יפה קול על שיר השירים רבה ז:י:א

שפתותיהן של אבותיהם של אלו. פי' אברהם ויצחק ויעקב כי מהם למדו לקדש את ה' ולבוא גם באש וכמו אברהם באור כשדים ויצחק נתן עצמו להיות עולה על המזבח שהיא כולה כליל:

רוחשות עליו בקבר. המאמר הזה צריך ביאור לפי פשוטו. ואשר נ"ל בזה כי המאמינים בתורה מן השמים ע"כ יאמינו ג"כ בהשארת הנפש. כי שם הוא השכר והעונש. וגם בזה כי מאמין בתורה מן השמים מעיד בנפשו כי יש חבור וקשר בין עולם החומרי לעולם הרוחני. והשני מנהיג ומפקד על הראשון. ולכן האומר דבר הלכה מפי המת בזה מעיד בו כי הוא חי בשמים. ורוחו לא נכרתה. וע"ד המליצה אמר שפתותיו רוחשות או דובבות בקבר. כי אין כליה ואבדון לנפשו. ורוח החיים אשר היה בקרבו לנצח יעמוד: