יהודה יעלה אבן העזר וחושן משפט תמט

ששכר אומנים ספנים למהר ברפסודות אחרי הנטבע וישוטו ויבקשו תוך המים דרך יותר מג' שעות ולא מצאו מאום, וחיפוש הרי משהיי' עד י"נ כסברת השואל בת' הח"ץ סי' כ"א, ואף הח"ץ דפליג בלא שהא עלי' בשעת נפילה ולאח"ז חפשו אחריו די"ל שיצא טרם באו המחפשים אבל בנ"ד הרי גם מלבד החיפוש הנ"ל גם הבחו' שמעון הנ"ל הרי לא העלים עיניו משעת הנפילה עד כדי י"נ וכמ"ש וביאר יפה הגאון בת' הח"ס סי' ס"ה כן והכא איכ' תרתי שהא וגם חיפוש הרבה לכ"ע סגי בשיעור זה: ועוד עפ"י עדות שני האחים מן האם שהעידו כי אחר ששמעו מטביעת הרופא האטשעק הנ"ל כמו ג' שבועות הוציאו בעיר נייאפעסט נטבע א' מנהר דאנאוי שהי' תלוי בפיו באחד הרפסודות, והוליכו אותו אל החפירה שסביב ביה"ק, וכשראו אותו ב' האחים בזא"ז מונח שם ערום השגיחו עליו והכירוהו בטביעת עין ממש בגופו ובפרצוף פניו כמו שהכירוהו בחייו, דכל גופו שלם הי' וגם כל פ"פ וחוטמו שלם לא נחבל כלל כ"א מפיו יצא דם, הרי לר"ת אפי אשתהי וודאי בכה"ג דכל גופו שלם וכל צורתו שלם מהני טב"ע, ואף שדחו הראשונים שיטתו מ"מ חזי לאצטרופי לשאר סברות להקל, כמ"ש הב"ש ס"ק פ"ו, וכבר העלנו סניף גדול להתיר גם זולת עדים הנ"ל בטב"ע על הרופא האטשעק ע"י שהפיל א"ע והוחזק בזה כבר ג' פעמים ודאי מת, וגם בנ"ד ספק אשתהי יותר משעה אחר שהועלה מן המים הא כתב הב"ש בהדי' בס"ק פ"ד דיש להתיר כה"ג משום ס"ס שמא הוא תוך שעה ראשונה ושמא הלכה כר"ת וסייעתו כשהוא שלם לגמרי מי שלא ראה הטביעה יכול להעיד אפי' אחר כמה ימים (שוב מצאתי בתשו' מהרי"ט בא"ה סי' ל"א הק' כן ובת' פמ"א ח"ב סי' ס"ו תירוץ יפה יעו"ש) איברא דצ"ע קצת על הב"ש בזה הא שם אונס חד הוא שמא אינו אומר בדדמי הם ב' הספיקות נ"ל כיון דנפל למשא"לס רק מדרבנן החמירו דמדאו' יצאה מחזקת א"א כיון דרוב נטבעים מהני ס"ס כזה ג"כ, אבל התשו' הח"מ בתשו' ס"ק נ"ה מייתי חבל נביאים מתנבאים דבכל ענין בעי' חזיוהו בשעתי' דוק' ואפי' כל גופו וצורתו שלם וגם לא ראה הטביעה לא מהני טב"ע ואפי' לר"ת גופי' וגם אפי' בספק אשתהי נמי החמיר בתשו' הר"ן וסיים הח"מ ומי ירים ראשו להקל וכן דייק הב"ש סק"ץ מלשון הרמ"א דחייש לחומרא לדעת הרז"ה ע"ש ומ"מ בנ"ד דשני עדים הכירוהו והעידו עליו בטב"ע, וגם הח"מ בתשובתו הנ"ל ס"ק נ"ה, וגם הב"ש סוף סק"ץ הנ"ל העלו גם שניהם דבשני עדים אין חשש דא"א כלל בדדמי וא"ץ שיראהו לאלתר ואפי' שני פסולים מדאו' נמי לא אמרי בדדמי כמ"ש המבי"ט ט בתשו' סי' ק"ו הובא בקו"ע סי' רל"א ומהריב"ל בתשו' הובא בקו"ע סי' יו"ד ועי' בתשו' נוב"י קמא סס"י כ"ח ד"ה אמר הכותב וכו' ואפי' לשיטת הרי"ף דס"ל גם בשני עדים אמרי בדדמי היינו בודאי אשתהי דאנן סהדי מיתפח תפח אבל בספק אשתהי נ"ל מודה הרי"ף בשני עדים המעידים שהכירוהו בט"ע אנן סהדי דלא אמרו בדדמי אלא דלא אשתהי עוד יותר משעה א' חוץ למים ולא תפח: אמנם בנ"ד רגלים לדבר דאשתהי יותר משעה שהרי אחר שהעלוהו מן המים והוליכוהו לתוך החפירה שסביב ביה"ק סתמא הוא בריחוק מקום קצת מן הנהר דאניי ואח"ז פגעו אנשים שבאו משם את עד הראשון ר' חיים הרש בן ר' שעפטל שפיטצער דרך הילוכם על שפת הנהר דאנוי וספרו במסלפ"ת והלך לשם ובדקו והכיר איתו בטב"ע יפה ושוב בא בחזרה אצל אחיו מאמו ר' איצק ליב בר' וואלף דיאמאנדשטיין עד השני וסיפר לו את המאורע והלך גם הוא לשם והכיר אותו בט"ע כמו כן, וכל משך זמן זה קרוב לוודאי שהיה יותר משעה א' ומבואר בקו"ע בש"ט תשו' הב"י אות ר"ד דהיכ' דיש רגלים לדבר לא תלינן להקל אפי' בספק ג' ימים ביבשה לכ"ע, ומכ"ש לפי"ז בספק אשתהי יותר משעה חוץ למים דחמור טפי כמ"ש הב"ש ס"ק פ"ב והח"מ ס"ק נ"א ודאי דלכ"ע ביש רגלים לדבר לא מקרי כלל ספק אשתהי להקל עפי"ז ועי' תשו' הרא"ם ח"ג סי' י"א ותשו' צ"צ סי' מ"ה, מ"מ נ"ל בנ"ד ראייתו של עד הראשון מיהת ליכ' רגלים לדבר שהי' אחר שעה א' דשפיר י"ל שהי' בסניף טרם כלות השעה א' וה"ל רק ס' אשתהי מאחר שכוון עדותו בטב"ע ממש ולא ראה שנתפח ודאי גם הוא אינו אומר בדדמי דהא משמע מלשון הרמב"ם ם וסמ"ג שצריך שיהי' נראה וניצלאחר שעה, אבל הסכמת כל הפוסקים הוא דאפי' לא חזינן דאיתפח אמרי' ודאי מתפח תפח כבש"ע סעי' כ"ו ועי' בת' צ"ת סי' מ"ה הנ"ל, ובכה"ג שעד א' ראהו והכירו בתוך שעה א' בטב"ע ואחר שעה א' ראהו עד שני והכירו ג"כ ולא חזי בי' שנתפח ונשתנה כבנ"ד, נ"ל דכ"ע מודו כרמב"ם וסמ"ג דלא חיישי' לומר ודאי תפח ומצטרפין שני העדים ואפי' להרי"ף לא חיישי' דאמרי' בדדמי דה"ל רק ספק אשתהי וכמ"ש לעיל: ואין לומר איפכ' לפמ"ש בתשו' צמח צדק סי' פ"ח דגם הרא"ש וסייעתי' דבתרי לא חיישי' בדדמי דוק' בדליכא הכחשה ביניהם דלא אתרע חזקה דידהו אבל במכחישין זא"ז יש לדקדק אחריהן וחיישי' לבדדמי ולפי"ז ה"נ בנ"ד מכחישין זא"ז כי עד הראשון אמר כי זמן שמועתו ממציאת הנטבע והנחתו בחפירה הסמוך לביה"ק וז"ל דאז וואר נאכמיטטאגס צווישען 3 אונד 4 אוהר, ועד השני אמר כי זמן שמיעתו זאת מפי אחיו הנ"ל בחזרתו ממקום המת בא אצלו וז"ל קאם אי איינעס נאכמיטטאגס עטווא צווישען איין אונד דרייא אוהר, ז"א דהתם דוק' שע"י הכחשת העדים א' מהם שקרן ופסולים ביחד לעדות אחרת העלה כן הצ"צ לחוש על עדות מיתה דאמרי בדדמי לאוקמינהו אחזקת כשרותם לעדות אחרת והיינו בהכחשה דנ"מ לענין ממון משא"כ אחת אומרת מת, ואחת אומרת נהרג הא קיי"ל תנשא בש"ע סעי' ח' יעו"ש, וה"נ בנ"ד אין שום נ"מ מהכחשתם באיזה שעה ביום נודע להם מציאת המת הנטבע ואין צריך כלל עדותם בזה ומלתא דלא רמיי' עלי' לאו אדעתייהו ולא הוי הכחשה כלל, וגם הואיל ושניהם מעידים שהכירו בטב"ע ודאי נקטינן דתרי לא אמרי בדדמי ומכ"ש דהא קיי"ל כרבא אליבי' דר' יהודה בפסחים י"ב אדם טועה בשלש שעות חסר משהו וא' אומר בשלש שעות וא' אומר בה' עדותן קיימת ואין כאן הכחשה כלל, ואדרבה הדרן לקמייתא בכנ"ד לכ"ע גם להרי"ף בספק אשתהי תרי ודאי לא אמרי בדדמי כנ"ל: אמנם אפי' את"ל כן מ"מ הרי הרי"ף לטעמי' ס"ל הא דבמים מצמית צמית דוק' עד חמשה ימים בלבד א"כ בנדון דידן שאחר שלשה שבועות העלה מן המים אפי' ודאי לא אשתהי אלא חזיוה בשעתי' נמי אין מעידין עלי', אבל נ"ל הרי הרשב"א ונמ"י דחו בזה שיטת הרי"ף מן הירושלמי דגרסי' אמר ר' ירמיה מעשה בא' שנפל לירדן ועלה לאחר שבעה עשר יום והכירוהו שצרפתו צינה והשיאו את אשתו ע"ש ולענ"ד ר"ל בזה מודה הרי"ף לחלק דוק' בעד א' דאפשיט האבעי' דנאמן במשא"לס מעובד' דדגלת אסקו' ושרי' רבא אפומ' דשושבינא הוא בתר ה' יומי ולא יותר דחיישי' לבדדמי דוק' כמעשה שהי' אבל עובד' דירושלמי הכירוהו שצרפתו הצינה משמע רבים עכ"פ שני עדים הכירוהו בטב"ע מודה הרי"ף כיון דחזיוהו בשעתי' תרי ודאי לא אמרי' בדדמי היינו בלא חזיוהו בשעתי' כמ"ש בהדי' ואי לא קא מסהדי הכי ר"ל אסקינהו לקמן וחזינהו לאלתר כנ"ל לתרץ דעת הרי"ף, ולפי"ז שפיר ס"ל בנ"ד דה"ל ספק אשתהי וגם שני עדים גם הרי"ף מודה דלא חיישי' לבדדמי ואפי' לאחר זמן מרובה כמ"ש לעיל: אבל באמת ז"א דהרשב"א בחידושיו והריב"ש סי' שע"ח כתבו דנראה מלשון הרי"ף דחזיוה בשעתי' היינו שראוהו בשעה שהעלוהו מן המים ממש שלא נשתהא כלל ואי לא קא מסהדי הכי דייקא ר"ל אסקינהו לקמן וחזינהו לאלתר לא מהני ועי' בת' פרח מטה אהרן ח"ב סי' י"ו תש' מהר"מ אלישקאר ס' כ"ה שהביא כן בשם כמה רבוותא משם תשו' הרי"ף ותשו' הרמ"ה והיא בתשו' המיוחסת לרמב"ן סי' קכ"ח, וה"ר ירוחם נתיב י"ג ר"ג וכו' וז"ל אין משיאין אשה עפ"י עדים במי שטבע בים ופלטוהו המים אלא דמעידין שפלטוהו המים לעיניהם וראוהו מיד והכירוהו שהוא פלוני שאל"כ חוששין שמא בין זמן שפלטוהו המים לזמן שראוהו תפח ונתהפכה צורתו וכו' יעו"ש א"כ להרי"ף וסייעתי' אין כאן ספק אשתהי כלל בנידון דידן אלא ודאי אשתהי דשני העדים אמרו דלא חזיוהו בשעתי' אלא אחר שכבר הוליכהו לביה"ק וחיישי' לבדדמי גם בשני עדים כמפורש בת' הרי"ף ורמב"ן הנ"ל ואין מעידי' עלי' להשיא את אשתו, אבל כבר העלו הר"ן והריב"ש בשם הרמב"ן והרשב"א והרמב"ם וה"ה וכן הסכמת רוב האחרונים דכל שראוהו תוך שעה א' משהעלוהו מן המים מהני ועי' פמ"א א סי' י"ו הנ"ל, ובתשו' משאת בנימין סי' מ"ה בשם שאר הפוסקים אפי' תוך שעה ב' נמי מהני עד שעברו ב' שעות משהעלוהו מן המים עד שראוהו יעו"ש בסי' מ"ו דחה המ"ב דעת השואל בזה דדוק' תוך שעה א' בעינן ומה"ט ספק אשתהי לכ"ע לחומרא כיון שהוא מצוי טפי דשהא שעה א' ומ"מ בנ"ד מיהת דכל גופו ופ"פ עם החוטם שלם בלא שום חבלה עם כל צורתו ושני עדים שלא ראו הטביעה העידו שהכירו אותו בטב"ע ממש כל גופו וצורתו דמכירים היו אותו בראי' דז"ל עד הראשון בעטראכטעטע גענויא דען גאנצען קערפער אונד זאגטע צו מיר זעלבסט דאס מוס דאקטער האטשעק זיין, דענן האטשעק וואר מיר וועהרענד זיינעס לעבענס דורך זעהר הייפיגען פערקעה מיט איהם גענויא בעקאננט אונד דיא פיזיגנאמיע דער לייכע, זא וויא דיא גע - זאממטע קערפערגעשטאלט בטביעת עין זאגטען מיר מיט בע-