יפה קול על שיר השירים רבה א:יב:א

עד שממ"ה הקב"ה במסבו ברקיע נתנו ישראל ריח רע כו'. פי' בטרם שהשרה ה' שכינתו בישראל שזה במשכן אז טעו בעגל. אבל צרור המור דודי לי באמונתי בדודי נתתי ריח טוב בין שדי ילין משהלין שכינתו במשכן ובכ"ז לא הוטב הדרש בעיני ר"י כי בשיר השירים אין לדרוש הכתובים בגנות ישראל. ולכן אמר נתנו ריח טוב. שאע"פ שלא ירד ה' עדנה לסיני ולא ראו את כבודו ואת גדלו כבר דבקו בה' לומר נעשה ונשמע:

היא דעתיה דר"מ למימר סיריי כו'. בתמיה האם יפרש ר"מ נרדי על סרחון וריח רע הלא נרד הוא מבשמים הטובים. ומשני אלא מסכת או מסורת עלתה בידם מן הגולה ושנו בה שקפץ להם מעשה העגל והקדים להם מעשה המשכן. ופי' הקרא תחת סרחון העגל נתן נרד המשכן את ריחו ולפ"ז מרומז בקרא חטא העגל לדברי ר"מ. ונרדי מתפרש על בשמים טובים:

כבר הר סיני מתמר באור. דבריו מבוארים ע"פ דאיתא במכילתא כתוב אחד אומר כי מן השמים דברתי עמכם וכתוב אחד אומר וירד ה' על הר סיני בא הכתוב השלישי והכריע מן השמים השמיעך את קולו ועל הראץ הראך את אשו הגדולה כבודו בשמים ואשו וגבורתו על הארץ. וז"ש עד שהמלך מ"ה הקב"ה במסבו ברקיע. והיה כבודו בשמים. הר סיני מתמר באור והיה מדבר מתוך האש וכדכתיב בקרא וההר בוער באש וידבר ה' אליכם מתוך האש מבלי זכר ירידת ה'. משמע שכבודו היה בשמים ודבר מתוך האש. ור"ע אזיל לטעמיה דסובר התם שהרכין ה' השמים התחתונים ושמי השמים העליונים על ראש ההר כדכתיב ויט שמים וירד וערפל תחת רגליו והציע ע"ג הר סיני כאדם שמציע את הכר ע"ג המטה כו' ולהכי קאמר הכא עד שממ"ה במסיבו ברקיע כבר וישכון כבוד ה' על הר סיני שעם היות כבודו בשמים נמצא שוכן בהר סיני שהשמים כמצע עליו. ויתכן עוד כי ר"ע סובר בפ"ק דיומא וישכון כבוד ה' על הר סיני מר"ח וז"ש כבר מר"ח וישכון כבוד ה' וגו':

עד שמשה במסבו ברקיע כו'. אף כי משה היה למטה בעת הדברות וכנראה מהכתובים מ"מ היה יותר קרוב למעלה אצל השכינה שהיה בערפל אשר שם האלהים:

ירד מיכאל כו'. ודריש נרדי על מיכאל העומד על ישראל להגן עליהם ולכן קרא ליה נרדי. ויתפרש הכתוב עד שהמלך במסבו. כי החוטאים בחטאם העלוהו עד הרקיע הז' ולא התחיל לירד אלא ע"י אברהם כדאיתא בב"ר פי"ט לכן לא הוריד בעצמו להציל את אברהם אך שלח את מלאכו:

שנאמר אני ה' וגו' מאור כשדים. ודריש כמו מאש כשדים וכדלקמן על פסוק אחות לנו קטנה:

עד שיעקב אבינו וכו'. ודורש עד שהמלך זה יעקב שנאמר עליו יעבדוך עמים היה במסבו ומסב במטתו אז נגלה לו שהקב"ה ישרה שכינתו בישראל:

הבריח ל"ב אמה. וסובר כי לכל צד היה בריח תיכון ולא כדתני בפ' הזורק כי בריח התיכון בנס היה עומד. ולא היה רק בריח אחד ע"ש. ואע"ג דרוח הדרומי והצפוני לא היה רק ל' אמה. ולמה בעינן הבריח מן לב' אמה. ויתכן כי הבריח היה נתחב גם בעובי הקרשים שבקצה כותל דרומי וצפוני. ועובי הקרשים היה אמה אחת. לכן צריכין עוד אמה לעובי הקרשים האלה ועוד אמה אחת היתה בולטת כדי שנוכל לתפוס את הבריח כשיפרקו המשכן:

אשר נמצא בידו עצי שטים אין כתיב כאן כצ"ל:

והיו נוהגין בהם איסור כו'. כי מעצי השיטים האלה לקחו למשכן ושאלו לרב חנניא אם יש לאסור מדינא כל הארזים שגדלים שם משום שנטעו אותם לצורך הקודש או מנהג קדושה בעלמא נהגו בהם. והשיב להם אע"ג דמדינא מותר מ"מ כיון שנהגו לאסור אל תשנו ממנהג אבותיכם כי אל תטוש תורת אמך כתיב וכדאיתא בפרק מקום שנהגו:

במסבו ברקיע. מלת ברקיע הוא ט"ס וכן בילקוט ליתא. כי מסבו קאי על הר סיני שהוא ההר אשר חמד אלהים לשבתו. ופי' עד שבא למסבו להר הזה כבר הקדים להקיץ את ישראל. והלך לפניהם עד שבא להר סיני: