יהודה יעלה אבן העזר וחושן משפט תמד

דאפי' קיים פו"ר וגם מצות לערב ע"י גדולה יש איסור בנשואין לבד וכלישנא דגמ' בנדה שם דנסיבי קטנות וכו' משום דחשוב ומחזי כמו משז"ל שזה וזה מעכב המשיח והלכה כוותייהו כנ"ל דלא כב"ח ולא כב"ש, אלא איפכ' מהב"ש, ואיפכ' מהב"ח, וגם צדקו דברי הב"ח במקצת דאשכחן הנמ"י דפליג כנ"ל, וגם קושי' המ"ל על הטור מיתרצא שפיר, ודברי הח"מ סק"ד וז"ל וכן אם י"ל אחרת לקיים פו"ר גדולה, וכמ"ש הריב"ש סי' ט"ו גבי זקינה ע"ש תמוהים, וצ"ע דמשמע דנושא בכה"ג לכתחילה ובריב"ש שם בהדי' כתב ומפרש בריית' דנדה בי"ל בנים לא ישא קטנה שמעכב המשיח והיינו כמ"ש בשם המ"ל הנ"ל וצ"ע. ויותר אין זמנ' גרמ' להאריך, וד' שנותיו יאריך, כאות נפשו הטהור, ונפש ידי"נ ואוה"נ: הק' יהודה אסאד. תשובה ד חו"ש וכ"ט לכבוד ידי"ע וידי"נ, חביבי כנפשי, ה"ה הרב הגאון הגדול המפורסם, זה סיני ועוקר הרים, דובר מישרים, אור ישראל וקדושו, פ"ה, ע"ה, נ"י, צדיק יס"ע כקש"ת מו' יחזקאל בנעט ני' אב"ד ור"מ בק"ק נייטרא: זה היום אגיל ואשמח בקבלת מכתב קדשו, וברכתי ברכת נהנין, ברוך הוא וברוך טעמו, דורש כיחזקאל ובאספקלרי' המאירה, באור תורה ומאיר עינים וכו', ועל עתה באתי, ע"ד שעוררני הדר"ג ני' ע"ד תה"ד, והאריך בחריפות כדרכו בקודש, אודיע להדר"ג ני' מה שנ"ל בזה, וממילא ליתא לדברי קדשו, והנה ז"ל התה"ד בפסקים סי' ק"ב הובא בד"מ באה"ע סי' י"ז אות ה' ובב"ש סקי"א כתב אשת אליהו הנביא ז"ל או אשת ריב"ל אם יכולים לינשא לאיש אחר נ"מ לדורות ג"כ אם יזכה אחד כמו הם, ומההוא עובדא דקאי אליהו בביהק"ב וכו' משמע קצת לאיסור, תמיהני טובא למה טרחת לשאול שאלה כזאת הלא ידעת דאית' בפ' תינוקת י"ב דברים שאלו אנשי אלכסנדרי' את ר' יהושע בן חנניה שלשה דברי בורות אשתו של לוט מהו שתטמא בן השונמית מהו שיטמא וכו' ופשט להן מת מטמא ואין נציב מלח מטמא מת מטמא ואין החיים מטמאין אע"פ שודאי אשתו של לוט מתה אלא שנהפכה לגוף אחר, ובן השונמית היה מת אלא חזר ויחי אעפי"כ אמר שאין מטמאין ה"נ י"ל אשת רעהו אסורה ולא אשת מלאך שכולו רוחני ולא גופני, ומה שהבאת ראי' ממה שעמד בביה"ק דפשיטא דאליהו ז"ל שמר כל התו"כ כדאי' להדי' בפרק מי שהוציאוהו דאפי' תחומין דרבנן מנטר להו עכ"ל תה"ד: והנה נחזי אנן לכאור' קשי' עליו הא במתני' קדושין וקונה א"ע בשתי דרכים תכן ב' תנן ב' תנן ג' לא תנן וכדפריך ש"ס הכי על ר"ה דאמר חופה קונה, ונ"ל אשת ריב"ל הוא בכלל הקנין מיתת הבעל דמן שמיא הוא דאקני לה ולשון מיתה הוא העדרו מן העולם הזה, ואדרבה נ"ל ראי' לשיטתו להס"ד השתא בקדושין י"ג דמיתה מתרת לא צריך קרא אלא סברא הוא איהו אסרה איהו שרתה, כיון שאינו בעולם ולא ישוב עוד אליה עד זמן התחיה, א"כ מה"ט ודאי גם כגון אשת ריב"ל שרי, דכך לי עלה גופו ונטמן בשמים כמו שנטמן בארץ, ועדיפי מיני' נמי שגם בתחיית המתים הקיצו ורננו שוכני עפר כתיב ובפתחי את קברותיכם אבל ודאי חנוך ואליהו ז"ל וריב"ל גם אז בעת תחה"מ לא יחזרו להתגשם כמו שהיו קודם אלא ישארו גופם רוחניי, דמעלין בקדש ולא מורידין, ומסתבר טפי מה"ט להתיר אשתו דאיהו אסרה ואיהו שרתה, וגם למסקנא דדחי ש"ס סברא זו אלא מקראי ילפינן היתר מיתה, נ"ל ראי' לדין הנ"ל מסוגיי' דלעיל דף ג' ע"ב מניינא דסיפא למעוטי מאי וכו', ות"ל למעוטי הא כגון אשת ריב"ל ואליהו ז"ל, תני מניינא וקונה א"ע בשתי וכו', ול"ל הא בלא ומניינא שמעינן לה מדלא תנן לה בהדיא, וקונה א"ע גם בכה"ג וגם במיתת הבעל בהדיא שולל בזה אשת ריב"ל וכו', ז"א דגם כי משני ש"ס לעיל למעוטי חליצה תקשי הכי ות"ל מדלא חשיב לי' במתני', וע"כ צ"ל או דה"א תני ושייר דאשכחן גם בדבר א' תני ושייר כמ"ש בה"ג וס' הכריתות הובא ברי"ט אלגאזי ד' צ"ט ע"ג ועי' תוס' בסוטה ד' יו"ד והרמ"ז בס' יבין שמועה עש"ה, או דה"א חליצה הוא בכלל גט דיבם במקום בעל קאי ועי' סוטה דף ה' סוף ע"ב ומכ"ש דה"א למילף חליצה מק"ו מדיוצאה בגט ודאי בכלל גט הוא להס"ד, א"כ גם כגון אליהו וריב"ל וכיו"ב הא דלא חשיב ליה בהדיא או משום דתני ושייר, או משום שהוא בכלל מיתת הבעל, וק"ו נמי הוא שהרי לעולם לא יחזור להתגשם בגוף חומר כנ"ל, לכן קמ"ל מניינא בשתי דרכים דווקא, למעוטי הא, אע"כ באמת כה"ג בכלל מיתת הבעל הוא ושרי כפסק התה"ד, אבל קשה לפי"ז איך יליף ש"ס בסמוך מיתת הבעל מתיר מדאסר רחמנא אלמנה לכה"ג הא לכ"ע שרי', דלמא לעולם מיתה אין מתירה, ואלמנה לכה"ג איצטריך לכהאי גוונא כגון אשת ריב"ל או אליהו ז"ל, דודאי שרי' לכ"ע דאשת רעהו ולא אשת מלאך, וגזי"הכ היא דלכה"ג אסורה אלמנה כזו נמי דשם אלמנה פירוש גלמודה מבעלה, וגם אלמנה ע"ש מנה בכתובות ד' יו"ד ע"ב, ונ"ל פשוט דהאי דינא דתה"ד הנ"ל הוא דווקא להאמת דקיי"ל מיתה מתרתה דשוב אינה אשת רעהו, ה"נ ממעטי' מה"ט אשת מלאך בכה"ג דריב"ל וסייעתי', אבל השתא אי ס"ד דמיתת הבעל אינו מתירה אע"ג דאינה השתא אשת רעהו, ע"כ צ"ל להס"ד אשת רעהו שהיתה כבר קאמר רחמנא דאסורה, ודאי להאי ס"ד גם אשת מלאך כגון אשת ריב"ל אסור' דהיא אשת רעהו שהיתה כבר וא"ש האי ילפותאי: אבל קשה א"כ הא מדאיצטריך ש"ס למיהדר אשריותא דמיתת הבעל וגם איצטריך קרא היקשא במסקנא, ע"כ דאשת מלאך נמי אסורה, דמהי תיתי להתירה, כגון זו אינו בכלל היקשא דקרא או כי ימות האיש וכו', והכתוב קראו אחר וכו', ע"כ לא מלאך הוא, ואי משום שאינה אשת רעהו, אלא אשת מלאך, א"כ גם מיתת הבעל ת"ל דמתירה מה"ט דכבר אינה אשת רעהו ולא אשת שום בריה וצ"ע על תה"ד בזה, וצ"ל דווקא אשת מלאך נשלל מאשת רעהו לפי שלא יוחזר להתגשם עוד, משא"כ ע"י מיתה עדיין נקרא בשם אשת רעהו גם על שם העבר שכבר היתה אשתו, וגם ע"ש העתיד בעת התחייה שיחזרו ויחיו הגופות ועומד לחיות כחי דמיין, ותהיה אשת רעהו, לכן איצטריך למילפא היתירא דידה כנ"ל: וגם י"ל בתר דאשכחן התירא מקרא על מיתה דמתירה נקטינן, גם בזה אתקוש מיתה לגירושין דחד דינא וחד טעמא לשניהם, מה גירושין שריה וגומרת דייקא גם איסור עשה ליכא, ומשום דשוב אינה אשת רעהו דספר כורתה, אף מיתה שריה וגומרת דייקא, דשוב אינה אשת רעהו, וה"נ אשת מלאך מה"ט ממועט, אבל לולא היקשא נהי דאשת רעהו שולל, ולא אשת המת שאינו רעהו היינו שאינו במיתה ולאו, אבל עדיין איסור עשה איכא גם באשת מלאך גם באשת מת, וכדפריך הש"ס הכי אילפותא מאלמנה מכה"ג לכן צריך היקשא דשריה וגומרת וממילא גם אשת מלאך ממעטין מאשת רעהו כנ"ל, ואקצר כעת באמרים, נאם ידי"נ ואוה"נ בלונ"ח הדש"ת הק' יהודה אסאד: הג"ה מבן המחבר, לי נ"ל לתרץ קו' מרן אאמ"ו זצ"ל הנ"ל לתה"ד מנ"ל למילף מאלמנה לכה"ג דלמא קרא אתי' לאלמנה כה"ג אשת מלאך אבל אלמנה אשת מת מנ"ל, ונ"ל דביבמות ד' נ"ט ע"א ת"ר אלמנה לא יקח בין מארוסין בין מן הנשואין, ופריך הש"ס פשיטא, ומשני מ"ד נילוף אלמנה אלמנה מתמר מה התם מן הנשואין וכו' קמ"ל ואימא ה"נ ומשני דומיא דגרושה וכו', והקשה הגאון בס' אהל דוד ממנ"פ הרי גז"ש אין אדם דן מעצמו אא"כ קבלה מרבו עד הלממ"ס, א"כ מאי ס"ד כלל נילוף גז"ש ש ואי מקובלת הגז"ש קשה למאי אתי' להאמת ע"ש בשם באר יעקב וצ"ע, ונ"ל להא מלתא אתי' גז"ש זו דלא נימא אלמנה לכה"ג היינו דווקא אלמנה אשת מלאך כגון אשת אליהו ז"ל וריב"ל, ל, אבל אלמנה אשת המת לכ"ע נמי אסורה כס"ד דש"ס הכא אתי' גז"ש אלמנה אלמנה מתמר מה התם אלמנה אשת מת ה"נ אלמנה לכה"ג גם אשת מת במשמע ולכה"ג אסירה, אבל לכ"ע שרי' וא"ש הכא כנ"ל, ומ"מ קשה לי על תה"ד דדריש אשת רעהו ולא אשת מלאך ובסנהדרין דף נ"ב ע"ב ברייתא אשת איש פרט לאשת קטן אשת רעהו פרט לאשת אחרים פי' רש"י עכו"ם אשמועי' שאין קידושין לעכו"ם ומהכא תיפוק לן בכל דוכת' עכ"ל, א"כ הא להכי אתי' אשת רעהו, ואי כוונתו דממילא נשמע גם הא ולא אשת מלאך ותרתי ש"מ, חדא דז"א דאשת עכו"ם אתי קרא למעטו דאין אישות לעכו"ם, אבל אם כבר התחיל וחל האישות שהיתה אשת רעהו ושוב נעשית אשת מלאך מנ"ל למעטו, ועוד אם אית' הו"ל למילפה טפי מרישא דקרא אשת איש ולא מלאך, וע"כ משום דהא אתי' למעט איש ולא קטן דאין קדושין לקטן כדפי' רש"י שם ולא שמעינן מינה למעט אשת מלאך וצ"ע, איברא דפי' רש"י פרט לאשת קטן אשמועי' דקטן אין לו קידושין צל"ע דרש"י עצמו בכתובות ד' ע"ג ע"ב פי' כי יקח איש ולא קטן אין קדושיו כלום דלאו בר קיחה הוא, א"כ מהתם נפ"ל הא וע"כ כפי' תוס' שם אשת קטן ע"י ייעוד או ביבום קאמר, ולפי"ז שפיר שמעינן בק"ו למעט גם אשת מלאך מהא דאשת איש ולא קטן כה"ג שחלו הקדושין ועדיין צ"ע, ומכ"ש לפי' רש"י הנ"ל ודאי קשה כנ"ל וצ"ע ועי' בחידושי הר"ן בסנהדרין דף כ"ז ע"א ועי' ברכי יוסף אה"ע סי' טו"ב חקירה כה"ג באשת ר' זירא דרבה שחטו והחייהו ע"ש: