יפה קול על שיר השירים רבה ב:ד:א

אמרה כנסת ישראל הושלט בי יצה"ר כו'. ודורש את הכתוב אע"ג שהיין הצית בי היצר הרע לעשות את העגל. זה היה רק לפי שעה. כי ודגלו עלי אהבה. כי אהבתי לה' עומדת עתה לפני כדגל והנה מ"ש הושלט בי יצה"ר וכ"י אומרת להקב"ה כי הוא הביאני אל בית היין ונטרפה דעתי ועשיתי את העגל. לכאורה יקשה לומר כן על הקב"ה כי הוא הסית היצה"ר בישראל. אם לא שנאמר כמו דאמרינן בפ"ק דעבודת כוכבים דף ד' ע"ב לא עשו ישראל את העגל אלא כדי ליתן פתחון פה לבעלי תשובה ופירש"י כלומר גבורים ושליטים ביצרם היו ולא היה ראוי להתגבר יצרם עליהם אלא גזירת מלך היה לשלוט בם יצה"ר כדי ליתן פתחון פה לבעלי תשובה שאם יאמר החוטא לא אשוב שלא יקבלני אומרים לו צא ולמד ממעשה העגל שכפרו ונתקבלו בתשובה עכ"ל. וכן דורש ר"מ את הכתוב הביאני אל בית היין להגביר עלי היצה"ר ונכשלתי בעגל כדי ליתן פ"פ לבעלי תשובה אבל מיד שבתי ודגלו עלי אהבה:

אין דורשין שיר השירים לגנאי. ואע"ג דגם לר"מ איננו גנאי גדול לישראל במעשה העגל כיון שלא עשו ברצון גמור ונתעו רק לתת פ"פ לב"ת. מ"מ סובר ר"י כי אין מזכירין כלל דבר של גנאי בשי"ה. אף כי קטן הוא:

דגלי תורה ומצות כו'. כלומר קבוצים כדגלים:

ומאהבה גדולה קבלתיה. פי' אע"ג דמצות התורה רבו מאד ויש בהן מ"ט פנים טהור ומ"ט פנים טמא לא היו עלי לטורח לקבלן אבל מאהבה גדולה קבלתי אותן:

זה אומר בית אב כו'. אמר הקב"ה ודגלו עלי אהבה. כל הדרשות אלו סובבים על הוראת ודגלו כי הוא מלשון הכחשה ומעילה וכ"כ התוס' בעבודת כוכבים דף כ"ב ע"ב ד"ה רגלא. וגם עם הארץ הקורא במקום לאהבה איבה אין לך הכחשה ומעילה יותר מזה. ומ"מ אם כוונתו היא על אהבת ה' אהוב הוא גם להקב"ה:

[תינוק שקורא למשה משה כו'. מדברי המ"כ נראה דהתינוק משבש הקריאה בשביל חסרון הניקוד. כי ספריהם לא היו מנוקדין. וה' יסלח לו כי בזה יתן יד להאומרים כי הניקוד נתחדש אחר חתימת התלמוד ומה שהוכיח מיואב כבר דחו רבים ראיה זו ומדברי רש"י שבת י"ב ע"ב ד"ה ראשי פרשיות דכתב ומסייע את שבעה הקורין בנקודה וטעמיה בלחש מוכח דגם בזמן המשנה היו הספרים מנוקדין בידי התינוקות. ויש לנו ע"ז עוד ראיות רבות ונכוחות וגם פה א"א לפרש כלל דמשבשין את הקריאה בשביל שלא היה להם נקודות. הלא לשבושים כאלה גם עמי הארץ מוכשרים. ולמה בחר ר' יששכר בתינוקות ועזב את עמי הארץ אשר בהם דבר ר' אחא. אבל הלשון וליגלוגו דדריש גבי תינוקות נראה דהמה לא בשגיאה ישבשו וכמו עמי הארץ. רק כתינוקות המשחקין ומלגלגין. או בשביל כי כבד להם לבטא אותם. כי ע"פ רוב התינוקות עלגי לשון הם. ובכל זאת חביבים הם להקב"ה אף כי בשבבותם ידברו. אבל אם הגיונם ומחשבתם בנעוריהם הם בד"ת. בוודאי כאשר יגדלו יחבבו את התורה ולא יסורו ממנה. ואין זה ענין כלל להספרים שלהם אם היו מנוקדים או לא. ויש לתת טעם למה בחר בשלש שמות אלה. משה אהרן עפרן. האם א"א לשבש בקריאה גם שאר השמות כמו נח יעקב ועוד רבים. ולדעת המ"כ א"א לתרץ כלל. אבל לדעתי הוא כי בשבושם מחליפים שמות הצדיקים בשמות של גנאי. כי משה הם קוראים כמו משא (בראשית י' פסוק ל') המי"ם בציר"ה והשי"ן בקמץ. ומדריש בב"ר סוף פל"ז כמו מיתה ע"ש וכמו שדרשו רז"ל גם בקדושין בפרק עשרה יוחסין מישון מיתה ואהרן נראה מהתוספות ע"ז הנ"ל כי היה להם הגירסא במדרש אהרן הרן וישנו שם אהרן לשם הרן אחי אברהם שהיה עובד כוכבים עד שנשרף וכמ"ש רש"י ז"ל בפ' נח. או דמשבשים כמו דמשבשים עמי הארץ לקרות את ארון ביהכ"נ בשם ארנא ומתים בזה החטא וכדאיתא בשבת דף ל"ב ע"א. ובעפרון משבשים להיפך דקורין לרשע בשם צדיק וכמ"ש התוספות במגילה דף י' ע"ב רבה בר עופרן גרסינן ולא גרסינן עפרון דשם רשעים ירקב ולא מסקי בשמייהו ע"כ. והשם עופרן היה מפורסם בימי רז"ל לשם אנשים צדיקים וישרים והמה משבשים בשם עפרון בתורה וקורין עופרן]:

הה"ד ועשית יריעות עזים. ובא פה לרמז כי חפץ הקב"ה הוא במה ששימש יעקב אבינו להשיג את הברכה. ואהבתו לא תסור ממנו לעולמים. ומה שמסיים ולא עוד אלא שאמר הקב"ה כו'. פי' מלבד כי בא לרמז במעשה המשכן אשר חפצו היה במעשה יעקב. אבל גם אמר בפיו ודגלו עלי אהבה ודלוגו עלי אהבה:

ושם ראיתי מיכאל ודגלו כו'. הטעם אשר חפצו ישראל בדגלים הוא כדי שכל אחד ידע את שבטו ויכיר את משפחתו. ומעת שראו בפמליא של מעלה כי אין ערבוב ביניהם וכל אחד עושה את שליחותו לפי מקומו ומדרגתו. התאוו גם המה לזה:

הה"ד איש על דגלו באותות. דורש באותות כמו באות נפשה מלשון תאוה וחמדה. וכאלו היה מנוקד הא' בפתח והו' בקמץ: