יהודה יעלה אבן העזר וחושן משפט תנא

כנגד החזקה כ"ש נגד הרוב ורובא דעלמא לאו כהנים נינהו, ואפי"ה נאמן להאכילו בתרומה דרבנן נגד הרוב מכ"ש נגד חזקה אלא שהוא עצמו דחה ממ"ש הפ"י עצמו בקידושין ד' ס"ג שסותר א"ע והעלה דעד א' נאמן נגד הרוב לברר המיעוט מתוך הרוב וכו' וגם החתם סופר דחה לפי תי' הה"מ על הרמב"ם דה"ט משום דמעלין מתרומה דאוריי' ליוחסין וכו' י"ל דאי הוי נגד הרוב אין עד א' נאמן אפי' באיסור דרבנן אלא התם אין הרוב מכנגדו אלא רק מברר המיעוט כנ"ל ולא כתי' הפ"י וא"כ לא מצינו בש"ס בהדי' שיהי' עד א' נאמן בדרבנן וכו' יעוש"ה: אמנם בעל קצה"ח בס' ש"ש שמעת' וי"ו פרק ט"ז תי' תירוץ אמיתי על הרמב"ם הנ"ל עפמ"ש ביבמות ד' ס"ו אליבי' דכ"ע עובר במעי זרה זר הו', א"כ אוקמי' אחזקתי' דעדיין הו' זר ואין עד א' נאמן במקום חזקה וכעין שכתב תוס' חולין י"א ובבכורות ר"פ הלוקח העמד הולד בחזקת שאינו קדוש בבכורה שהי' חולין במעי אמו וכו' יע"ש, וא"כ שפיר מפורש התם דנאמן ע"א להאכיל בתרומה דרבנן נגד חזקת מעי אמו דזר היה, שוב מצאתי בס' קרבן נתנאל ביבמות פ"ז סי' ד' כתב כנוב"י ולא כב"ש ועי' בס' כרם שלמה באה"ע סי' קנ"ח והנאני: והנה הגאון בש"ש שם סיים וז"ל והש"כ שכתב ביו"ד סי' קכ"ז בשיטת הרמב"ם דס"ל דעד א' נאמן באיסורין אפי' נגד חזקה ע"ש אינו מוכרח וכו' עכ"ל, והנה גם לתי' הפי' הנ"ל צ"ל כן דלא כהש"כ בכוונת הרמב"ם, אבל לענ"ד גם אליבי' דהש"כ ניחא דנהי דכל תירוץ בפ"ע לבד מהנ"ל לא סגי דתי הפ"י לבד שהוא נגד הרוב י"ל רק לברר המיעוט הוא וגם הרמב"ם הא ס"ל נגד חזקה נאמן עד א' וכמו שדחה הגאון ש"ש תירוצו הנ"ל לדעת הש"כ, אבל י"ל כיון דאיכא תרתי בכה"ג רובא וחזקה לאיסורא, רובא דעלמא הרי אינם כהנים, וגם חזקת מעי אמו, ודאי אין עד א' נאמן באיסור דאוריי', וא"ש לשיטת הרמב"ם ם גם להש"ך היינו שני התירוצים בהדדי של הפ"י ושל קצה"ח, ומינה מיהת דלתרומה דרבנן נאמן ע"א אפי' נגד רוב וחזקה, ובזה נסתלקה ג"כ אידך השגה דתשוב' חתם סופר שם עפ"י דעת הריב"ש סי' שע"ח דרובא לא עדיף מתרי חזקות ה"נ אפי' את"ל ע"א נאמן באיסור דרבנן נגד הרוב ומכ"ש נגד חזק' א' אבל נגד ב' חזקות לא אמרי' וה"נ בנ"ד איכ' חזקת חי דאשה וחזקת איסור חדר"ג על הבעל וכו' יע"ש, ולפמ"ש הנה מצינו מפורש גם בכה"ג דנאמן עד א' בדרבנן אף נגד רוב וחזקה עפ"י תי' הפ"י ותי' הש"ש הנ"ל: וגם בלא"ה נ"ל לפי מה שהעליתי מאז בתשוב' דהא דהריב"ש הנ"ל רק מדרבנן אמרה התם דתצא מה"ט נותנין עליו חומרי חיים וכו' ולא מדאורי', ולק"מ על הריב"ש קושי' הנוב"י קמא חלק אה"ע סי' מ"ג הרי תוס' כתבו דמפרה אדומה ילפינן רובא עדיף מחזקה ובפרה יש תרי חזקות וכו' דודאי מדאוריי' מודה הריב"ש כנ"ל, א"כ גם הא סבר' דהח"ס הנ"ל נדחה די"ל דהתם באיסור דאוריי' חומר אשת איש החמירו רבנן דלא מהני רובא נגד ב' חזקות אבל באיסור דרבנן אוקמי' אדאוריי' רוב עדיף מתרי חזקות גם להריב"ש, וה"נ ע"א נאמן בדרבנן אפי' נגד רוב וחזקה ומכ"ש נגד שני חזקות, ועי' שו"ת סת"ם להגאון מוהר"ש קלוגר ני' בקונט' פרט ועוללת ד' ע"ט תשו' ל"ב האריך להוכיח דבדרבנן נאמן ע"א וראי' ברורה מסוגי' דחמרין בכתובות כ"ד והנאני, ואח"ז רב מצאתי בס' חן טוב זבד טוב ד' קנ"ה סוגי' דע"א במלחמה ובפנים הספר ס"ק פ"ו חקירה ד' מזה אי סבר' הריב"ש דתצא, מדאוריי' הוא או רק מדרבנן, והנלענ"ד כתבתי: ועוד י"ל מטעם אחר הדין עם הנוב"י דלא כהב"ש בזה דהה"מ הנ"ל רפ"ב מאי' ביאה מייתי דעת יש מפרשים והוא הר"ן הנ"ל דלא כהרמב"ם שכתבו שעפ"י עד א' הוי מוחזק בתרומה דאוריי' דע"א נאמן באיסורין וכ"ש במלתא דעבידי לגלויי עכ"ל, א"כ בנ"ד נמי ע"א מעיד שמתה אשתו של פלוני במקום ידוע הא מלתא עבידא לאגלוי הוא וכמו שבנ"ד באמת נתגלה אח"כ ע"י הצייטו"נג בלאט וגם ע"י הטאד"ען שיין, בהא ודאי נאמן ע"א, שוב מצאתי כדבריי אלו בס' שב שמעת' הנ"ל שמעת' ז' רפ"ב פליג על דינא דהב"ש הנ"ל מה"ט, והנאני שכוונתי לדעתו, ועפי"ז ניחא לי מה שבספר יריעות שלמה בקונטרס בית יד הלכה ח' סוף אות ג' קורא תמה וצ"ע על הב"ש והנוב"י, וז"ל דהא בלא"ה אין עד א' נאמן בזה דה"ל דבר שבערוה לענין לישא את אחותה דהוי ח"כ ובודאי אין דבר שבערוה פחות משנים וצ"ע עכ"ל ובמח"כ הגאון ני' לא ראה אז בפנים מ"ש בזה בתשוב' נוב"י קמא סי' ל"ג חלק אה"ע בד"ה העולה וכו' הנ"ל בהשגתו על האי דינא דהב"ש הקדים שם דלהפוסקים ראשונים דע"א נאמן מה"ת משום דהו"ל מלתא דעבידא לאגלויי וז"ל וכן יביא על נכון לפי"ז דאין ע"א נאמן באיש שמתה אשתו שישא אחותה אף דעביד לאגלויי ונאמן מה"ת, מ"מ חכמים החמירו באיסור תור' להחמיר על ד"ת כיון דליכ' עגונה [ועי' במשנה יבמות ד' קי"ח ע"ב ובתוס' ד' צ"ד ע"ב פליגי רש"י עם תוס' בזה ותמי' גדולה על הנוב"י הנ"ל והבדלו החיים וכו' הגאון מוהר"ז אולמאן ני' בע"המח ספר יריעות שלמה הנ"ל שהעלימו עין מזה, ונ"ל לנוב"י הנ"ל ניחא די"ל, עצמו גם מדאו' אינו נאמן, וזה אשר השבתי לידי"נ הרבני המופלג החרוץ מוה' צבי הרש ריכטער מק"ק סקאליטץ, ע"ד הקושי' שהעיר פרו"מ ני' לתוס' יבמות ד' צ"ד ע"ב תקשי מתניתן שם ד' קי"ח ע"ב, אין האיש נאמן וכו' שישא את אחותה משמע האיש עצמו דווקא אינו נאמן הא עד א' דעלמא נאמן ע"כ: יעיי' מעלתו ני' בגמר' ורש"י. באותו ד' צ"ד ע"א דגמר' הקש' כן ולטעמיך אימא סיפא וכו' הוא ניהו דלא מהימן הא עד א' מהימן בתמי' מי מהימן עד א' וכו' לישא אחותו, ומסקנא צ"ל לרבותא נקיט מתני' הכי ולא מבעי' עד א' די"ל סמכינן עלי' ולא דייק' היא והו' ברישא ובסיפ' כמ"ש בחידושי הרמב"ן באר היטיב יעו"ש וברמב"ם פ"ג מיבום הלכה י"א עד שיעידו ב' עדים וכו' שלא האמינו ע"א אלא וכו' וע"כ הפי' בלשון רש"י צד ע"ב שם ובא עד א' ועבר ונשא וכמ"ש הב"ש סי' ט"ו סק"כ, וכן כתב מהרש"א שם במקומו והו"ל להב"ש להביאו והכי משמע לשונו דרש"י במ"ש ועמד ונשאה דייקא דע"כ לא יחלוק רש"י על הגמר' ע"א שם ופירש"י עצמו הנ"ל וכו' ע"כ לשוני בתשובתי למוהר"ץ הנ"ל באופן שצל"ע על הגאונים הנ"ל], ולפי"ז מ"ש הב"ש דבזה"ז דאיכ' חרם דרגמ"ה וכו' אינו מוסכם יכ"ל יעו"ש, הרי בהדי' גם לישא אחותה כתב שנאמן עד א' מה"ת משום מלתא דעבידא לאגלויי וכו' גם בדבר שבערוה מהני עד א', ומה"ט פליג הנוב"י על הב"ש בדין לישא אחרת שהוא רק איסור דרבנן נאמן עד א' ולא החמירו בו חכמים וכו' יעש"ה, ולשיטת הפוסקים דעד א' במיתה אינו אלא מדרבנן דדבר שבערוה אין ע"א נאמן אפי' במלתא דעבידא לאגלויי כמו בממון ברמ"א בח"מ סי' למ"ד, וכ"כ הגאון בשב שמעתת' ריש פ"ב הנ"ל משמעת' ז', מ"מ העלה עפי"ז בהא דינא דהב"ש לישא אחרת שאינו דבר שבערוה אף שחרם דרגמ"ה איסו' דאורי' הו', גם מה"ת נאמן ע"א משום מלתא דעבידא לאגלויי אפי' נגד חזקה ודלא כהב"ש כנ"ל, ומכ"ש בזה"ז לאחר שכבר כלה אלף החמישי ולא כהכרעת הח"ס, שוב מצאתי בתשוב' חסד לאברהם חאה"ע סי' ב' העלה ג"כ מה"ט הנ"ל דלא כהב"ש ע"ש דמייתי ראיות לזה דמשום מלתא דעבידא לאגלויי לכ"ע נאמן עד א' בדרבנן נגד חזקה, ומכ"ש א"כ בכ"ד שכבר שלחו כתב טאד"ען ען שיי"ן מן האמט על האשה פלונית נקובה בשמה ושם בעלה ושם עירם ושם בניה וחזקה על הערכי הממונה על זה דלא מרעי' אומנתי', וגם כבר יצא כן בצייטו"נג כה"ג ודאי אפי' הב"ש מודה דעד א' בצירוף כל הנ"ל ודאי נאמן בדרבנן לישא אשה אחרת, ובמקום מצוה שלא לעגן האיש ובניו קטנים לא גזר חדרגמ"ה, ועכ"פ בזה"ז דקילא טפי כנ"ל ואריך, וכן העלה בזה הגאון בתשוב' בית אפרים חאה"ע סי' א' ד' א' ע"ג וע"ד מש"ה: ב' עוד שאלת ע"ד הזוג שהבעל נותן לאשתו מעות על כל צורכי ביתו בכל שבוע ושבוע, ועתה הבעל מצא מעות טמונים בארגז שלה מ"ם זהו' כסף וטוען הבעל שהם שלו, והיא טוענת שקימצה היא מאותן המעות שנותן לה בכל שבוע הן במקח והן בשאר הוצאות, הדין מם מי: הנה ש"ס ערוך הוא זה במסכת' נזיר ד' כ"ד ע"ב פיסקא אם שלה היתה בהמתה וכו' היא מנ"ל האמרת מה שקנתה אשה קנה בעלה אר"פ שקמצה מעיסתה ואב"א דאקני לה אחר וא"ל על מנת שאין וכו' ופרש"י אב"א דאקני לה וכו' דאי קימצה מעיסתה נמי אמרינן מה שקמצתה אשה קנה בעלה, הרי דפליגי בזה ב' תירוצי דר' פפא ובש"ע אה"ע סי' ע' ס"ג בהג"ה פסק הרמ"א בסתם וז"ל צמצמה והותירה מאלו המזונות הוא של בעל (טור) ותוס' בנזיר כ"ד שם הק' לתי' א' דר"פ מבריי' ס"פ אעפ"י דמותר מזונות לבעל ותירצו ב' הר"מ לחלק התם דווקא גבי הוזלו מזונות וכו' אבל צמצמה והרעיבה עצמה אותו מותר ודאי דידה הוי, והמשנה למלך פי"ב מאישות הלכה י"ג העתיק תי' זה דתוס' להלכה, והיינו לפי משמעות לשון הרמב"ם ותמוה עליו שלא הרגיש דהטור והרמ"א בסי' ע' פליגי ופסקו דאפי' צמצמה והותירה נמי של בעל הוא וצ"ע וראיתי בספר בית מאיר סי' ע' שכתב הטור וסייעתי' ע"כ תפסו תי' א' דתוס' בנזיר שם לעיקר וכו' ע"ש, ולענ"ד שפיר י"ל אינהו נמי סברי להו כתירוץ ב' דתוס' בשם הר"מ הנ"ל היינו אליבי' דתי' א' דר"פ ע"כ ס"ל לחלק כך דלא תקשי עליו ברייתא, אבל הטור