יפה קול על שיר השירים רבה ז:יא:א

שלשה תשוקות הן. עמ"ש בזה בב"ר פ"כ. ופה נוסיף הדברים האלה. הנה ידענו כי שלשה הנם המוציאים את האדם מן העולם וזה הקנאה והתאוה והכבוד. אמנם אף כי תכונתם רעה היא עכ"ז לענין עבודת ה' טובות הנה. על הקנאה כתיב בקרא אל יקנא לבך בחטאים כי אם ביראת ה' כל היום ובב"ר ותקנא רחל באחותה קנאה במעשיה ופנחס בקנאו לה' השיג ברית שלום אף שהקנאה מביאה קטטה ומיתה. וכן התאוה טובה בבקשת דרכי ה' ע"ד ה' נגדך כל תאוותי ופי' כל תאותי הוא רק נגדד ונכחך להשיג דרכיך. וכן הכבוד ראוי במצות ה' ע"ד התנאה לפניו במצות ובפרט בת"ח שראו לו שיתכבד בתורתו עד שבהפך זה אמרו כל משנאי אהבו מות כדאיתא במסכת שבת. וכנגד שלש התשוקות האלה אמרו. אף כי לעניני התבל המה רעות בכל זאת לענין התורה טובות הנה. וכנגד תשוקת הקנאה אמר אין תשוקת אשה אלא לבעלה שע"י קנאת אשה בחברתה לא תשתוקק אלא לבעלה. וכנגד תשוקת הכבוד אמר אין תשוקת יצה"ר אלא לקין וחביריו. שכל קטטתו היתה לבקשת הכבוד למה שעה ד' להבל ולא לו. וככנגד התאוה מביא אין תשוקה של גשמים אלא בארץ כי כל התאוות והצלחות תבאנה מהשפעת הגשמים בעולם. ואמר אין תשוקת ה' אלא לישראל. שכל תשוקתם מהשלשה פנים לא נתנו לאדם אלא במה שימשך מהם הקשר אשר בין הקב"ה לישראל לעבדו בכל לבב ובכל נפש:

ואם לא תעשרנה. עיין בתנחומא על הכתוב עשר תעשר:

אע"פ שאנו תשים כו'. דריש תשוקתו כשתי מלות מעלין תשישות וחלישות וכן מקוים ומצפם. ופי' שאע"פ שאנו תשים וחלשים מרוב צרותינו מ"מ אנו מקוים לו ולא הנחנוהו בכל צרותינו לומר שאין בו ח"ו יכולת להושיענו. כי ידענו שעונותינו גורמים:

ומיחדים שמו ב' פעמים כו'. לפי שהצרות יורו על חלוף רשויות לומר שהאחד פועל הטובות והמיצר לנו הוא אחר שפועל הרעות עכ"ז אנו מיחדים שמו תמיד כי ידענו כי לעולם הוא אחד שלא כדעת הטועים בזה. ועד"ז כתב בעל העקידה בפסוק שמע ישראל על ר' עקיבא שיצתה נשמתו באחד: