יפה קול על שיר השירים רבה ד:ח:ב

ואומרים שירה. משום דטורי אמנה הם בגבול א"י ולכן משיכניסו לארץ תיכף יאמרו שירה. ודריש תשורי מלשון שיר וכן השני דורש מלשון תשורה כי שרש שניהם הוא שור:

להביא אותה סרדיוטות. פי' כי השרים עצמם יביאו המנחה בידם. וזה תשורי כי תקבלו התשורה מראש אמנה מראש שניר וחרמון דהיינו ראשי הארצות ההן הנקרא אמנה ושניר וחרמון:

ראויה היא ואינה ראויה לו כצ"ל. משום דלאיש האלהים הוא יתירה דהא בדידיה הוו עסקי. וגם ברישא כתיב ומה נביא לאיש והדר כתיב לאיש האלהים ש"מ שבידם היתה תשורה ראויה להביא לאיש אחר ואינה ראויה לאיש האלהים. כי התשורה מעטה היא ומה שאמר לו הנער הנה נמצא בידי רבע שקל כסף הכוונה אף כי מעטה היא בכל זאת יתרצה איש האלהים גם לזו:

לא ככר עשיתי לכם בימי חזאל. וזה מראש אמנה כי חזאל היה מלך וראש באמנה אשר היא מדמשק וכמו דכתיב הלא טוב אמנה ופרפר נהרות דמשק. והכוונה כי משם תקחו מופת למה שתתקבלו התשורה לעתיד:

אלא הן עצמן עתידין כו'. צ"ל וכן הן עצמן כו' והן הן הדברים האמורים למעלה מהסרדיוטות:

(כאלין טביא כצ"ל. פי' כאשר ירקדו ויקפצו הצבאים הללו כן יהיו הכרכרות. וז"ש דלית אינון יכולין מטענין בכלקדיקה וזה הכסא שבו היו נושאין בני אדם הנכבדים ואת הכסאות האלה א"א לשאת בצבאים כי המה ירקדו ויקפצו. אבל ינשאו בידים וזה ואינון מטענין להון בבורתידה כי המנחה יביאו בידיהם):

באיזו זכות בזכות שאמרו שירה כו'. זו גירסא מוטעת היא כי מה ענין התשורה למלך המשיח ולשירת הים. אבל כצ"ל באיזו זכות אמרו שירה ר"נ אמר בזכות אמנה. והכי איתא בש"ר פי"ג בשביל האמנה שהאמין אברהם להקב"ה דכתיב והאמין בה' ממנה זכו ישראל לומר שירה על הים. ופה חסר מה דאיתא בש"ר לא זכו ישראל לומר שירה אלא בזכות האמנה דכתיב ויאמינו בה' ועל זה מקשה ר"ח בשם ר"י כיון דכתיב וירא ישראל את היד הגדולה בע"כ היה להם להאמין ומה זו רבותא של אמונתם. ובמקום דאדין אדדם צ"ל רואין אבודים ואינם מאמינים. וזה הוא התמיהה היש איש הרואה בעיניו ולא יאמין: