יהודה יעלה אבן העזר וחושן משפט תמו

בתשוב' שיבת ציון סימן ע"ט חזר וקיימו עפמ"ש הנוב"י עצמו במהדור' תניינא סי' כ"ט דאם נמצא במקום שנטבע שם ממש בצמצום אפי' לרשב"ג דפליג בפסחים שם מודה דאמרינן היינו האי דאתפח ונשתנה צורתו אף דלא חזיוהו בשעתי' וביאר יפה בארוכה דמקום סימן מובהק הוא יעו"ש, ומכ"ש דאהני סברה זו להועיל נגד מיא מרזו מכה דקיל טפי מאשתהי כמו שביאר בתשו' פרח ששון אה"ע כלל ג' סי' א' ד' נ"ו שהוא רק ספק אשתני צוה"פ ואפשר שלא נשתנה, וגם הדר"ג ני' כוון לזה בקונטריסו, ואף שבנ"ד שבלילה נפל למים שאל"ס ובלילה נמצא ואין ידוע המקום מצומצם אם באותו המקום ממש שנפל שם נמצא עכ"ז כיון דבתוך אותו שעה שנפל נמצא, בזמן קצר ומועט כזה סתמא באותו מקום ממש או סמוך לו ממש נמצא, ואיך יתרמי שבאותו מקום ובתוך אותו זמן מועט כמו מ' רבעי שעה היה מונח מת אחר מקודם או נפל שם אז אדם אחר למים וזה שנאבד מלפנינו אזיל לעלמא, מלתא דלא שכיח הוא והו"ל נפילה דיחיד ולא חיישי', ואתתא שרי' אחר שתחלוץ מיבמה, ואמרתי להעתיק לו לוטה פה מתשו' פרח ששון הנ"ל בענין מיא מרזו מכה, ומזקינים נתבונן כל המחברים סיימו תשובותיהם בהיתר עגונה שיסכימו שלשה בעלי הוראה תופסי ישיבה דלמטיי' שיבא מכשורא: וע"ד מיא מרזו מכה בתשו' ב"י דיני עגונה סי' י"ב השואל מהריב"ל והב"י המשיב וכל הבאים אחריהם תמהו על הרמב"ם וסמ"ג ור"י שהשמיטו הא דמיא מרזו מכה יעוש"ה, נעלם מכולם דברי הגהות מרדכי דיבמות ס"פ מצות חליצה סימן קכ"ב המתחיל שייך ל"פ האשה שלום כו' ראובן ושמעון הלכו עם נשותיהן כו' וז"ל וכן ב"א ששלשלוהו לים כו' מן הארכוב' ולמעלה תנשא ואע"ג דדחי שאני מיא דמרזו מכה שינוי' דחיקא הוא אליבי' דר' שמעון ב"א איצטרך וכרבנן קיי"ל וכו' עכ"ל, ר"ל לרבנן מוכח מארכובה ולמעלה גם ביבשה וודאי לא חי ולא כרשב"א דמיא רק מכאיב ומכביד המכה עצמה ולא גרמי מיתה ביבמות מ"ז בברייתא ועי' קהלת יעקב חלק מדות חכמים אות מ' סי' קצ"ו, ובס' זבד טוב אות צ"ד וק"ח ותשוב' חוט השני סי' ק"א ו"ק ובקו"ע, ובתשוב' חסד לאברהם אה"ע סי' ט"ו בשם פמ"א ח"ב סי' נו"ן דתוך ג' לא מרזו מכה ועוד חילוקים ומדרבנן הוא דומי' דאשתהי ולפרח שושן הנ"ל קיל טפי: ועתה אבוא בקצרה להעיר על דברי הדר"ג בקונטריסו מ"ש הדר"ג לרמב"ם מחלק ביותר משלשה ימים שהא במים בעי' ודאי תפח אבל תוך ג' ס"ל שמא הוא כו' ליתא למה שבק דין שהא ג' ימים המפורש בש"ס והעתיק מעצמו מה שלא הוזכר בש"ס: שוב כ' הדר"ג לדחות תי' הלח"מ ומהרח"ש דרבא פליג ד' ק"כ ע"ב אמיא מרזו מכה הא בד' קכ"א פריך מיני' לרבא לשיטתו כו' הנה הרי"ף גריס רבה וכן כ' בתשו' ח"ס ח"ב ודפריך בפשיטות משום דמרבה פרכינן שהיה גדול כמו תנא עי' רש"י בב"ק ל"ג וביצה ד' ט', אבל לעיל ד' קט"ו גרס הרי"ף רבא: עוד העלה הרא"ש ס"ל כלשון הרי"ף מיא מרזו מכה מעידין תוך ג' וטור כרש"י ס"ל נופח מיד ומשתני פניו כו', תמוה לא יחלוק על אביו הרא"ש ולא הזכירו כלל: עוד העלה מיא מרזו מכה דווקא בשהא שעה א' שלימה במים כו' תמוה מיבמות ד' מ"ז ע"ב טבילת גר איזו רגעים נמי מרזו, וגם תי' הלח"מ פי"ג הלכה כ"ב מגירושין ומחברים הנ"ל דרבא פליג כו' תמוה דהא בריית' ביבמות מ"ז הוא ורמב"ם העתיקו פי"ד ד מא"ב וגם הרי"ף שם והרא"ש בהחולץ מ"ז ע"ש, עוד העלה הר"י במרדכי מחלק דווק' ארכוב' אבר מרזו מיא, אבל בשר ועצם שאינו טריפה לא מרזו וכו', תמוה הרי ד' מ"ז חתיכת בשר ערלה מרזו מקלקל אלא הרי כוונתו כו', מכאן ואילך חסר, וצור ישראל יצילנו מכל שגיאות, ויראנו מתורתו נפלאות כנפשו היפה ונפש ידי"נ ואוה"נ הדש"ת: הק' יהודה אסאד: תשובה ז שלמא אשדר, בחדש אדר, לבקדש נאדר, פרי עץ הדר, עומד בפרץ וגודר גדר, ה"ה ידי"נ הרב הגאון סיני ועוקר הרים, צדיק ונשגב כקש"ת מוה' דוד כץ ביסטריטץ ני' אבד"ק מ"ד והגליל יע"א: גי"ה ויקרת קדשו קבלתי בזמנו זה ימים שמנה, ולא יאומן כי יסופר רוב טרדותי בכל אותן הימים במילי דשמיא ובמילי דעלמא, וד"א יעזור לי להשיב כהלכה לכל שואל, וגם לא היית במזג השוה מצערא דציבורא רבים הצריכים רחמים, ד' יעזור ויגן ויושיע לכל החוסים בו, ונידון דהדר"ג ני' בהיתר העגונה, דצריכא עיונא, ובעי צילותא, ולא להיות נבהל להשיב, ומזקינים אתבונן, ומה גם שאיני כבן עזאי בשוקי טבריא במסכ' ערובין, ואמרתי ליקח מועד ולשום עיני על כל פרטי הדברים אשר הציע בתשובתו בכחו הגדול, מהן להלכה ומהן למעשה, אבל היום בבקר קבלתי מכתב קדשו שנית, ואץ ודוחק עלי את השעה, שלא לשהות כלל את המצוה לדבק בחליצה לטובת האלמנה, להוציאה ממבוכה גדולה שהיא בה כעת, ומבקש הדר"ג ני' לחוות לו דעתי בקיצור בראשי פרקים עבי"ד המוקדם והנני לרצונו: ע"ד כ"ה יוסף ליב שהלך מביתו באישון לילה ונעלם, ואחר יום או יומיים באה השמועה שערל על מעברת המים ראה איש אחד טבוע מושלך בשפת הנהר מקום אשר לא יכול לעבור משם כי המים לא היו עמוקים באותו מקום והמים שטפוהו שמה, וכשראהו הערל מיד אמר שהוא מכירו שהוא הי' יוסף ליב נאד"י לא"ב הנעלם הנ"ל (וכשבאה השמועה) אח"כ דחפוהו במים עמוקים, אז הלכו שלשה בעלי בתים ישראלים לחפוש אחריו ומצאוהו, וכאשר הוציאוהו מיד הכירוהו היטב בטביעת עין ומלבושיו ושני סימני הגוף, א' שהו"ל ע"ג עורף כפתור גדול שהלך על כל העורף, ושני אשר העיד הרופא שהו"ל ארכובה השניה שקורין קניען עבה מאחרת מחמת רפיון כאשר נעתק ממנו פ"א וכ"פ עשה לו תחבושת עליו: והעיר ידידינו הצדיק הגאב"דק מג"ד מוהר"מ לעווינגער ני' לחוש אחרי שהיה מונח בשפת הנהר שלא הי' פניו מגולה והוי כשהה דלא מהני טביע' עין וגם כי חשדוהו להערל שהוציאו חוצה לחפוש אחרי מעות א"כ שמא שהה ביבשה ולא נשאר כ"א הכרת מלבושיו דחיישינן לשאלה, וסימני הגוף לא הוי מובהקים ביותר לסמוך עליהם, ושמא סימנים גרועים הם וכו' עכד"ק: הנה בתשוב' מוה' בצלאל אשכנז"י סימן כ"א הובא בקצרה בקו"ע אות רמ"ט העלה לחלק עפ"י משמעות לשון הש"ס והרמב"ם דווקא אפקוה ואשתהי ביבשה ממש שהושלך מן הים מכל וכל במקום שאין גלי הים מגיעים שמה אבל נמצא על שפת הים אע"ג דיתיב על היבשה כיון דמציף עליו מים בכל שעה מהגלים הני מיא צמתו לי' ואין מניחין אותו לנפוח ולהשתנות וכו' וביאר ג"כ דאף שה"מסל"ת לא הגיד בפירוש שהיה מונח במקום שגלי ים שוטפים רק אמר שנמצא על שפת הים מ"מ אמרינן כיון שהיה מונח על שפתו מסתמא זרם מים שטפוהו וגלי ים עוברים ומגיעים עליו ומשו"ה הכיר אותם היטיב וכו' והר"ן בתשוב' סי' ע"ח דהחמיר שאין לתלות דתוך אותו שעה שנפל ראוהו, מיירי כשראוהו על היבשה במקום שאין גלי הים מגיעים שם כלל וכו' יעו"ש, ולפי"ז בנ"ד יפה כתב וכוון מעכ"ת ני' האמת בזה להגאון מוהר"ב אשכנז"י וממילא בכה"ג ודאי עולה יפה הס"ס שכתב הב"ש סעי' קטן פ"ד אליבי' דכ"ע דספק קרוב לודאי הוא דלא שהה גם לפי עדות הגוי מסלפ"ת, ומכ"ש עדות השלשה יהודים שהוציאוהו מן המים ממש, והכירוהו בטב"ע ממש שלא נתפח ולא היה שום שינוי בפרצוף ודאי עדותן זה כדאי להתירה בלי פקפוק כלל ויעיי' תשוב' מהרי"ט סי' ל"א ותשוב' בית אפרים סימן ח"י: ושאר צדדי היתר שהציע יפה הדר"ג ני' כל בגדיו וגם ד' כנפות בכלל הו"ל שאלה דיחיד ולא חיישינן לי' ועדיף מכלים דלא מושלי אינשי דחייש הב"י לשאלה, ומכ"ש בצירוף טב"ע דגופו להשאיל כל כליו לאיש דומה לו בצורתו ותמונתו ודאי לא חיישינן כלל, וק"ו בן בנו של ק"ו צד היתר הרביעי שני סימני גופו הנ"ל, את"ל נמי דלא מצרפינן שני סימנים אמצעיים לחשבם סימן מובהק מיהת סימנים הנ"ל אינם מן הגרועים אלא אמצעיים הוי, והרי רוב הפוסקים והרמב"ם מכללם בה"ל נחלות פ"ז סימנים דאו' קיי"ל ומשום חומר ערוה מחמרינן שמא לא מהני סי' דאו' וכדמספק' ליה לר"א בב"מ ד' י"ח אבל אם ניסת בסימ' אמצעיים לא תצא כמ"ש ב"ש ס"ק עי"ן בשם הרי"ו והרמ"ה משום דלהלכה קיי"ל כאת"ל דאמר רבא דף כ"ח, וא"כ יצתה מחזקת א"א דאו' גם מצד העדות על טביעות עין דגוף, וגם מצד העדות על סימני הגוף וכה"ג על איסור דרבנן כבר הכריחו ספרי התשו' דמהני סימנים דרבנן, אף החולקים בזה, הכרת כל בגדיו מיהת שאלה דיחיד לכ"ע לא מחמרינן תרי חומרא, ועוד העלה בתשו' חסד לאברהם דגם הב"י דחייש לשאלה גם בכלים דלא מושלי' היינו רק בניכרו הכלים בסימנים ולא כשניכרו בטביע' עין וכו', ובנ"ד עפ"י עדות דטב"ע לבד בגופו שוב ליכא גם איסר דרבנן כלל, באופן שהנני מסכים עמכם להתירה עפ"י ב"ד של שלשה דווקא ודרינא בהדייכו, יהי חן ד' עמכם ועמנו כל הימים כנפשו ונפש נאמן אהבתו הטרוד מאד ודש"ת: הק' יהודה אסאד: