יפה ענף על איכה רבה ג:ו

מעשה בבנו של ר' חנניה בן תרדיון. נראה שהמעשה הזה הובא כאן לפרש ויגרס בחצץ שני כמו ואחר ימלא פיהו חצץ שמפרש על מיתה משונה ע"י האויבים הממלאים עוד את פי ההרוגים בחצץ לבזותם. ולא כמו שמפרש בפ' בכה תבכה דמיירי במה שהיו לשין עיסתן בגומא וצרורות נדבקות בהן ע"ש. וע"ע בזה פתיחתא שניה דר' יצחק:

ולא הניחן. דכשם שנפרעין מן המתים כן נפרעין מן הספדנין כשמרבין בשבחן כדאיתא בסוף ברכות. ורק הוא להצדיק עליו הדין או לבזוייה כדי דתיהוי לי כפרה פתח ואמר לא שמעתי לקול מורי:

תנן כל שהוא. אין זו משנה בשום מקום רק ברייתא היא בפ"ד דתענית ת"ר כל שהוא משום ט"ב אסור לאכול בשר ולשתות יין ואסור לרחוץ כו' ע"ש מה שכתבו הר"ן והתוס':

חמש מאות מיני פת מקמח חטה. ולקמן צ"ל חטים דלא מנים חטים דמנין וכ"ה בערוך ופירושו כמו בילמדנו פ' עקב מה חטי מניתא שהיתה אשה מונה חטה חטה שהיו גסות:

אמר ובמה קרן לה נפשא. הר"ן הביא הגירסא א"ל לא כן אמרית אכלית ופסקית א"ל ולמה קרן לה נפשא וכו':

היא נפישה. גדלה ומתרחבת לקבל כל מה שנותנים לה:

זו רחיצת ידים ורגלים אחר המרחץ בצונן שמחזק את הגיף. וכדאיתא בשבת פרק כירה רחץ בחמין ולא נשתטף בצונן דומה לברזל כו' ע"ש ברש"י ובפ"ב דשבת איתא הדרש נשיתי טובה באופן אחר:

משהקב"ה מתיאש מן הצדיקים כו'. כבר הובא המאמר הזה לעיל בפסוק אך בי ישוב ומובא פה עוד הפעם לדרוש את הכתוב הזה ואומר אבד נצחי גם אם אמרתי כי נצחי אבד והקב"ה התיאש ממני מ"מ עוד תוחלתי מה' כי יחזור וירחם עלי: