יפה ענף על איכה רבה ה:כ
Yefeh Anaf on Eichah Rabbah 5:20 · יפה ענף על איכה רבה · free full Hebrew text
Open in the reader →ארבעה דברים אמר ירמיה מאיסה וגעילה עזיבה ושכיחה. מאיסה נופל על דבר הנמאס מצד עצמו. וסחי ומאוס הוא לכל רואיו וגעילה נופל על דבר שאינו מתועב ומשוקץ מצד עצמו רק באשר שאין לאדם חפץ בו ירחיקנו מעליו עד כי תתעב בעיניו. ולכן נמצא תמיד אצל גיעול השם נפש תגעל נפשכם. וגעלה נפשי געלה נפשך וזולתם נראה שראשית הסבה היתה שנפשו קצה בו. ועזיבה הוא כענין גירושין לישא אחרת במקומה וכדרך שאמרו בפרק אין עומדין היינו עזובה היינו שכוחה אר"א אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה רבש"ע אדם נושא אשה על אשתו זוכר מעשה ראשונה ואתה עזבתני ושכחתני א"נ לשון הפקר הוא כמו שנאמר לעני ולגר תעזוב אותם. ויתכן שהמאיסה היא כנגד הגלות שהיינו לסחי ולמאוס לפניו ובקרב העמים וכמ"ש בשמ"ר פ"ל על הכתוב כסף נמאס קראו להם בשעה שגלו ישראל כו' ע"ש. והגעילה היא כגגד העדר התורה והעבודה שבגלות ע"ד מלכה ושריה בגוים אין תורה ולכן אנו מרוחקים ונגעלים לפני ה'. וזה הוא ג"כ ענין הקציפה בדברי ריב"ל שהיא מצד החטא ע"ד הן אתה קצפת ונחטא. והעזיבה היא הסתר פני ה' ועזב אותנו למקרי העולם והפקר לכל ושכיחה היא מה שאין זכרונינו עולה לפניו בתפלותינו. וכאלו שכח ה' אותנו וזכות אבותנו. ולא יראה גם זכיותינו:
מאיסה וקציפה. קציפה אחת היא עם געילה וכמ"ש לעיל:
והושב ע"י משה. יש מקשים והלא אחר המאוס מאסת את יהודה כתיב אם יעמוד משה ושמואל לפני אין נפשי אל העם הזה הרי שמאסם. ואיך אמר שהושב בלא מאסתים. ומה שתירצו כי לא מאסתים ולא געלתים קאי בארץ אויביהם. וקרא המאס מאסת קאי בעודם בשבתם בארצם וז"ש שלח מעל פני ויצאו למען לא יהיו נמאסים לפני. אין דברי ירמיה נוטים לזה וכמ"ש אח"ז אנה נצא אשר למות וגו' אלמא השלוח לרעתם הוא. אבל פי' הדברים הוא כי מיאוס כולל לכלותם מעל פני האדמה זה לא יהיה. אבל על הדור ההוא ודאי היה מיאוס ועליהם אמר אין נפשי אל העם הזה שלח מעל פני ויצאו. ופי' הדברים המאוס מאסת את יהודה וגו' מדוע הכיתנו ואין מרפא. המאוס מאסת להכות ביהודה עד שנמות. ואם לא מאסת ביהודה וכדברי משה מדוע הכיתנו וגו' וכדאיתא בשמ"ר פל"א. ודע מ"ש והושב ע"י משה ע"י ישעיה או ע"י עצמו אין פירושו שהשני דחה את הדברים האמורים מפי ירמיה כי המה היו לפני ירמיה. ואם המה אמרו היפך דבריו אז לא אמר ירמיה כזאת. אבל הפירוש הוא כי מדברי משה וישעיה או מדברי עצמו אנו יודעין מה שכוון ירמיה בדבריו. כי הוא ידע ושמע שיש תקוה לישראל באחרית הימים ורק דרך תאניה ואניה אמר כזה: