יהודה יעלה אבן העזר וחושן משפט תמח

ועוד אפי' באמירה לבד שמקודם נמי דהוכיח במישור הח"ס דלא כתשובת נו"בי וגם דלא כמהר"ם מינץ משום דגזים אינש ולא עביד כדקיי"ל בשבועות מ"ו ע"א לא אמרי' בי' הוכיח סופו על תחילתו או תחילתו על סופו, הנה כתבו התו' שם וז"ל פי' הרוקח דווק' בסתם אדם אבל במוחזק לכך לא וכן נראה ע"כ ועי' בתה"ד סי' ר"ט לענין בעילת זנות כה"ג וכ"כ הרשב"א בתשובה סי' קפ"א הובא בספר קהלת יעקב חלק מדות חכמים אות ג' ס"ט גזים, והוכיח כן מפ' הרואה עובד' דר' שילא וכו' מחייב בקולפא וכו' ובפ' הגוזל בתרא דאמר מחוינא ומחוינא קם ר"כ שמט' לקועי' מיני' וכו' יעו"ש, ובב"י ח"מ סל"ד סעי' ל"ב ובכנה"ג שם בהגהת הב"י אות ע"ד, וכ"ה בתשובת הריב"ש סי' תל"ח ובש"ע ח"מ סי' שפ"ח סעי' ח' בהג"ה סט"ו, א"כ בנ"ד שכבר הוחזק בכך אף במעשה ג' פעמים לאבד עצמו לדעת פשיט' מק"ו דגם הח"ס מוד' בכה"ג דתולין הקלקלה במקולקל ולא חיישי' שיצא כלל מן המים כנ"ל: ולפי"ז גם זולת העדים על הטביעה של הרופא האטשעק בנ"ד י"ל גדולה חזקה זו שהוא הוא הנטבע ולא אחר, לגרע חזקת אשת איש, וממילא לא חיישי' למיעוט' נמלטין במשאל"ס כיון שכבר החזיק א"ע ג' פעמים שאינו רוצה להמלט על נפשו אף אחר שהגיע כבר אל שערי מות ע"י שתיית סם המות כנז' בגביית עדיות, ומכש"כ בנ"ד שהאשה דודתו העידה מה שראתה מחשבתו נכרת מתוך מעשיו בעברם דרך הילוכם על הגשר, וגם מה ששמעה מפי נכרית מסיח' לפי תומה, וגם נכרי אחד צעק מיד איך שאותו איש רך בשנים אשר הלך אחורי שתי הנשים, עלה על המסגרת וקפץ מדעת לתוך המשאל"ס, וגם עדות ישראלים מפי כמה נכרים שצעקו בקול שהרופא האטשעק צעיר לימים הטביע עצמו לתוך המים, תיכף במפלתו, פשיט' טובא שאין ספק שהוא הוא אותו האיש שכבר הוחזק לכך במעשיו וגם כבר אבד זכרו זה כארבעה שנים עד היום ולא נודע שום ידיעה ממנו קרוב לוודאי שלא יצא ונמלט וכמ"ש בתשו' חתם סופר ח"א מא"ה סי' ס"ה ד"ה ובתשוב' וכו' אך שכתב דחליל' להתיר על סבר' זו אפי' ע"י צירוף וכו' וכן משמע ברמב"ם פי"ג מגירושי' הלכה ק' ופ"ז מנחלות הלכה ג' היינו בנפל ממילא למשאל"ס, משא"כ כ בהפיל עצמו לדעת אחר שהוחזק כבנ"ד, ומהני חזקה זו על שני הספיקות, א) אם הרופא האטשעק הוא הוא שהפיל א"ע במשאל"ס, ב) אם לא נמלט אלא יצאה נפשו במים, שהרי אותן הנכרים שצעקו הרופא האטשעק הטביע עצמו צעיר לימים, לא ידעו ממעשיו הקודמים, שהוחזק כבר ג' פעמים בזה לאבד עצמו ובמסלפ"ת העידו והזכירו שמו כינוי משפחתו ושם אומנותו המפורסם הרופא דעדיף משמו ושם אביו דלא מוחזק עוד אחד בשמות אלו וגם לא שכיח כ"כ, וסגי בזה להוציא מספק הראשון הנ"ל, כי לא אמרו כן מאומד, אלא שגם חזקה זו שנודע לנו מסייע להם דתולין הקלקלה במקולקל כנ"ל (אף דסבר' זו מייתי לי פרו"מ ני' משמי' דהגאון מו"ה מרדכי בער ז"ל מיענקוי בסוף ס' שערי תורה ח"א על מי שעבר על מחז"ל לעולם אל ילך אדם במקום סכנה אמרי' חזקה הוא שהוא הנמצא מת שלא להוציא ישראל אחר מחזקתו לומר שפשע בזה דכל ישראל בחזקת כשרים הם שאינם עוברים ע"ז וכו' לבבי לא כן ידמה דהא דלא יעמוד במקום סכנה דרבנן הוא ול"ל בי' חזקות כשרות כסברת ה"ה ריש הל' אישות והמגיה במ"ל פ"ד ממלוה דכ"ע לא זהירי בי' אבל בנ"ד שלא לאבד עצמו לדעת וודאי חזקה גדולה הוא כי הוא זה שהוחזק לן ג' פעמים מקודם לעבור על זה, ולא נוצי' ישראל אחר מחזקתו לעבור הגדולה שבעבירות כזו) ומהני לן חזק' זו להוציא גם מספק שני הנ"ל דלא חיישי' בי' שמ' יצא ממקום אחר, דכיון שהוחזק עצמו בג' פעמים שמאס בחייו וחפץ לאבד עצמו בידים בקום ועשה, ק"ו בשב וא"ת אפי' אם גלי אשפלוהו, ולא יצא מן המים מאחר שאינו חפץ בחיים כלל: ועוד נ"ל להסביר לפמ"ש תו' בפ' החולץ דף ל"ו ע"ב ד"ה הא לא שה' וכו' דטעמ' במים שאל"ס דאשתו אסורה משום דחיישי' למיעוט מצוי' דנמלטין וכו' וכ"כ הרא"ש שם סי' ח' וכוונתם נ"ל עפמ"ש ת' יבמות קכ"א ע"ב בד"ה אין וכו' דרבנן דר"מ דלא חיישי' למיעוט מעשה נסים במים שיש להם סוף הא דמודו במשאל"ס ה"ט דאינו ממש מעשה נסים אלא יש לתלות בדף של ספינה וגל טורד וכו' א"כ מה"ט הוי מיעוט נמלטין מצוי ושכיח קצת נמלטין בדרך הטבע כנ"ל וקצת ע"י נס ממש כמ"ש תו' שם בשם הירושלמי, ולפי"ז היינו דוק' בסתם אדם שנפל למים שאל"ס נפל דווק' חיישי' שמ' נעשה לו נס ממש, אבל באדם רשע שמאבד עצמו לדעת והפיל א"ע למשאל"ס וודאי לא יעשה לו הקב"ה כיס' לשקר' ועל מגן, כיון שאינו חפץ בחיים, ומיעוט נמלטין בדרך הטבע לבד בלא מעשה נסים הו"ל מיעוט שאינו מצוי ולא חיישי' לי' כלל אף לכתחילה, דהרי גם בנפל למים שאל"ס די"ל ג"כ ע"י נס נמלט וגם בדרך הטבע מ"מ כתב הרא"ש ר"פ האשה בתר' וברפ"ג דבכורות וכן התו' מה"ט ניסת לא תצא ולא אמרי' סמוך מיעוט לחזק' משום דהוי מיעוט דלא שכיח כלל רק משום חומר' דא"א החמירו לכתחילה, וסותרים א"ע תו' והרא"ש מפ' החולץ דף ל"ו הנ"ל דלכתחילה לא תנשא משום מיעוט נמלטין מצוי וצ"ע: וצ"ל כוונתם מצוי ע"י נס וגם בטבע כנ"ל משא"כ בנ"ד שהפיל א"ע לא חיישי' למיעוט נמלטין כמו דלא חיישי רבנן דר"מ במים שיש להם סוף למיעוט נמלטים ע"י מעשה נסים לבד ה"נ במשאל"ס והפיל א"ע לא חיישי' למיעוט נמלטין בדרך הטבע לבד כנ"ל: ועוד עדיפ' נ"ל לפמ"ש תו' יבמות קכ"א ע"ב ד"ה א"מ מעשה נסים ומהרש"א פי' כוונתם דגמרן וירושלמי פליגי בטעמ' דר"מ גם בנפל למים שיל"ס וגם בגפל לתוך כבשן האש ס"ל אין מעידין עלי' דחשש' שמ' נעשה לו נס וכו' להירושלמי א"כ פשיטא מלת' דנפל במים שיל"ס דאוסר ר"מ דוק' בנפל ממילא שלא לרצונו אלא באונס או הפילוהו אחרים דומי' דדניאל וחנני' מישאל ועזר', אבל הפיל א"ע לכבשן האש וכן למים שיל"ס שהוא רשע מאבד עצמו לדעת וודאי מודה ר"מ דמעידין עלי' ולא חיישי' שנעשה לו נס כנ"ל, וכיון דר"מ במשנה ובברייתא נקט לשון בין בין, בין למים שי"ל סוף בין שאל"ס ע"כ שווים בדינם לגמרי ולא חמירא טפי משאל"ס לדידי ממים שי"ל סוף ובשניהם דווק' בנפל (כמו מעשה שהי' בא' שנפל לבור הגדול דמייתי מינה ר"מ ראי') אבל הפיל א"ע לא מדכייל להו בחד' מחת' ובלשון בין בין וה"נ לרבנן דר"מ במים שאל"ס לרבנן דווק' נפל כמו לר"מ בי"ל סוף, וה"נ לגמרן דגם ר"מ לא חייש שמ' נעשה לו נס אלא דס"ל בדרך הטבע יכול לחיות ולשהות במים יום או יומים ושמ' לאחר פרישתו משם יצא והלך לו נמי דווק' בנפל חייש להכי משא"כ בהפיל א"ע דלא פליג בזה גמרן אירושלמי כיון שיש סבר לחלק כיון שמאס בחיותו, ומדר"מ במשיל"ס נשמע לרבנן במים שאל"ס: ואף דבעי' שהא כדי שתצא נפשו גם במשאל"ס ואם לא שהא כ"כ הו"ל ספיקא דאו' לרמב"ן בת' המיוחסת סי' קכ"ח, ובשיעור זה מצינו פלוגת'. בתשו' נוב"י תניינא סי' ס"א מאה"ע פשיטא לי' מעובד' דנחוני' חופר שיחין שהוא עכ"פ יותר משתי שעות שלימות ואולי שלש שעות דמסופק אם תחילת שעה ג או סופה הוא יציאת הנפש, וכ"כ הנוב"י ח"ב שם סי' נ"ח, ודעת הב"ח בתשו' סי' ע"ט ובסי' ק"ד פשיטא לי' דשתי שעות לבד יכול לחיות ולא יותר, והיינו דוק' בבור שיש לו ד' מחיצות דיכול בב' שעות לעלות, ולטפס ולאחוז במחיצה כמה פעמים ולהוציא ראשו חוץ למים ולחיות ולא יותר מב' שעות, אבל במשאל"ס סגי בשעה אחר שתצא נפשו, וכ"כ מהרי"ט בת' ח"ב סי' כ"ו משניות לחלק מה"ט, ט, ועוד עדיפא הענה בעובד' דרחב"ד שתסבך ידה באבנים או בסלעים פשיטא לי' דג' שעות שלימות יכולה לחיות וזה דלא כהב"ח ולא כהנוב"י הנ"ל, ובמשאל"ס סגי בשעה קלה כל שראוהו שטבע וכסהו המים בכדי שא"א לו לאדם לעמוד וכו יעו"ש עפמ"ש תוס' פ"ק דסוטה דף י"א היינו שליש שעה א' רביע, ותמי' עלי' שלא הרגיש מהרי"ט בלשון תשו' הריב"ש סי' שע"ז וסי' ש"פ משעה שלישית שטבע וכו' דמייתי לי' הנוב"י סי' ס"א הנ"ל משמע שעות שלימות ס"ל גם במשאל"ס דהא אעובדא דהאי דטבע בדגלת מייתי לי' הריב"ש וע"כ מהא דרחב"ד נפ"ל ג' שעות הרי דלא מחלק ביניהם אלא כנוב"י ס"ל גם במשאל"ס וצל"ע על הב"ח ומהרי"ט בזה ובת' פר"ח מ"א ח"א סי' ל"ו מסיק שיעור שעה גדולה ע"ש, וגם להריב"ש ונוב"י בנ"ד עפ"י גביית עדות אות ב' הבחור שמעון אייזלער העיד כי לקול השמועה משקיעת הרופא האטשעק לתוך הנהר וואג, יצא הוא ואחיו המנוח ר' פנחס מתוך חנותם על שפת הנהר וראו ראשו יוצא מתוך המים וידיו מוגבהים למעלה, והוא ראה אותו שט הלאה לערך כמה מינוטען ואח"כ שהה וטבע במצולות ולא נראה עוד, ועמד עוד שם הבחור שמעון לערך שתי שעות על שפת הנהר ואין קול ואין קשב וכו' עכ"ל הרי שהא יותר משתי שעות שלימות הוא שיעור כדי שתצא נפשו אליב' דר"ע, ומלשון עדותו הנ"ל וראו ראשו וכו' וידיו וכו' ראה אותו שם וכו' משמע שגם הוא עצמו הכיר אותו מרחוק בראי' ראשו וידיו שהוא הרופא האטשעק ואת"ל נמי שעפ"י קול השמועה אמר כן בלשון הנ"ל ראה אותו שיצא עלי' הקול שהטביע עצמו, ע"י הרבה נכרים שצעקו בראותם נפילתו שהוא הרופא האטשעק מעיר חדש הוא, ונאמן בזה הנכרי מסלפ"ת והב' שמעון הרי העיד ששהא עלי' כדי י"נ יותר מב' שעות וגם עפ"י עדות ר' אהרן סג"ל הארוויטץ באות ג'