יפה ענף על איכה רבה ג:ז

ומרודי שמרדתי בך. ויהיה מלשון מרד ולא מלשון הכנעה וכמו ועניים מרודים ולא מלשון נאקה ואנחה וכמו אריד בשיחי. ואמר אחר עינויין שעוניתי. ובכל זאת לא שבתי אל ה' וזה נקרא מרד לכן הכוני ביסורין קשים והרוני לענה ורוש. ועכ"ז יצאו אלו באלו וישוב וירחמני:

משל למלך כו'. כוונת המשל כי המלחמה שהוא מקום סכנה צריך האדם ליזהר ביותר מפני שהשטן מקטרג בשעת הסכנה כדאיתא בירושלמי בפ"ב דשבת. ובכ"ז המה הרעו לעשות ולכן חזר ה' מאחריהם. ועכ"ז אחר כך היה תאב להם ואפילו שיקניטוהו:

מי יתן עמי מראש. כוונת הכתוב הוא מי יתנני כמו במדבר אף שחטאו כנגדי וינסו אותי עשר פעמים מ"מ יכולתי לסבול והעברתי על הפשעים האלה. אבל בקרבם נמצאו פשעים גדולים מאלו כמו שפיכות דמים וגלוי עריות וכדכתיב בקרא כלם מנאפים עצרת בוגדים וכן ביחזקאל כתיב ואשפוך חמתי עליהם על הדם אשר שפכו על הארץ. ועונות כאלה לא יכולתי לסבול והייתי מוכרח לעזוב את עמי ולגרשם מעל האדמה:

כשהיה במדבר. בילקוט גריס תו אמר הקב"ה הלואי יהוון בני עמי כמו שהיו במדבר מלינים עליו ודכוותיה בית ישראל יושבים על אדמתם ויטמאו אותה אמר הקב"ה הלואי יהוון בני עמי בית ישראל בארץ אע"פ שמטמאין אותה:

והדין זכור תזכור ותשוח עלי נפשי. דריש נפשי על הקב"ה ע"ד נפשי אויתיך בלילה ור"ל עלי שאיני עמו משתוחח:

שאתה זוכר. מה שעשו עובדי כוכבים להפרע עהם ותזכור לנוכח ה' והתי"ו כתי"ו הכנוי לנקבה נסתרת וא"ו דותשוח כמו אבל וכמו הוי"ו דוה' שמים עשה:

עד דשמינא עביד כו'. גירסת הילקוט עד דשמינא כחיש נפשיה דכחשא נפקת. ופי' עד השמן ירזה והוא הרשע העשיר שיורש וירד מכבודו כתקות העני הצדיק נפשו יוצאה ואינו רואה ברעתו כתאותו:

ומיחדים שמו ב' פעמים כו'. דריש על כן אוחיל לו שבא בהפעיל שאני גורם מסבב כי רבים ייחלו ויקוו לו ובמה. בזה שאני מפרסם שמו ומיחדו ב' פעמים ביום: