יפה ענף על אסתר רבה ד:א

זה שבטו של יששבר. לפי ששבט של יששכר היה מוחזק טפי בחכמה מחכמי מדי ופרס. מפני בקיאותם בתקופות ומולדות אשר ע"ז נאמר כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים וכמ"ש רז"ל בשבת פ' כלל גדול לבו הגיש משפטו לפניהם. ובעל דרך אמונה כתב שהיה להם לחוק לבלי להעניש לחוטא אם הוברי שמים הגידו כי בשביל מזלו שנולד בו היה הוא מוכרח לחטוא. ולפ"ז א"ש טפי למה הקריב משפטו לפני שבט זה אשר היו בקיאים בתקופות ומזלות. וי"ל עוד שהקריב משפטו לבני ישראל משום שהם רחוקים משני הצדדים. כי חכמיו קרוב הדבר שקרובים המה או למלך או למלכה. אך בני ישראל לא חפצו להתערב במשפט הזה משום שושתי היתה בת של בלשאצר ונ"נ אשר החריבו את ביהמ"ק. וגם מפני שהיא עכבה את בנין ביהמ"ק כדאיתא לקמן בפסוק זכר את ושתי לכן פחדו פן יאמרו כי באיבה הדפו אותה:

ר"ת אמר לקירסין עד כהלמ"מ. עמ"ש בזה בחזית על פסוק יפה את רעיתי כתרצה.

היינו שואלין באורים ותומים. זה רק דחיה כי אין שואלין באו"ת רק בצרכי צבור ובעניני מלחמה ולא בדבר המשפט:

אמרין ליה קריביהון. פי' קרובי עמון ומואב אבל הם בעצמם ליכא דכבר בא סנחריב ובלבל את כל העולם. והמקרא שהביא והקרוב אליו הוא רק דרך אסמכתא כי אין רמז כלל לעמון ומואב בפסוק זה:

צדיק מצרה נחלץ וגו'. הביא פה ארבעה כתובים לדרש אחד. ואין הכרח לדרש זה גם באחד מן הכתובים. אבל הכוונה בזה כי בשביל ארבע סבות היה להם לישראל להזדקק לדין וה. והמה התרחקו מהמשפט בשביל הטעמים המרומזים בכתובים אלה. והנה הסבה הראשונה היא כי שמחה לצדיק עשות משפט וכתיב ישמח צדיק כי חזה נקם ולפ"ז היה להם לשמוח ולהטפל בדין זה. וע"ז מביא הכתוב צדיק מצרה נחלן כי במקום צרה גם הצדיק השמח לעשות משפט ישמיט נפשו ממנו ויחלץ. ופה היתה צרה אם להצדיקה מפני חמת המלך ושריו. או להרשיעה כאשר תעבור ממנו חמתו. והסבה השניה כי אבותיה החריבו את ביהמ"ק והיא גם היא עכבה את בנינו כדאיתא לקמן בפ' זכר את ושתי. וטוב היה להם לנקום את נקמת בית ה' ולהגדיל רשעתה לפני המלך כדי שתהיה ידו בה. אבל זה מחזי כערמה. כי יפולו בפה חנף על המטה להרג. וז"ש בפה חנף ישחית רעהו וגו'. כי הצדיקים יזהרו בדעתם להשתמש בפה חנף גם במקום אשר לבם יטה אותם לזה. הסבה השלישית היא כי זכות הוא לאיש לדון דין אמת ושכרו גדול מאד. וכמ"ש רז"ל כל הדן דין אמת לאמיתו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית. אבל במקום אשר השגגה קרובה טוב להשמט מזה וכמ"ש ז"ל באבות החושך עצמו מן הדין פורק ממנו איבה וגזל ושבועת שוא וכ"ש בדיני נפשות דחמירא סכנתא. וז"ש חכם ירא וסר מרע. ולכן טוב למנוע מהדין הזה כי פן ילכד ברע. והסבה הרביעית כדי שיקנו לב המלך ויאהבם בראותו כי המה יתעסקו בעסקו וידאגו לעניניו ויכלו לקוות רב טוב מזה. ולזה מביא את הכתוב ערום ראה רעה ונסתר כי הערום והחכם רואים את הנולד. ואולי יתחרט מזה ותוצץ רעה עליהם לכן בחרו יותר להסתר מדין הזה: