יהודה יעלה אבן העזר וחושן משפט תמה

תשובה ה' חיים ושלום וכ"ט לראש אהובי ידי"נ הרב הגאון המופלג חרוץ עצום, ומושלם בכל מד"ע נכונה, בנש"ק כש"ת מו"ה ישראל דוד מרגליות נ"י האבד"ק פעזינג יע"א: גי"ה קבלתי ויפה העיר הדר"ג נ"י לתועלת העלובה הידועה, והנה לוטה פה מכתב עדות מקוים ליתן בידה למען יאמינו לה וגם פרו"מ נ"י יכול לשאול אותה או את אבותיה על איזה סימן בגופה וימחול ליתן בידה או עבי"ד ג"כ אגרת מליצה עבורה אל הב"ד דווישניטץ יצ"ו, ובתוכו יסמן להם אותו הסימן שיש בה ולא תדע האשה מזה, והנה הרי"ו חלק אדם וחוה נתיב כ"ה חלק ב' בשם קצת רבותיו שהורו הלכה למעשה גם לכתחילה אין הדיינין צריכין להכיר אותה שהיתה אשת המת אלא שהוא אחי המת לבד כדאמרינן ואשתמודעינהו ל"פ דאחוה מאבוה הוא וכו' יעו"ש, וכן נ"ל משמעות לשון רש"י ביבמות ל"ט ע"ב ד"ה בעדים שצריך להביא ב' עדים שהו' אחי המת מאביו עכ"ל רש"י, וכן ה"ל לב"י להביא מרשב"ם בב"ת ד' קל"ח ע"ב הלכך תקנו דאין חולצין וכו' עד שיכירו שניהם, וסיים הרי"ו וז"ל ואני הייתי סבור שהי' צריך להכיר גם אותה וכ"כ הרא"ש בסדר חליצה עכ"ל ל משמע מלשונו זה ואני הייתי סבור, שקיבל דברי רבותיו הנ"ל, וצ"ע על הב"י סי' קס"ט, שכ' הרי"ו הסכים לדעת האומרים שצריך, ומייתי ליה הב"י רס"י קס"ט ודחאו עפ"י כל הפוסקים הרמ"ה הרי"ף ורמב"ם ורא"ש וטוש"ע דגם אותה צריכים להכירה, ולענ"ד ראי' לרבי' דהרי"ו עפ"י תמיהת התוס' יבמות דף ק"ו ס"ו ע"א הקשה הר' יהודה מדתני בתוספתא פי"ב חולצין לאשה אעפ"י שאין מכירין אותה תקשה לרבא משמי' דנפשי' ותירצו דתוספתא מיירי דאו' וכו' וזהו דוחק גדול, ולהרי"ו ניחא, וטעמא לחלק נ"ל דאשה איכא חזקה דלא משקרה שלא תהי' באיסור יבמה לשוק כל ימיה כסברת הרא"ש בשלהי נדרים באומרת גרשתני דנאמנת וק"ק על הב"י הנ"ל דלא מייתי גם מתוס' הנ"ל שדחקו לתרץ כנ"ל דאמוראי מיירי מדרבנן דגם האשה ע"כ צריך שמכירין אותה ועי' תשו' בית אפרים חאה"ע סימן ז' סוף ד' י"ט בשם תשובת מהרשד"ם אה"ע סי' נ"ט כוונת תוס' דאמוראי החמירו: אמנם גם רבי' דהרי"ו לענ"ד דווקא בדיינין הוא דפליג דא"צ להכיר אותה וכדמייתי ראייתו מלשון הדיינין שטר חליצתה ואשתמודעינהו וכו' כנ"ל, אבל בוודאי מודה הוא דהיבם החולץ בע"כ צריך שיכיר אותה שהיא היתה אשת אחיו, וגם פלוגתא דאמוראי יבמות ק"ו אי חולצין אעפ"י שאין מכירין או לא פ' רש"י בהדיא וז"ל יבם ויבמה שבאו לפנינו לחלוץ ואין אנו מכירין בו שהוא יבמה היינו שניהם מודים דווקא, אבל אם גם היבם אינו מכירה כ"ע מודו שאין חולצין אא"כ מכירין הב"ד והיבם אותה, ובנ"ד עכ"פ סגי ההכרה ע"י סימן בגופה כנ"ל: או אם היא יודעת איזו סימן בגופו של בעלה המת ישאלו אותה הב"ד שם עלי' עפ"י האח החולץ ומשפחתו ואם אין שום סימן ודאי מהני לה חזקה למ"ד יום שתשהה שם אף שתחילת ביאתה לשם הוא ע"מ זה אין בכך כלום כמבואר בס' גט פשוט שם למהרלב"ח סימן ק"כ סקי"ז, ועוד הכרה זו שהיא אשת פ' אין הכוונה שמכירין בפרצוף פניה דווקא כמו שביאר היטב בארוכה הגט פשוט הנ"ל סי' ק"כ סקי"א וי"ד, ועוד גם פרו"מ נ"י גם הב"ד בווישניטץ יכולים להשביעה ע"ז שלא תעשה שליח ולא עשתה שליח לחליצה אלא היא היא האשה מפ' בעלה הזקוקה לחליצה, באופן שאין לנו דאגה על הבד"צ דשם כי גדולי ישראל המה והרבה דרכים לפניהם, ומה שציין פרו"מ נ"י על תה"ד סי' רל"ח וטו"ז סי' קמ"ב סק"י גבי סומא שמחמירים בגט, אינו ענין לחליצה דכ"ע מודו בחליצה כמפורש בגמר' ויעיין ברמ"א סי' קמ"א סל"ו ובג"פ הנ"ל סי' ק"כ סקי"ד מזה, שוב מצאתי בס' בית מאיר סימן קס"ט ס"ח שאלה ותשו' זו שקדמני בהנ"ל ותהל"י שכוונתי לו וגם הוספתי, ושוב מצאתי עוד סוף ס' תשו' מאהבה ליו"ד סי' ת"ק שו"ת זו ע"ש והעלה מעשים בכל יום סומכין על עדות בכתב שמביאה וכו': עוד אחת סליק על רעיונו הערה יקרה בהא דקיי"ל ניקב קורקבן בפנים ולא מעל"ע כשר, וכן נמצא קורט דם בושט בלא קוץ כשר אבל נמצא קוץ בוושט ויש קורט דם אפי' בפנים טריפה להטו"ז והפ"ח, והש"כ מספקא ליה להכשיר אף בק"ד מבחוץ וקיי"ל להחמיר, א"כ אם היום בא לפנינו ק"ד בושט בפנים או בחוץ לבד בלא קוץ ומחט הוא כשר, ולמחר נמצא מחט בקורקבן של אותה האווזה אפ' לא ניקבה מעל"ע יהי' טריפה דהרי עברה דרך הושט והרי נמצאת בושט והיה ג"כ ק"ד טריפה: לענ"ד בן לילה היה רעיונו זה ולא יהרהר אחריו ביום שעבר עבירה בהוראתו עד הנה, הס מלהזכיר כי הא דקיי"ל חוששין לספק דרוסה כתב בתשובה מ"ב סוף סימן פ"ז רק מדרבנן חוששין כיון דרב ס"ל אין חוששין כלל ושמואל נמי חיישי' קאמר ועיי' תוס' כתובות דף נ"א ע"ב ובפמ"ג סי' כ"ז במשבצות סקי"ד האריך בטעמו, וה"נ בישב לו קוץ בוושט רק מדרבנן חוששין שמא הבריא, והה"ד וכ"ש בנמצא ולא תחוב בו אלא שי"ב ק"ד בפנים רק מדרבנן חוששין, והיינו בנמצא מונח בתוכו דווקא אז כשבא לפנינו, וי"ב קורט דם בפנים או מבחוץ רגלים לדבר דהקורט דם בא ע"י מכת הקוץ שהיה תחוב בו מתחילה חיישי' שמא הבריא, אבל לא נמצא המחט בושט אלא בקורקבן אף שהיה בודאי כבר נמצא תחילה בוושט, דלמא אז לא היה נתחב בו כלל ולא היה עדיין שם קורט דם אלא דרך הושט עברה המחט מיד עם האוכלין והק"ד בא אח"כ מאליו וזה לבד אין מזיק שאינו ריעותא כלל ואת"ל שע"י המחט בא הק"ד שמא לא ניקבו ב' העורות והו"ל ס"ס או ספק דרבנן להקל, ולא מחזקינן ריעותא ממקום למקום ומזמן לזמן מן הקורקבן אל הוושט, אלא כאן נמצא וכאן הי' ונשחטה הותרה ולא איתרע החזקת היתר כלל, וזה פשוט וברור, והדר"ג ני' לא יהיה לבו נוקפו כלל, כי ד' אתו ולא יאונה לצדיק כמי"ב כל און, יתענג על רב טוב וחדות ד' יהי' מעוזו כנפשו ונפש אוה"נ: הק' יהודה אסאד: תשובה וי"ו מרוכב בערבות, ברכות רבבות, יחולו על ראש צדיק מושל ביראת ה' ה"ה ידי"נ ורב חביבי הרב הגאון הגדול אור ישראל וקדושו, רכבו ופרשו, ותיק וחסיד ע"ה קש"ת מו"ה אהרן דוד דייטש נ"י הראב"ד ור"מ דק"ק יארמוטה והגליל יע"א: מכתב קדשו קבלתי זה כחדש ימים ע"ד עגונה אחת פעייתה להתירה מהרה, כדת של תורה, היא חושה לעזרה, והדר"ג נ"י אץ עלי לחוות דעתי גם אני לדעתו היפה להחבירה, ואתו הסליחה על איחור תשובתי עד היום, כי רבו טרדותי רבת המשרה, וחשבתי להפך בדברי קדשו אמרות טהורות, להשתעשע במו להתיר אסורים בכושרות, הלכות חמורות, והיו למאורות, והן עתה זה יומיים עוררני פרו"מ נ"י שנית על התשובה מאהבה שלא לבוא בארוכה, כ"א בפסק הלכה למעשה, והנני לרצונו, דעתי הענייה מסכים לכל צדדי היתירא אשר העלה פרו"מ נ"י בקונטריסו, ורבו כמו רבו הספרי שו"ת להיתר ע"י צירוף סימן אמצעי בגוף עם סימני כלים, ולדעת קצתם שומא במקום ידוע סימן מובהק הוא כבנ"ד, וגם הפנקס חובות לבד וגם הפאס לבד, וגם שארי חפיצים רובם הם כלים דלא מושלי אינשי ולכ"ע ע לנפילה ולשאלה דיחיד כי הא לא חיישינן, ומכ"ש דהא עד שלא ראה הטביעה כ"א ידע מעיד שהכירו בטב"ע בפרצוף פניו עם החוטם מיד בהעלותו מתוך המים, וגם כל גופו שלם ולא שהא במים מתחילת נפילתו אפי' שעה א' שלימה, עי' מיימין ה' גרושין בפ"ג סי' ט': ועוד הנני מוסיף צד להתיר עפ"י דעת מהר"מ בתשו' מיימין הל' גרושין פ"ג סימן ט' דשייכי תשובה המתחלת חזרנו על כל הצדדים וכו' בשם ר"ת ובשם בה"ג דמתניתין אין מעידין אלא עד ג' ימים לאו אאדם ידוע וניכר למעידיו מיירי דכל שהוא אדם ידוע וניכר למעידיו בחיים חיותו שהיה מורגל אצלו יכול להעיד עליו אחר מותו אפי' לאחר כמה ימים כל שעמדו עליו והכירוהו יפה בטביעת עינא דטב"ע עדיפא מסימנים כדאיתא בחולין פ' ג"ה ד' צ"ו וכו' וכן מהר"א מזרחי בס' קרית ארבע הביא דברי ר"ת אלו בשם א"ז ובשם ר' יהודאי גאון, והובא ג"כ בתשוב' פרח שושן אה"ע סי' ב' דף ח' וט' ובתשובת בית אפרים אה"ע סי' י"ט, ומהרי"ט סי' קל"ט, והגאון קצה"ח בתשוב' הרא"ם וכן העלה בתשו' שיבת ציון סי' ע"ט מסברתו כולם עשאום סניף להתיר דתרי גווני טב"ע איכא, ומאי דקשי' לזה מאי פריך הש"ס מעובדא דדגלת הרי התם שושביני' היה, סתמא מכירו היה בחייו היטב, תירצה יפה הבית אפרים סי' ל"ט ד' מ"ז הנ"ל ב' תירוצים (ולענ"ד י"ל האי שושביני' לאו דהאי גברא דאטבע היה אלא שושבין דרבא קאמר ופריך שפיר, אלא המחברים לא פירשו כן) א"כ בנ"ד הכי הוו עובדא העד שותפו היה עמו רגיל בעסקם והעיד על טב"ע יפה ויפה דעדיף טפי כנ"ל ומכ"ש דיש עוד עד מפי עד שהכירו ג"כ בטב"ע בפניו ובשני עדים לא חיישי' כלל לבדדמי ומותרת לשוק: ועוד מצינו צד היתר בתשו' שבות יעקב פלוגת' דר' ורשב"ג בפסחים יו"ד דאמרי' היינו האי שאבד היינו האי שנמצא והנוב"י במה"ק סימן מ"ו שדא בי' נרגא ודחאו ובנו הגאון מוהר"ש