יפה קול על שיר השירים רבה ד:ה:א

מה השדים הללו הודה והדרה כו'. הנה אמר פה הוד והדר נוי כבוד ושבח. והנה הוד והדר הוא ברכות שדים פי' בשדים עצמם. ונוי הוא יופי הגוף כי ע"י השדים האשה נראית בעלת בשר והכבוד והשבח הוא לענין השנים כי אם שדים נכונו נראה שהיא יצאה מכלל הנערות ומכובדת היא בין הנשים. וכל הטובות הדומות לאלה היו לישראל ממשה ואהרן. כי הם עצמם היו הוד והדר לישראל. וגם על ידיהם ניתוספה תפארת ישראל. ובגללם גם כל העמים כבדו ושבחו את ישראל. ויצא להם שם בין העמים:

ולא אהרן גדול ממשה בתורה. אבל בנבואה בוודאי היה משה גדול מאהרן כי לא קם כמשה. ור"א דמביא המשל משתי מרגליות סובר כי אף בנבואה היה משה גדול אבל מעלה אחרת היתה לאהרן שהיה אוהב שלום ורודף שלום אשר לא היתה במשה. ולכן היו שניהם שוים באמת כיון שלכל אחד היתה סגולה יתירה אשר לא היה להשני וכמו בשתי מרגליות אשר לכל אחת סגולה יקרה אשר איננה בשניה. ובשביל זה ערך שתיהם שוים כן היה במשה ואהרן:

אלא מקדים הרטיה כו'. ובהכי מדריש אשר עשה את משה ואת אהרן שמתחלה בראם כדי להעלות את ישראל ממצרים להקדים רפואה למכה. דעיקר שעבוד מצרים הי' פ"ו שנה משנולדה מרים כדלעיל בפסוק כי הנה הסתו עבר ונמצח שבעיקר השעבוד כבר היו אהרן ומשה בעולם:

הה"ד הנני מעלה ארוכה וגו'. ודריש כי הרפואה כבר ארוכה היא בימים מהמכה וערוכה מכבר לפני המחלה ובמדרש שמואל מייתי מהכתוב כי אעלה ארוכה לך.

ונגלה עון אפרים וגו'. מפרש עון אפרים מלשון עונש וכמו בקין גדול עוני מנשוא. ודורש את הכתוב כרפאי לישראל מתחלה אכין מרפא לישראל ואח"ז ונגלה עון העונש והמכה ורש"י ז"ל בפ"ק דמגילה פי' באופן אחר: