יפה קול על שיר השירים רבה א:יא:א

שלמד אלקולאין כו'. זה שם חכם שנתגלה לו סתרי התורה. ובמתן תורה נגלו לכל אחד ואחד מישראל הטעמים והסודות האלה. ור"א בר כהנא דדרש אלו האותיות כוונתו כי מלבד עצם התורה יש סתרים ורמזים בתמונת כל אות ואות וכמו שדרשו רז"ל בכמה מקומות את תמונת האותיות. ור' אחא סובר כי הרמזים הנמצאים בתמונת האותיות אין להם יחס וערך כלל עם חכמת שאר התורה אפי' בערך הכסף לגבי זהב. אבל סודות התיבות אשר הם שמותיו של הקב"ה שפיר ישוו לעצם התורה אשר היא תערך בזהב ולנגדה התיבות בכסף:

הסורגל. ואתי לאשמעינן שהשרטוט הלכה ויריעה שאינה מסורגלת פסולה:

ר' ברכיה פתר קריא בארון. ולא ניחא ליה לפרש על החשוקי כסף במשכן כי המה לא נתקיימו. משא"כ העמודים אשר בתוך הארון והעמודים שכבו לארכו של ארון והלוחות היו ביניהם וכדאיתא בפ"ק דב"ב וזה שאמר כמין איצטווין פי' אצטבע כי הוי"ו והבי"ת מתחלפים כי כמין איצטבא נעשה שם אשר הלוחות שכבו שם:

מלה חתומה. פי' רשומה וכמו באיוב בתים חתמו למו. ומלה מסיימה הוא דבר מסויים וטוב ודריש נקודות הכהף על דבר הרשום ומסויים בקדושתו בין הכתובים וזה שיר השירים שכל הכתובים הם קדש ושיר השירים הוא קדש קדשים: