יפה קול על שיר השירים רבה ב:ג:ה

מה היה אוה"מ יפה להם כו'. ואע"ג דבמ"ר פי"ב איתא שאו"ה לפנים היו אומרים וי כשהוקם המשכן משום דאז ה' נלחם לישראל יותר. מ"מ היו יכולים לחיות בשלום עם ישראל ולא היו ניזוקים וטוב היה להם:

היו שומעים קול הדבור ונתרזין. כתב בעל העקידה בשער נ"ו שפי' כי בתחלה אם הרגישו דבר אשר הוא נגד טבעו של עולם היו משתוממים ומבולבלים בעיניהם. אבל אח"כ נודע להם כי יד אלהים עושה פלא עשתה זאת:

פנקיטיהן. פי' ארמונם ומעונם שהדבור היה נכנס בבתיהם:

דופרוספין משום שהקול היה נחלק לשני חלקים. לישראל לענינם ולאו"ה לענינם לכן נקרא הקול דו פרצופין:

וסם המות לעמים הקדמונים. פי' הבדרשי כי עמים הקדמונים כמו עמון ומואב אשר הורגלו מאד בזמה וישמעאל בגנבה לא קבלו את התורה המזהרת על התועבות האלה. לכן היתה להם התורה סם המות. אבל ישראל אשר יכלו למשול ברוחם ולהנזר מתועבות האלה. היתה להם התורה סם חיים:

לפיכך הוא אומר תחת התפוח עוררתיך. יען דדריש כתפוח בעצי היער בישראל ואיידי דקאמר ופריו מתוק לחכי כי לחכי היה פרי התורה מתוק ולא לחך או"ה אשר מאנו לקבלה. לכן הביא הדרשות של מאהל מועד הנוגע לענין זה והשתא חוזר לענינו וקאמר דמשו"ה נאמר תחת התפוח עוררתיך כי ישראל אשר פריו נמתק לחכם התעוררו לבוא תחת התפוח. ואגב זה מביא עוד דברי רבי חייא ודברי ר"י להשלים הדרש של מאוה"מ המובא בענין זה:

שמשם היה קול נפסק. לא מפני שיש כילות בדבר. אלא שלא יהיו השומעין ניזוקין בו שאינן כדאי לקול קדוש. וכדאמר לעיל שמתחלה היו שומעין הקול ונתרזין. ומהאי טעמא איתא נמי בת"כ שלא שמעו ישראל אפי' קול הדברות. וכן איתא התם דאפי' מלאכים אינן שומעין שאינן כדאים לשמוע קול קדוש כזה:

משעמד אוה"מ פסקה נבואה מהם. דייק מדכתיב וידבר ה' אליו מאהל מועד כי מאהל מועד ואינך קרא ה' אליו למשה לבד ופסקה הנבואה מאו"ה. אבל נביאי ישראל לא מתמעטו מזה כי המה מתנבאים בכח נבואת משה:

משם אחזתיו ולא ארפנו. כי עד שמצאתי את שאהבה נפשי משמע ליה בהקמת המשכן ששרתה בו שכינה כתרגומו ודריש ולא ארפנו שלא אניחנו שיסתלק מאצלי ואומרו עד שהבאתיו אל בית אמי מדריש שהכנסתו שם היתה שלא יצא עוד לעולם מאצלי: