יפה קול על שיר השירים רבה ד:ד:ח

ומדברך נאוה זה שעיר המשתלח לעזאזל המדברה. ודריש ומדברך מהוראת מדבר וחורבה:

רחישת פיך כו'. כי רחישת פיך בתפלתך מכפרת לכם כל עון כמו שכפר לפנים שעיר המשתלח אשר נשא עונם אל ארץ גזרה. וכמו שנודע לכם לפנים מלשון של זהורית הנהפך מאדמימות ללובן כי סרו עונותיכם. כן בתפלה אם שגורה תפלתכם בפי והיא זכה ונקיה סימן טוב לכם כי תפלתכם מקובלת והקב"ה סלח ומחל לכל חטאתכם:

מדברך יאי מדברתיך יאיא כצ"ל. הראשון לשון זכר דקאי על דבור ואומר. והשני בל"נ וקאי על מדבר וזה חורבה ושוממה וכדר' אבא בר כהנא או על הצדיקים וצדקתם וכדר' לוי:

כי רבים בני שוממה וגו'. כי בנים לה' נקראו רק הצדיקים וכאשר בת יהודה תשב שוממה נדחה מארצה ועצובת רוח אז לבה יכנע ועיניה תרים לאלוהיה. אבל כשהיתה בעולה ומשלה בארץ אז רם לבבה ושכחה את אלהי חסדה:

הריקן שבשלש שורות שיושבות לפני הסנהדרין. ומ"ש ואצ"ל על היושבים תחת הזית זה הסנהדרין עצמם:

כביכול נכפף צוארן של ישראל. כי כפיפת הצואר הוא למיתה ואבדה תקות ישראל. ובאמת תקות ישראל לא אבדה לכן אמר כביכול ופי' כי זה על צד הגוזמא. ופי' כביכול כמו ב' תיבות כב. וזה התורה הנתנה בכ"ב אותיות. יכולה לומר כן ע"ד הגוזמא. ומביא את הכתוב ושברתי את גאון עוזכם זה ב"ה כדיליף בת"כ מהנני מחלל את מקדש גאון עוזכם:

מה צואר זה נתון בגבהו של אדם. ואע"ג דהראש גבוה מן הצואר. אמנם בפ' איזהו מקומן יליף מן הכתוב ובין כתפיו שכן דיש ג"כ מקום גבוה מביהמ"ק:

יופי היה ונעשה תל. ודריש תלפיות כמו תל יפות בהיפוך אתוון ובא לרמז כי הבהמ"ק עתיד להיות תל וכמו דאיתא בב"ר פ"ב צפה הקב"ה בהמ"ק בנוי וחרב ובנוי:

כתוב אחד אומר והיו עיני ולבי שם כל הימים. ומשמע כי גם בחורבנו השכינה שם. ובכתוב השני כתיב אלך ואשובה אל מקומי הראשון. ומשני כי בהמ"ק של מעלה הוא מכוון כנגד ביהמ"ק של מטה. וגם כאשר שבה השכינה למקומה ולמעלה כביכול עיניה ולבה למטה אל המקום הזה. ואגב דמדבר בזה מביא הא דתניא יכוין את לבו ושאר המימרות השייכים לענין זה. אבל המאמר הזה אין זה מענין הכתוב בפ' מצות חליצה המתפלל צריך שיתן עיניו למטה כו' ע"ש כי שם מדבר מעיני ולב המתפלל והכא מדבר מן פני השכינה:

א"ר פינחס מקיים אני דברי שניהם. הנה האומר כנגד קדש הקדשים של מעלה דייק מן הכתוב אלך ואשובה אל מקומי והאומר כנגד קה"ק של מטה דייק מן הכתוב והיו עיני ולבי שם כל הימים ור"פ המקיים דברי שניהם מפרש את שני הכתובים בלי שום סתירה וכמ"ש לפני זה:

מכון לשבתך וגו'. מכוון נגד שבתך כו' עי' לעיל בפסוק אפריון:

יוצא אורה לעולם. כי שם היתה מונחת התורה אשר הפיצה אורה לכל העולם. וארורה וקללה להבועטים בה:

חד אמר שממנו יוצא דבר. פי' אחד דריש דביר מלשון קטב ודבר להממרים את פי ה' ותורתו והשני דרש מלשון דבור ואמירה דכתיב וישמע את הקול מדבר אליו מבין שני הכרובים ואע"ג דאמרינן לעיל בפסוק כתפוח אלו היו או"ה יודעים מה אוה"מ יפה להם קסטריות היו מקיפין ואיך דריש פה דביר על דבר. אבל שמה הוא הטוב בענינים המפורשים שם לבד ויצא רע למתעבים בו. או י"ל שאחר שנתפרסמה התורה. וחין ערכה נודע לכל. יענשו אלה אשר יבעטו בה:

וח"א שמשם יוצא דברות לעולם כצ"ל. ופי' שמשם יצתה הנבואה:

אלף דור קפלתי כו'. עי' בב"ר פכ"ח ובשוח"ט פסוק זה ועי' לעיל על פסוק אשכול:

לך הייתי מגן אחד כו'. פי' במה שנצח ה' מלכים אבל לבניך אני נעשה מגינים הרבה כי בפעמים אין מספר אהיה מגן להם:

זו כהונה ומלכות. אשר המה שלטון וגבורה לישראל: