יפה קול על שיר השירים רבה ד:ח:א

בטיט ולבנים. ודריש מלבנון מלשון לבנים. ופי' המאמר הזה עד שאתם עוסקים בטיט ולבנים ולא היו מוכנים כלל לקבל את התורה. ולכל הפחות היה צריך ליתן להם י"ב חודש כמו שנותנין לכלה מ"מ מיד כאשר קפצתי וגאלתי אתכם ובהיותכם עוד מלוכלכין בטיט ועברו רק שני חדשים הכנסתי אתכם לחופה לקבל את התורה. וז"ש אתי מלבנון כלה. מלבנים וטיט לקחתיך מיד להיות כלה. וכמ"ש בש"ר מטיט ולבנים לקחתיך ועשיתיך כלה:

אפוקסנין. זה שם מין ארז כדאמר בב"ר פט"ו תאשור פקסינון:

דריש ר' לוי בן סיסי כו'. גם הוא דורש אתי מלבנון כלה. כי הלבנים ששעבדו בהם את ישראל והמלבן וכל ארגליא היו תמיד לזכרון לפני ה' וכמו דכתיב ותחת רגליו:

זאת עד שלא נגאלו. פי' כי בעת שעבדו ישראל בלבנים היתה לבנת הספיר תחת רגליו זכר לצרתם ע"ש עמו אנכי בצרה. וכאשר נגאלו הוסרה משם. ואף כי הכתוב ותחת רגליו וגו' נאמר אחרי אשר כבר נגאלו. יש לפרש את הכתוב ויראו את אלהי ישראל אשר מתחלה היתה תחת רגליו לבנת הספיר. ועתה ראו שהוא כעצם השמים לטוהר. ויתר הדברים עי' במ"ר שם:

עמכם הייתי. פי' שהשגחת הקב"ה מיוחדת היתה על ישראל בכל מקומות מושבותיהם. וזה הוא הכוונה בכ"מ שגלו ישראל שכינה עמהם:

הה"ד אתי מלבנון כלה. פי' כי הכתוב יתפרש אתי מלבנון כלה בימי צרתכם. אתי מלבנון תבואי כאשר תגאלו לעתיד אהיה ג"כ עמכם:

כל זמן שהיא מוכפשת באפר כביכול והוא כן אלא לכשיגיע אותו היום שישעיה אמר כצ"ל וקרוב לגירסא זו היא בב"ר פע"ה. ופי' כל זמן שכנסת ישראל מתפלשת באפר מרוב יגון ואנחה כמו כן כבוד אלהי ישראל בשפל ישב. וכשיבוא היום שנאמר בו התנערי מעפר ותתרומם קרן ישראל אז גם כבוד אלהי ישראל יגלה ויראה בארץ: