יפה קול על שיר השירים רבה ב:ה:א

בשתי אשות כו'. כי בעת קבלת התורה ירדו שני מיני אש. אחת למעלה כדכתיב אשר ירד עליו ה' באש וכתיב ועל הארץ הראך את אשו הגדולה משמע כי מן השמים ירדה האש. ומדכתיב וההר בוער באש עד לב השמים משמע שהיה אש מלמטה עולה לשמים. ומפני שתי האשות האלו פחדו ישראל כששמעו את הקול מדבר עליהם ואמרו למשה דבר אתה עמנו ונשמעה. וסמכם ה' וכן תרגם המתרגם דקאי על האש מקבלת התורה. ולפי פירוש הב' קאי על גופי האש אשר בתורה שבכתב ובתורה שבע"פ:

רפדוני בתפוחים אלו ההגדות כו'. כי כמו שהתפוח יריח לכל בקל. כן הם דברי הגדה משא"כ ההלכות קשים הם להבינם לאשורם. ולאו כל מוחא סביל דא:

אע"פ שאני חולה כו'. פי' אע"פ שאני רפה וחלש באהבת ה'. וזה הוא הנקרא מחלה. מ"מ אני אהובה לפניו וע"ד השוכן אתם בתוך טומאותם:

היתה התורה כלל. פי' בכללים היתה התורה נתונה וכמו דאמרינן בסוכה זה הכלל כל שהוא תלוש וגדולו מן הארץ וכו' וכדומה ולכן היתה התורה קל ללמוד. משא"כ עתה שאין כללים מסורים בידינו וצריכים אנחנו ללמוד התורה בכל פרט ופרט לכן כבד עליהם ללמוד ההלכות וירוצו לשמוע את דברי האגדות דקילי ומשכי את הלב:

שאין הפרוטה מצויה. וטרידי לבקש פרנסתם לכן לא ישמעו גם דברי אגדה. ויבקשו לשמוע רק דברי ברכות ונחמות: