יפה קול על שיר השירים רבה א:ח:א

מחררה שנטלו בידם כי משה שאל איכה תרעה ותפרנס לישראל לעמוד. וענהו ה' צאי לך בעקבי הצאן ראי פרנסתם במדבר מחררה זו שנטלו ממצרים ומזה תדע שתגדל עוד עליהם השגחת האלהית ופרנסתם לעתיד. ורבנן אמרי כי הקב"ה אמר למשה להוכיח זאת מהמן כי זה התמיד להם יותר מהחררה ור"ע אומר דעל ענני כבוד מיירי שנראו להם מיד בצאתם ממצרים דכתיב וה' הולך לפניהם יומם וזה שאמר לו צאי לך מיד בצאתך תראה ותוכח השגחתי עליהם גם לעתיד:

יהי פסת בר בארץ. וזה קאי על לעתיד כדאיתא בפ"ב דשבת עתידה א"י שתוציא גלוסקאות וכלי מילת כו':

סוף כל הצאן לצאת. כי כאשר שאל משה במה יפרנסם אמר לו ה' צאי לך ואז תראה נפלאותי במדבר ואל תאמר כי ישראל לא יאמינו בך ולא יאבו לצאת. לכן אמר לו סוף כל הצאן לצאת ויבטחו בי. וע"ד הכתוב לכתך אחרי במדבר וגו':

סוף כל הדור למות כו'. ובא לצערו למה ישאל איך יפרנס ולא בטח בה'. וכ"מ בש"ר פ"א. ומה שמקשה מהיכן היה לו הדבר. פירושו כיון דכוונתו היתה לטובה לדאג על עמו לא היה ראוי לזה:

הרי ו' ימים. תמול שלשום מאז הם שלשה ושלשה גמין מרבים עוד שלשה ימים:

כל ז' ימי אדר כו'. ובסוף א"ל כי לא תעבור את הירדן הזה. זה אינו מדוקדק כי תפלתו היתה אחר אשר כבש סיחון ועוג ואז אמר לו ה' כי לא תעבור וגו' וכן הוא בספרי. וכן הוא מוכח דא"א אשר באדר התפלל וביום השביעי וזה היה יום מותו אמר לו ה' כי לא תעבור. דא"כ כל התוכחות והמצות שמספר אחר ואתחנן עד סוף הספר והבדלת ערי מקלט וכתיבת ס"ת ושימת שירת האזינו באזני העם הכל היה ביום אחד וזה לא נתן להאמר. ומוכרח הוא לאמר כדעת הספר בי גזירת לא תעבור היה ימים רבים לפני זה. אבל כאשר בא יום מותו הוסיף משה לבקש רחמים עוד הפעם וכדאיתא בד"ר שבעת מותו הרבה לשפוך שיחו לפני ה' ובתפלה זו מיירי הכא רשב"ן ומה שמביא פה את הפסוק כי לא תעבור את הירדן הוא רק לישנא דהאי קרא נקט וכוונתו על מה שאמר לו ביום מותו עלה אל הר העברים:

על ארעהון של רעים וקשים בה זה סיחון ועוג כצ"ל ודריש הרועים כמו הרעים. אבל אין פירושם רוע לב. כי גם מלכי כנען היו רעים וחטאים אבל פירושו קשים וחזקים אמיצי לב וגבורים וכמ"ש במ"ר ורעים מגזרת תרועם בשבט ברזל: