יפה קול על שיר השירים רבה ח:ו:ב

זה ק"ש כו'. ופי' הדברים כמו שהק"ש היא תמיד במחשבת הלב והתפילין לאות על היד כן ישימנו ה' בלבו ועל זרועו להיות לזכרון תמיד לפניו:

על זרועך כיהויכין. דכתיב אחקנך בתשובה כדמפריש ואזיל. וקאי על מ"ש לעיל שמה חבלה ילדתך שחטאו בחורב כדלעיל קאמר דמ"מ יתוקנו בתשובה כיהויכין:

משם אני נותק כו'. דאתקנך הוא כמו אנתקך כמ"ש רש"י ז"ל מלשון התיקם כצאן לטבחה עד התיקנו אותם משורש נתק ודגש התי"ו על חסרון הנו"ן כדכתב הרד"ק והנו"ן באחרונה נוספת וכמו יברכנהו יצרנהו. ומ"מ דרשו שרומז גם לשון תקנה מדכתיב אתקנך ולא כתב אנתקך או אתיקך והיינו שיתוקן בתשובה וכדאמר בסמוך שע"י התשובה נתבטלה השבועה ופי' משם אני נותק כי הוא ניתק לבבל ובבית האסורים עשה תשובה ונזהר במצות זיבה (ועי' בויק"ר פי"ח) ונולד לו בן בבית האסורים וזרובבל בן בנו משל ביהודה וישב על כסא דוד ונאמר לו ושמתיך כחותם:

גדול כחה של תשובה שמבטלת הגזרה כו'. ולא ס"ל הך דרשא אתקנך בתשובה ולא הא דדייק בימיו אינו מצליח דא"כ לא היה ביטול הגזירה ועי' מ"ש בזה בויק"ר וע"ע בספר החינוך בפ' יתרו מל"ת ה':

אסיר שהיה חבוש כו'. מייתי הכא דרשת שמותיהן אגב אורחיה משום דכפי הדרשא דהכא שמעינן נמי ביטול השבועה כיון דשאלתיאל מורה שממנו הושתלה מלכות בית דוד או שנשאל על נדרו שהיה אסיר עד שמלך אויל והוציאו מבית האסורים: