יהודה יעלה אבן העזר וחושן משפט תמז

תשובה ח לאהובי ידי"נ הרב הגאון המפורסם, ערוגת הבושם, ציס"ע כקש"ת מו' דוד דייטש ני' אבד"ק יארמוט: מכ"ק קבלתי וכו' וע"ד אשר העיר הדר"ג ני' ע"ד הב"ש סוף סימן קס"א ואם לגדול אשה חליצת קטן עדיף ושפץ כתב ב"י סי' קס"ה בשם הריטב"א, הנה הגאון בתשוב' אמרי אש בהגהותיו על אה"ע בח"ש ציין לעיין בתשו' פמ"א ח"ב סימן מ"ח, ועיינתי עליו וגם בתשוב' הראנ"ח ח"ב סי' ל"ב מבואר בדבריהם דלא כב"ש אלא חליצת גדול עדיף אף שהוא נשוי והקטן פנוי גם דברי הריטב"א שבב"י הנ"ל במ"ש שאין כופין לחלוץ וכו' אלא דכל שיש יבם אחר שאין לו אשה בו המצוה יותר ובו משיאין עצה ומבקשין אעפ"י שאינו גדול לדעת מורי הרא"ה, כוונתו נ"ל אם הגדול הנשוי אשה אינו רוצה לחלוץ אלא לייבם, אז משיאין עצה להקטן הפנוי ומבקשין אותו שיחלוץ אבל לכופין בכך לא מצינו וכו' ר"ל לא את הגדול ולא את הקטן אבל אם הגדול רוצה לחלוץ ודאי עליו המצוה אף שהוא נשוי והקטן פנוי הגדול גדול קודם, והכי מוכח לענ"ד בהגהות מרדכי בכתובות סימן רצ"א המתחיל אלכה לי אל הגדולים וכו' בחור א' ששידך בת ישראל וקודם שכנסה נפלה לו יבמה וכו' ועוד דיש אח גדול ממנו ואם באנו לכוף יכוף הגדול ולא הקטן וגם הגדול אין דעתו לעגנה וכו' רק שאביו וכו' וע"כ עובדא הוי שהגדול היה נשוי ואלו היה רוצה הגדול לחלוץ הוא קודם כנ"ל ויעיי' ברמ"א סדר חליצה סעיף כ"ט ובפירוש ס"ח סקמ"ו ובטו"ז סי' קס"ה ס"ק וי"ו העלה לדידן כופים נמי לחלוץ ובתשו' פמ"א סי' מ"ח מב"ח וסי' מם כתב וז"ל ומהריב"ל בח"ג סי' נ"ד כתב על תשוב' זו דריטב"א דלא עבדי' כהאי תשוב' וכו' ורבים חלקו עליו וכו' יעו"ש כוונתו לענין הפלוגתא שבירר שם בכפייה אלא כופין לחלוץ בזה"ז אבל מ"ש הריטב"א אלא דכל שיש יבם אחר שאין לא אשה וכו' אעפ"י שאינו גדול וכו' השמיט הפמ"א מת' הריטב"א בסי' מ' ומ"ח שלא דן התם אלא אדין הכפי', אבל ברור כוונת הריטב"א כמ"ש באין הגדול רוצה לחלוץ כ"א ליבם או בשביל ממון וכטו"ז הנ"ל ועיין תשוב' מוה' אליה בן חיים סי' ל"ג במים עמוקים נמי העלה כן כמ"ש, ולקצר אני צריך, נאם ידי"נ ואוה"נ בלונ"ח הדש"ת: הק' יהודה אסאד: תשובה ט מרוכב בערבות, ברכות רבבות, ישיגו לאבן הזוהר, כעצם השמים לטוהר ה"ה אהובי ידי"נ הרב המאה"ג מופלג ומפורסם, בחכמה ובדעת בתורה ובמעשים, נודע למשגב בין ההדסים, כש"ת מו"ה יוסף ווייסע ני' האבדק"ק ע"ח והגלילות יע"א: יקרת מכתבו ונעימו' נאומיו מיום פורים קטן הגיע לידי בזמנו, וסיבת איחור תשובתי עד היום, לא מפאת רמות רוחא כי כת"ר פרו"מ ני' נקל בעיני, חלילה לי מחטוא, והס מלהזכיר, אבל באותו פרק הוצרכתי ליסע לק"ק נייטרא למקום המשפט עפ"י הפקודה, וגם הראבדק"ק סעניטץ ועל מגן. ומאז באתי בעה"י לביתי בחזרה לחיים ולשלום, הועמס עלי משפט הכהנים עם הראב"ד דק"ק גיירינג, אשר עפ"י אגרת פסק דיני ואגרת מהגאון אב"ד דק"ק לבוב ני' שהציעו לפני הערכאות, הגיעו שני הצדיקים לסכנת קרימינאל ר"ל, ושוב עברו עלינו ימים של צער בנסיעה לע"מ וויען לבטל ענין הסעמינאר אשר גם הדר"ג ני' שלח לנו הרשאה עליו. וברוך ד' אשר נתננו לחן ולחסד בעיני הקיר"ה וגם מקודם הקיפוני חבילות חבילות שו"ת מלבד מילי דמת' והתלמידים המבקשים תפקידם ד' עליהם יחיו, הן הנה העבירו עלי את הדרך תשובה מלהשיב מפני הכבוד חכמים כי רב הוא פרו"מ ני' וגם מלבד אזהרת חכז"ל בפ"ק דברכות להחזיר שלום, נודע לי אהבתו מאז כי כמים הפנים לפנים וכו' אקוה שתנוח דעתו באלה מתמיהתו עלי, ואתו הסליחה: ועתה באתי ע"ד ענין העגונה אשת הרופא האטשעק אשר הפיל א"ע לנהר וואג מים שאין להם סוף ביום כ"ב תמוז תר"כ לפ"ק בפישטיאן, ואחר ג' או ד' שבועות נמצא אחד טבוע בנהר דאנוי בעיר נייא פעסטה, ושני עדים קרובים זל"ז העידו שהכירו אותו בטב"ע תמונת כל גופו ופ"פ כולו שלם שהוא הוא הרופא האטשעק, אשר שמעו עליו שנטבע קודם ג' שבועות, גם יש עדים ישראלים שראו אותו אחר נפילתו שם ועמדו שם וראו שקיעתו לערך ב' שעות ששטו אחריו ללא הועיל, וגם הרבה נוצרים שראוהו נופל מעצמו לנהר צעקו בקול גדול בלשון סלאווי זה רופא צעיר לימים הטביע עצמו לתוך המים, גם יש עדים שנים רופאים שכבר הרבה פעמים בקש לאבד עצמו לדעת ופ"א שתה סם המות ונתרפא ע"י רופא כמבואר כ"ז באר היטב בגביות העדיות בב"ד וכפי תוה"ק אשר פרו"מ שלחו לפנינו, והראה כחו יפה בכחא דהיתירא, ספרא בצירא, ברמיזה קצרה, עוטה אורה, להאיר אופל אלמנה מחבלי העיגון להתירה, ובצדקתו וחכמתו דפרו"מ ני' עפ"י הבטחתי לידידינו הצדיק הרב המאה"ג מו"ה מכלי דיין דקהלתו ני' לעיין בשריות' דהאי אתתא אי"ה מאז שהי' פה, פנה אלי הדרתו ני' למען חוות לו דעתי גם אני. והנני לרצונו בעזה"י, הנה על הספק אם הרופא האטשעק הוא הוא שטבע, אותי מלי' פרו"מ ני' דודאי סברא לומר דגבר' דידענא בי' דפשע כבר הוא הוא שפשע גם עתה וכמו שהעלה הגאון מוהרמ"ב זצ"ל בסוף ספר שערי תורה ח"א דף קכ"ז ע"ב, והוסיף מעלתו ראי' לסברא זו מלשון המשנה יבמות קכ"א שדייק בלשונו נפל למים שאל"ס ולא הפיל משמע אם לא נפל מעצמו כ"א הפיל א"ע כיון שראינו שאינו רוצה בחיים וודאי גם אם ישליכוהו גלי הים חוצה יחזיר ויפיל עצמו, ונוח לו דקדוק זה דנפל והפיל יותר מדקדוק נפל למים וכו' ולא המים נפלו עלי' שחלק בו הב"י בתשובותיו על המבי"ט וכו' הן אמת דקדוק נכון הוא, אב אינו אמת לדייק כן, אף דהראשונים דייקי הכי בזבחים ע"ד בטבעות של תקרובות ע"ז נפל אחד מהן לים הגדול וכו' אבל הפיל לא, התם וודאי דהפיל יותר שכיח ומצוי טפי מאלו נפל מעצמו, וגם איכ' רבותא טפי בהפיל להתיר. וטפי הו"ל לרב לנקוט הפיל אלא ע"כ בדווק' נקט נפל לדייק אבל הפיל לא, משא"כ הכ' דגם נפל למים וכו' גם הפיל א"ע תרווייהו לא שכיחי, ומתני' ובריית' הרי הקדים לשנות דברי ר"מ דגם למים שיש להם סוף אשתו אסורה דס"ל אדם יכול לשהות ולחיות במים יום או יומים. ובזה שפיר י"ל נפל רבות', דלא מבעי הפיל א"ע דאמיד נפשי' וודאי יכול לשהות במים יום או יומים כיון דמדעת הפיל א"ע, וודאי פשיט' דאשתו אסורה, אלא אפי' נפל פתאום שלא בכוונה הו"א כיון דלא אמיד נפשי' ולא נתכווין אינו יכול לעצור רוחו בכח נשימתו לשהות חי במים יום או יומים קמ"ל דמ"מ אשתו אסורה, ומוכח מדהקדי' מתני' למנקט תנשא, בין מים שיש להם סוף למים שאל"ס וכו' והסמ"ע סי' ע"ב ס"ק ז' ח' כ' דדרך הטור וש"ע לשנות גבי בין בין הפשוט בסוף, אבל דרך התנ' לשנות הפשוט קודם כמ"ש המגי"ה במ"ל פ"ב מתרומות והו"ל להקדים כאן לשנות בין למים שאל"ס שהוא הפשוט דכ"ע מודי בי', אבל כיון דנקט נפל לרבותא דמים שיש להם סוף נמי אסור לר"מ אפי' נפל ע"כ הקדימו כנ"ל, וגם בבהמה מצינו חילוק סבר' זו גבי נפולה בחולין נ"א ובטוש"ע סי' נ"ח קפצה מדעת אמדה נפשה ואין חוששין כלל וכו', ומכש"כ באדם שהוא בן דעת וגם אית לי' מזלא כנ"ל. וקצת ראי' י"ל מש"ס יבמות קכ"א איבעי להו ריב"ב לקולא פליג וכו' ת"ש דהאי גבר' דטבע בכרמי וכו' ותו ההוא גברא דאטבע בדגלת וכו' ואי אמרת לחומר' פליג אינהו דעביד כמאן וכו' והני תרתי עובדי דמייתי ש"ס נ"ל חדא דטבע בכרמי דטבע מעצמו ולדעת משמע וחדא דאטבע בדגלת משמע נפל מאליו ונטבע שלא מדעת ואם אית' כחילוק פרו"מ ני' בין נפל להפיל א"ע א"כ את"ל נמי לחומר' פליג א"ש עובד' קמא דטבע עצמו מדעת משמע גם ת"ק דריב"ב מודה דוודאי לא עלה ולא נשתנה כי הוא זה, והש"ס פשיט האבעי' מתרתי עובד' אינהו עבדי כמאן, אע"כ דאין חילוק בין טבע לנטבע הפיל ונפל. וכ"מ עוד שם מההוא גבר' דטבע באגמ' דסמקי וכו' בעי רו"ש לשמתי' וגם ר' שילא עצמו הדר בי' ולא מתרצי דעובד' הכי הוי דטבע האי גבר' ולא דאטבע אלא שהפיל א"ע וע"כ דאין חילוק כנ"ל: אבל מ"מ מסבר' יש לחלק דתולין את הקלקלה במקולקל וכמו שבירר יפה בתשו' מהר"מ מינץ מהגאון דק"ק אובן ישן סי' כ"א ד"ה ועוד יש לצדד היתר וכו' אפי' על אמירתו מקודם בפני הרבה ב"א לעשות כזאת להפיל א"מ במים שאל"ס וכו' וודאי זה המשוגע שעשה כן ואף אם גלי אשפילוהו ויצא הרי מאס בחייו והפיל עצמו למים לדעת וודאי לא יצא מהם אף שהי' לו מקום לצאת, ואם גם יצא מהם חזר והפיל א"ע לתוכו יעו"ש היטב וגם לדעת הגאון בתשו' חתם סופר אה"ע ח"א סי' ס"ט שהשיג עליו וחוכך בזה דאע"ג דעשה כאשר זמם וכו' דחיישי' כיון שכבר הפיל א"ע ונטבע והגיע לשערי מות נתחרט וע"י גלי הים יצא וערק וכו' היינו התם דווק' שמקודם מעשה רק אמר בלבד וקיי"ל עביד אינש דגזים ואמר ולא עביד אבל אם כבר קודם אמר וגם עשה מעשה לאבד עצמו באופן אחר אלא שלא עלת' בידו כבנ"ד מוד' הח"ס דלא חיישי' בי' שוב לעולך ויצא מן המים ע"י הגלים ובוודאי זה הוא שהפיל א"ע למים ונטבע כנ"ל: