יהודה יעלה אבן העזר וחושן משפט תמג

מחלוקת בכוונת התוספת' הרמב"ם וראב"ד ותוס' ורמב"ם עם תוס' פליגי בשחיטת נוי ופו"ר בבנים גוים מהיפוך להיפוך. מכאן ואילך חסר. כאם ידי"נ ואוה"נ הדש"ת: הק' יהודה אסאד. תשובה ג בין פורים לפורים, רב ברכות נאמרים, לידידי חביבי, אשר בפלפולו עוקר הרים, אור לישרים, ה"ה הנ' המפורסם, ערוגת הבושם, ציס"ע כש"ת מו' אברהם אולמאן ני' אבד"ק לאקענבאך יע"א: מכתבו הטהור קבלתי זה יומיים לנכון, ושמחתי בשלותו וטובו וכבודו כן יהי ד' עמו ויהי' בעזרתו תמיד אס"ו, וע"ד הפלפול שהציע הדר"ג ני' לפני נהנהתי בו רבת עונג, וראיתי זך עיונו, ואבו' למלאות רצונו מה שיש אתי בזה, ויראה כי בקצת כוון לדבריי, וזה לשוני: בחידושי בטור רס"י כ"ג ולא ישא קטנה שא"ר לילד וכתב הב"י ז"ל שם (ר"ל בפ' כל היד י"ג) וכפי' רש"י הטעם מפני שהוא בטל מפו"ר והד"מ כתב וז"ל כ' התוס' פ"ק דיבמות ומרדכי שם דקטנה ואיילונית אע"ג דלאו בנות הקמת שם נינהו, מ"מ אינו אסור לשמש בהדייהו, ואין בזה משום השחתת זרע, וכ"כ נמ"י פ' הבע"י וכו' עכ"ל, משמע דלא פליגי אהדדי וגם בש"ע כתב המחבר בסעי' א' כלשון הטור ובהג"ה סעי' ה' כתב הרמ"א כדבריו בד"מ, וצ"ל אם עבר ונשא קטנה קאמר, א"נ אם מקיים פו"ר באחרת וכ"כ הח"מ והב"ש ע"ש, וע"כ ה"ט דלא ישא משום ביטול פו"ר לחוד הוא, ולא משום לתא דהוצא' זרע לבטלה הוא, דא"כ עבר ונשא' א"נ מקיים פו"ר באחרת לתסר התשמיש, וראי' נ"ל שהוכיח רש"י לפרש כן וכן שאר הפוסקים הנ"ל מגמר' דר"פ כל היד דת"ר המשחקים בתנוקת מעכבים את המשיח ופריך הש"ס מאי היא אילימ' משכב זכור בני סקילה נינהו, אלא דרך איברי' בני מבול נינהו, אלא דנסיבי קטנות דלאו בנות אולודי נינהו דאר"י אין ב"ד בא עד שיכלו וכו' עכ"ל הג"מ, והנה מדלא קאמר אלא אי דרך איברי' בני מבול נינהו, ומסיק דנסיבי קטנות, הרי דלאו בני מבול נינהו כיון דמשמשי כדרך הארץ, ובמבול כתיב כי השחית כל בשר וכו' דרך השחתה דוקא על הארץ דייקא, וכמ"ש בער ואונן ושחת ארצה, אבל בנותנו ברחם אשה אפי' קטנה שא"ר לילד לא מקרי השחתה, ומהי תיתי אסור' אלא משום שאין ב"ד בא וכו' שבטל מפו"ר, וכמ"ש ביבמות ס"ב ה"ט דפו"ר משום אין ב"ד בא וכו' ומה"ט דוקא משחקים בתינוקת קתני דנסיבי קטנות לרבות' אף שתהא ראוי' לילד אחר שתגדל מ"מ מעכבים את המשיח ע"י איחור הלידה, ומכ"ש עקרה וזקינה ואיילונית שבטלים לגמרי כל ימי חייהם מפו"ר, וכ"כ הח"מ סק"ב ושפיר חזי, אבל אי איכ' איסו' משום השחתת זרע ליכא שום רבות' בקטנה טפי, מאינך כולהו שא"ר לילד, ומ"ש דבריית' נקט משחקים בתינוקת דנסיבי קטנות טפי מאינך נשים כולם שא"ר לילד הרי בכל ביאה וביאה עביד איסור': ומה"ט נמי רק מעכבי' משיח קתני דנסיבי קטנות אבל ל"ל דבטלי מ"ע דפו"ר, דהא לא בטלי לגמרי דהא ראוי לילד אחר שתגדל, וליכא איסור' דאו' לישא קטנה, אבל באיילונית קתני מתני' ביבמות ס"א כהן לא ישא איילונית אא"כ וכו', וה"ה ישראל משום פו"ר כדאמר בגמ', משמע איסור' דאו' הוא דומי' דסיפא לר"י כהן לא ישא איילונית מ"מ שהיא זונה האמורה בתורה והיינו משום דודאי מבטל בה מצות פו"ר לגמרי: ועוד ראי' מפורשת מדפשיט לי' לריש גלות' בג"מ יבמות ס ס"א אמתניתן שם דא"ל לר"ה מ"ט משום פו"ר אטו ישראל לא מיפקדה וכו' ולא מספקא לי' כלל דלמא טעמא משום השחת' זרע הוא, וע"כ משום דהא אא"כ י"ל אשה ובנים קתני מתני' ואי איכ' משום השחת' זרע כי י"ל אשה ובנים, אמאי מותר לישא איילונית, וכן דומי' דסיפא אידך מתני' שם משמע לא יבטל אדם מפו"ר אא"כ י"ל בנים, ומה"ט נמי הקשו תוס' יבמות ס"א ע"ב שם ד"ה לא יבטל וכו' אע"ג דמרישא שמעינן לה וכו' ולא תירצו בפשוט דה"א בא באיילונית דרישא לאו ה"ט משום פו"ר, אלא משום השחת' זרע הוא לכן הדר תני לא יבטל מפו"ר, היינו משום דקתני רישא אא"כ י"ל אשה ובנים אז שרי לישא איילונית, ע"כ שמעי' דטעמ' משום פו"ר הוא ואם י"ל אשה ובנים שרי לישא איילונית אפי' לכתחילה ולית בי' משום השחת' זרע, ומכ"ש ש והה"נ כ קטנה דבריית' דנדה מה"ט הוא: והנה ז"ל הרמב"ם פט"ו מאישות הלכה זיי"ן לא ישא אדם עקרה וזקינה ואיילונית וקטנה שא"ר לילד אא"כ קיים מצות פו"ר או שהיתה לו אשה אחרת לפרות ולרבות ממנה וכו' הנה שנאם על הסדר, תחילה דין המשנה שבודאי מבטל מפו"ר והדר דינא דבריית' בקטנה וגם כדרך לא זו אף זו נקט להו וכדברי הח"מ סק"ב הנ"ל: והנה ה"ה הראה מקומו וז"ל וכתב רבינו בכללן הקטנה לפי שאעפ"י שהיא באה לכלל בנים השתא הוא מחויב והיא לאו בת בנים היא, ומבואר בתוספת' פ"ח דיבמות עכ"ל, ולכאורה תימא על ה"ה אמאי לא הביא טפי מבריית' המובא בגמרא ר"פ כל היד דנסיבי קטנות מעכבים המשיח משום פו"ר כנ"ל, אמנם לפמ"ש א"ש דה"ה תירץ תו' שם השגת הרמ"ך על הרמב"ם דהא הלכה כר"י יהיו לו בנים בזקנותו וז"ל ואין זו קושי' לפי שדברי ר"י הם מד"ס ודברי רבינו בכרן הם ד"ת וכו' עכ"ל, ומבריית' דנדה דלא תני לה בלשון איסור' אלא דמעכבים משיח וגם קטנות לבד נקט משמע כיון שתלד אח"כ הרי אין מבטל לגמרי המ"ע ליכא בה איסו' דאו' רק מדרבנן וכנ"ל, אבל בתוספת' שנאם בהדדי כלשון הרמב"ם משמע דכולם מדאו' אסירי ושפיר חזי ה"ה, עד שאני תמה על הב"י כאן שהראה מקום על לא ישא קטנה מבריית' דנדה, וטפי ה"ל לציין תוספת' דיבמות פ"ח וכמו שעשה ה"ה דהא מהתם שמעינן אפי' איסו' דאו' דומי' דאיילונית וחברותי' דודאי' דאו' הוא, כדמוכח מתני' דיבמות ס"א דומי' דסיפא כהן לר"י משום זונה וכנ"ל, וגם הח"מ סק"ב הנ"ל שכתב מסברת עצמו נראה דכ"ש עקרה וכו', נמשך אחר הב"י ולא ראה התוספת' פ"ח דיבמות ודברי הרמב"ם וה"ה הנ"ל, וצ"ע על הב"י ועל הח"מ בזה, אמנם כן צריך להבין מ"ש דבריית' ר"פ כל היד תלי לי' בעכבת' דמשיחא והא אפי' איסור' דאו' נמי איכ' כדמוכח מתוספת', לכן נ"ל בריית' זו איירי אפי' כבר קיים פו"ר, ומשום מצות דלערב דהלכה כר"י לא אסור אלא עקר' וזקינה שא"ר לילד בודאי, אבל קטנה שתלד אחר שתגדיל שרי אלא משום עיכוב משיח, מ"מ גם למצות לערב לא ישא קטנה, והכי מוכיחים דברי הרמב"ם בפ' כ"א מא"ב דין כ"ו וז"ל ואין האיש רשאי לישב בלא אשה ולא ישא עקרה וזקינה שא"ר לילד וכו' עכ"ל, הרי שבק למנקט קטנה, אבל בדין י"ח שם כתב ולא ישא קטנה שא"ר לילד ור"ל אפי' אם י"ל אשה ובנים גם לקיים מצות לערב באחרת, מ"מ כיון שבמקום הקטנה הי' יכול לישא אשה שראוי' להוליד ממנה נפש א', הרי הוא מעכב המשיח, אע"ג דמקיים גם השתא מצות לערב כנ"ל: שוב מצאתי שכוונתי בזה לדעת המ"ל פכ"א מא"ב שם והנאני, וראיתי שהניח המ"ל בתימא על הטור שהביא דין זה בסי' כ"ג וכיון דליכ' בהא השחתת זרע, ה"ל להביאו בסי' א' כי שם ביתו, ונ"ל פשוט היינו דדחקו להב"ח לפרש דברי הטור וגם דברי הרמב"ם בהמשך דבריו דס"ל משום השחת' זרע נגעו בה, ופליגי אכל הני פוסקים הנ"ל רש"י ותוס' והרא"ש בתשו' ונמ"י ומרדכי והג"מ ע"ש ריב"ם ור"י שכתבו דמותר לשמש בכל אלו שא"ר להוליד ע"ש, והב"ש וח"מ כתבו בפשיטות דלא כב"ח, ופשיטא לי דקושי' המ"ל דוחקתי' וגם סמיכות דברי הרמב"ם להדדי, ולענ"ד יפה כתב הב"ח ודייק בלשניה שכ' וז"ל ומשמע מלשונו דלא ישא קטנה נמי משום דמוציא שז"ל, ולא דמי למשמש עקרה וזקינה כיון דבשעה שנשאה לא הי' יודע שהיא עקרה, אבל בנושא קטנה לכתחילה חשוב כמו שמוציא שז"ל כל ימי קטנותה, ומכ"ש בנושא זקינה לכתחילה, אלא רבות' קאמר אפי' קטנה עכ"ל, ותמוה אם משום שא"ר להוליד מקרי משז"ל, מ"ש קטנה או זקינה, ומאי כ"ש הוא בזקינה טפי מבקטנה, וכמ"ש לעיל, אמנם הרי מחלק הב"ח בין עקרה שכבר נשאה בלא ידע לא הוי משז"ל, אבל קטנה לישא לכתחילה חשוב כמו משז"ל וכו' חשו"ב כמ"ו וכו' דייקא ר"ל משז"ל ודאי לא הוי כמו בעקרה כיון שמשמש כדרך הארץ, ואם כבר עבר ונשא קטנה פשיטא דלא יגרע עונתה דאו' וליכא איסו' כלל לשמש עמה אלא כיון שיכול לישא במקומ' אשה ראוי לילד ונושא לכתחילה קטנה שיודע הוא שא"ר לילד חשיב זה כמשז"ל, שהרי מעכב המשיח שהי' יכול להוליד נפש א' מאותן ביאות שיבעול הקטנה אם הי' נושא אחרת גדולה במקומה, ושפיר כתב א"כ מכ"ש נושא זקינה לכתחיל' שלא תהא, ראוי' לילד בשום פעם ודאי מחזי כמו משז"ל ומעכב המשיח, ור"ל בנשואין הוא דעבד איסו', אבל מותר לשמש עמה בעבר ונשאה לכ"ע, גם הרא"ש בתשו' וכל הפוסקי' הנ"ל לא הזכירו רק היתר התשמיש ולא היתר נשואין באלו שא"ר לילד, אלא הנמ"י בלבד העתיקו הב"ח שכ' וז"ל וכדשרו בכל דוכת' נשואי קטנה וזקינה וכו', וע"כ פליגי כמ"ש הב"ח, אבל מ"מ דברי הב"ח שכ' הטור נמשך אחר דברי הרמב"ם ושלא כדעת הרא"ש ורש"י וכל הני פוסקים, ונקטינן הלכה דלא כרמב"ם וטור ע"ש, ולענ"ד הנמ"י בלבד הוא דאשכחן דפליג בהיתר נשואי קטנה וזקינה אם כבר קיים פו"ר, אבל כל הפוסקים הנ"ל מודים להרמב"ם וטור