יפה קול על שיר השירים רבה א:ז:ב

איכה תרעה בימי מלכיות כו'. פירוש הדברים כי אם משה הכניסם לא"י לא היו גולין כדאיתא בתנחומא פ' ואתחנן ועתה כיון שהגיע ימי למות ואחר יביאם אל הארץ הלא יבוא יום כי יגלו. לכן הגידה לי מי ירעם ומי יוציאם ומי יוביאם אז בגלות:

שלא אהיה כלמה. למה הוא דבר תוהו והבל. וכעוטיה יתפרש מלשון גערה והכלמה וז"ש הלא לתהו והבל אהיה מגערת והכלמת האבות על שלא בקשתי על צרכיהם:

טעת מדת הדין. ודריש כעוטיה כמו כטועה בחלוף אתוון. ופירושו שיאמרו כי לא בחטאם נענשו אלא בקוצר כח ה':

אם לא ידעת סופך שיש לך לידע. ודריש התיבת ידעת כאלו היא כפולה. וזה אם לא ידעת מי המה הרועים אשר יקומו אחריך ידעת הלא תדע. וכדאיתא בספרי על פסוק ויראהו ה' את כל הארץ שהראהו פרנסי כל הדורות:

ד"א אם לא תדעי לך היפה בנשים כו'. יש מוחקים הך ד"א כי לפני זה לא דריש כלל על פסוק היפה בנשים. ויש לקיים הגירסא כי לפי הדרשות הראשונות קאי על משה ונקרא בלשון נקבה בשביל תשישות כחו. ולד"א יכנהו בשם נקבה לשבח כי הוא היפה והיקר בין הנביאים: