יפה קול על שיר השירים רבה ד:יב:ב

דמייה לפרדס רמונים כו'. דריש שלחיך מלשון מתנות כמו שלוחים מה שהחתן שולח מתנות לארוסתו וכלשון בני אדם שאומרים מה שלח פלוני וכו':

זה נזר הקדש. אע"ג דנזר הקדש היינו ציץ חשיב ליה במקום נזם ועגילים משום דהוו ביה ב' מילי התפארת והקדושה:

המד"א והיית עטרת תפארת וגו'. מהכתוב הזה לא מוכח כלל כי עטרת תפארת נאמר על ישראל ובילקוט מביא הכתוב והיה לך ה' לאור עולם ואלהיך לתפארתך וזה הוא נכון:

ויצא לך שם בגוים. וזה הוא השלישי לזהב וכסף. וע"ז מביא את הכתוב כי על זה השם נאמר פה בכתוב כפרים עם נרדים שהשם הטוב אשר יצא לך בגוים הוא כריח הנודף למרחוק. והא דלא מזכיר שלמה רק את השם הטוב ולא אינך. אפשר דכלהו בכלל שעל כלן יצא שמן בגוים:

ששה ועשרים. י"ג דלעיל וי"ג דכתיב הכא רמונים פרי מגדים כפרים נרדים וגו' עד ראשי בשמים:

כלים ובשמים. שכן דרך החתן והכלה לשלוח זה לזה מיני חפצים ומיני בשמים. והנה למצוא טעם למחלקותם י"ל דהאומר י"ג הכוונה כנגד י"ג עקרים שבאמונת ישראל. והקב"ה משגיח עלינו בי"ג מדות דרחמים ה' ה' וגו' ואנו מכבדים אותו בשלש עשרה עיקרי אמונה והאומר כ"ו הוא כנגד י"ג מדות דרחמים וכנגד י"ג מדות שהתורה נדרשת בהן. והאומר כלים ובשמים רצה היות ישראל עובדים את ה' בגוף ונפש ולרמז זה הביאו לפניו כלים כנגד הגוף שהוא כלי המקבל את הנפש ובשמים כנגד הנפש שהריח הוא דבר שהנפש נהנית בו. והיות ה' נותן שכרם גופני ונפשיי. וכנגד הגופני הביא כלים וכנגד הנפשיי הביא בשמים. ולפי שהשכר הרוחני אין לו קצבה היו הבשמים שלו שלא במנין: