יפה ענף על איכה רבה ב:ב

איך חייב ה' ברוגזיה כו'. ענין החיוב לרוגז הוא דמאן דסני ליה לא חזי ליה זכותא כדאיתא בשלהי כתובות. ורשב"ן מפרש שע"י הכעס שחת רחמיו ויבקש לצער ולהכאיב בכל יכלתו. ורבנן מפרשי יעיב כמשמעו אלא שהוא תאר לסמוי העינים. וז"ש שיים והוא כמו סיים ופי' עור כדמתרגם בירושלמי איש עור גבר סמי ואורחת דאינשי למימר בעין העור שכסהו הענן. או פי' לשון סיום וכליון ע"ד כלה ענן וילך. ואות אמת הגיה תעיב ולא ידעתי אנה מצא גירסא זו:

טייף עליו ומיד השליכו לארץ. ולפ"ז מפרש תפארת ישראל הוא כנוי על ההיפך ע"ד לא תפאר אחריך דהיינו נטילת הפאר. או שי"ל ע"י שרמה קרנם לכן חטאו וכדכתיב וישמן ישורון ויבעט. ורם לבבך ושכחת ולכן השליך משמים ארץ תפארת ישראל שהיא גרמה להם לחטוא. ורבנן מפרשי תפארת ישראל על איקונין של יעקב:

כך ואנכי תרגלתי וגו'. מלשון רגלים והיינו מה שנתנו על ארכבותיו בדרך משל. ואח"כ ארכיב אפרים היינו שרוממם וגדלם ע"ד והרכבתיך על במתי ארץ. ונראה דמפרש גם רישא דקרא דכתיב ואני עברתי על טוב צוארה ארכיב אפרים כמו שת"י ואנא פריקת יתכון משעבוד מצרים אעידית ניר תקוף אשריתי בית ישראל על תקוף ארעא דאמוראה כבישין קדמיהון דבית יהודה וכו' א"נ על רוממות מלכות אפרים בימי ירבעם בזמן שהיו כל ישראל בשלוה כדפי' הרד"ק. ולא יקשה היכי כתיב ארכיב אפרים מקמי ואנכי תרגלתי לאפרים שבתחלה דבר עיקר גדולתו ושוב ספר מה שהיה בתחלתו וכמ"ש שם כי נער ישראל ואוהבהו:

טרון מענין שקל מהנהו מיא טרא באפי' דסוף מסכת תמיד: