שכל הריווח לבעלה כנ"ל וע' בהר"ן בנדרים ד' פ"ח ע"א וע"ב: ג' עוד שאלת ע"ד השידוכין שאבי הכלה הוא רוצה בחזרה בטענה ששמע שאחיו של החתן הוא אבד עצמו לדעת, ואדעת' דהכי דאיכא פגם משפחה לא עשה ההתקשרות, הדין עם מי: הנה שפיר חזית פלוגתת האחרונים בזה, גם ע"ד הרא"ש בתשוב' כלל ל"ד באחות המשודכת שהמירה בש"ע אה"ע סי' נו"ן ס"ה, ואף הח"צ בתשוב' סי' מ"א שפקפק על הראיי' סיים וז"ל ומאן חכים כהרא"ש וכו', והנוב"י קמא חיו"ד סי' ס"ט יפה קיים והקים דעת הרא"ש בכל הראיות, אבל הט"ז ביו"ד ס סי' רכ"ח ס"ל הבו דלא לוסיף עלה נידון דהרא"ש הנ"ל, ולא כן באחות אביו של המשודך שהמירה, וכן העלה בתשוב' חתם סופר אה"ע סי' קי"ג באבי אם אביו שהמיר ע"ש, ואם בהמרת דת שהוא כופר בעיקר וחמיר טובא אין למידין והנידון דתשוב' הרא"ש לנידון אחר, מכ"ש בנ"ד שאחי החתן איבד עצמו לדעת שאינו פושט ידו בעיקר וגם לאו כ"ע דינא גמירי איזו מקרי מאבד עצמו לדעת שהוא ע"ד מציאות רחוק כמבוא' בתשוב' ח"ס ס' שכ"ו חלק יו"ד בארוכה, אף דבלשון בני אדם אומרים עלי' כך על הרוב אינו כך, דאוקמינן אחזקי' ותלינן דלא עביד איסור', ואין ספק זה מוצי' מידי ודאי איסור החרם קדמונים ודהשתא עם חיוב הקנס הכתוב בתנאים, וגם איכא מה"ט הנ"ל ס"ס, דשמא לא איבד עצמו לדעת, ואת"ל כן עשה, דלמא הלכה כהטו"ז וסייעתי' הנ"ל, ואין להאריך כעת יותר ותנוח דעת מעכ"ת ת ני' באלו השלשה, יברכך ד' בברכה המשולשת כנפשך ונפש רבך נאמן אהבתך הדש"ת הק' יהודה אסאד: (הג"ה מבן המחבר. אני תרצתי ויישבתי בזה לשון רש"י בכתובות ד' כ"ג ע"ב במתני' וכן שני אנשים א"נ, פרש"י א"נ ליתן להם תרומה, ותמו' לי ל"ל נקט רש"י דא"כ לאכול תרומה. ונ"ל לפמ"ש הפ"י שם ד' כ"ב בשם ר"ן ורשב"א אפי' היכ' דאיכ' חזק' מעליא, מ"מ אם הבע"ד טען נגד החזק' ואמר ברי לי שלא עביד איסו', אין כח ביד ב"ד להפרישו ע"ש לפ"ז נ"ל דס"ל לרש"י לאכול תרומה הו' נאמן לכ"ע דהא ע"א נאמן באיסו', רק הכ' א"נ עפ"י עצמו כיון דאיכ' רוב אנשי דלאו כהנים וכמ"ש הר"ן, וס"ל לרש"י כיון דזה אמר שהו' כהן וטען נגד החזק' אין אנו צריכין להפרישו אם הו' אוכל תרומה, אבל כיון דיש על ישראל לקיים מצות נתינה בתרומה, וכיון דלדידן יש נגד ברי שלו רוב, משו"ה א"נ לזה להאכילו דאולי לאו כהן הו' ולא קיים זה מ"ע דנתינה, אבל בודאי אם הו' אכל תרומ' בעצמו אין אנו צריכין להפרישו כנ"ל:) תשובה יא אל אבן הזוהר, כעצם השמים לטהר, ה"ה אהובי ידי"נ, הרב החרוץ מופלג וחריף חכם מפואר וצדיק נשגב שמו מו"ה צבי הרש קארמעל בק"ק קראקוי יע"א: מכ"ק קבלתי וששתי בנעימי נאומיו, ראיתי דבריו ד"ת שהקשה לשאול מאי טעמא דשמיטתא דלא אשתמיט לאחד להפוסקים בהעתקתם דינא דמתני' ר"פ המדיר את אשתו מלהנות לו עד שלשים יום יעמיד פרנס היינו שיאמר כל הזן אינו מפסיד והא עדיין קשי' הרי מה שקנתה אשה קנה בעלה נמצא ניהנית משלו דכאן לא שייך תי' הר"ן בנדרים ד' פ"ח לחלק בין מעות למזונו' ממ"ש וזן את אשתו וכו' וה"ל לומר דהפרנס צריך שיאמר לה ע ע"מ שאין לבעלך רשות בה וכו' אלו דפח"ח: לענ"ד לק"מ דמה שקנתה אשה קנה בעלה לאו דאוריי' הוא רק תק"ח הוא שיאכל הבעל הפירות ככל נכסי מלוג, ופשיטא מלתא דאם אדרה שלא תיהנה ממנו שעי"ז היא צריכה לדברים קטנים שאין מעשה ידיה מספיק לה, אם אחר נותן לה עליהם כה"ג לא תקנו לו חכמים דקנה בעלה, והרי עדיפא מצינו בב"ת ד' מ"ח ע"ב הוא עשה שלא כהוגן לפיכך עשו עמו שלא כהוגן אפי' ממון שלו הפקירו ועשאוהו מתנה כו', ומכ"ש דכה"ג לא הקנו לו את שלה מה שנתנו לה ע"י עשייתו עמה שלא כהוגן שהוא אדרה וגרם לה שצריכה לקבל מאחר, הא חדא: ועוד את"ל נמי לא פלוג בתק"ח, גם בכה"ג קנה בעלה בתק"ח מ"מ הרי א"כ אי אפשר לה להנות גם ע"י פרנס מה"ט וע"כ הדין יוציא ויתן כתובה לאלתר ואנן סהדי ודאי דלא ניחא ליה לבעל בתק"ח זו לרעתו, וכל האומר אי אפשי בתק"ח כו' שומעין לו, א"כ איהו הבעל לא ניחא לי' דלקני כדי שלא יכופו אותו להוציא כו' לאלתר, הא תרי: ועוד בה שלישי, הרי גוף המתנה שנתנו אחרים לאשה היא לעצמה ולא לבעלה אלא שבעל אוכל פירות היוצאים ממתנה שקבלה בנכסי מלוג משא"כ במציאה כמו שכתב החלקת מחוקק סי' פ"ה ס' קט"ו ועיי' תשוב' הרשב"א ח"ג סי' קמ"ג בקצה"ח סי' קע"ו סי"ב ובאס"ז כתובות בר"פ מציאת האשה, היינו מתנה הראוי להוציא פירות, משא"כ בכה"ג במדיר את אשתו מליהנות לי ומספקת במש"י לדברים גדולים כו' דיעמיד פרנס למ"ד יום היינו שזה האחר ניתן לה כל יום ויום בפ"ע מה שצריכה באותו יום לדברים קטנים דסתמא לא נותן לה במוקדם בפעם אחת על כל למ"ד (דשמא יתיר בעל את נדרו תוך זמנו או שמא תתרצה שא"צ ל לדברים קטנים דלא סגי לה בהו) למ"ד יום אלא כל יום ויום מספיק לה פרנס דברים קטנים כגון בשר ודגים וכיו"ב שצריכה לאכול לבו ביום, והיינו מת שנושאת ונותנת לתוך פיה לבד, ומתנה זו אינה ראוי' לעשות פירות ואין לבעלה בה זכות של כלום אלא כולה לעצמה הוא כנ"ל, הא תלת: ומעלתו נחית לתרץ עפ"י שיטת הרמ"ה בטור סס"י פ"ד באומרת איני נזונת ואיני עושה או א"ל הבעל צאי מ"י במזונותיך כגון שאינה נזונת גם מציאתה ומתנתה שלה הם ולא לבעלה כו' ומתניתין דהמדיר בהכי מוקמינן לי' כו': במח"כ ז"א דע"כ לא פליגי הרמ"ה והרא"ש בדין זה אלא במציאה דהו"ל כהעדפה ע"י דחק ובכלל התקנה דמ"י תחת מזונות הוא ס"ל לרמ"ה באינה ניזונת מבעלה מציאתה לעצמה לגמרי ותהא לה איבה ואיבה אבל מתנתה שאין גוף המתנה לבעלה כמו מציאתה אלא היא כשאר נכסי מלוג שהכניסה דגוף שלה ובעלה אוכל הפירות שתיקנו לו תחת פרקונה ולא תחת מזונות, ואין המתנה בכלל מ"י העדפה ע"י דחק ומציאה, שרוב פעמים באים ע"י דחק וטורח החיפוש, משא"כ מתנה ואפי' שאינה נזונת מבעלה כבמתני' המדיר את אשתו כו' דמתוקים הכי בא"ל צאי מ"י במזונותיך, מ"מ מתנתה שמקבלת יש לבעל בה פירות גם הרמ"ה מודה בזה להרא"ש, והנני אוה"נ החותם בברכה, יראה בנחמה, בעיר ד' שמה, ובנויות ברמה כנפשו ונפש ידידו הדש"ת הק' יהודה אסאד: תשובה יב חו"ש וכל טוב לכבוד אהובי תלמידי, הרב המאוה"ג, החריף ובקי, ריכא בר ריכא, צדיק תמים כש"ת מו"ה משה ליב כ"ץ דיין בק"ק נ"ש יע"א: